פינחס
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
ערך זה עוסק בדמות התנ"כית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פִּינְחָס הוא בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן.
בתנ"ך
פנחס מפורסם בשל מעשה הקנאה שלו לשם ה', בעת הריגתו את זמרי בן סלוא, מנשיאי משפחות שבט שמעון[1], ואת כזבי בת צור, בת נשיא מדין, בשעת חטא בעל פעור בשיטים. בעקבות המעשה, ציוה ה' שפינחס יהפוך לכהן[2] (”הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם”[3]), ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו ככהן גדול. לדעת רב אשי בתלמוד הבבלי[4], לא נעשה עדיין פינחס כהן באותו שלב, עד המעשה שהשכין שלום בין השבטים, במעשה בניית המזבח בעבר הירדן המזרחי. ובשלב זה, קיבל רק ברכה והבטחה לכך שיהיה כהן בעתיד.
לאחר מכן פיקד פינחס על 12,000 הלוחמים שנלחמו במדין כנקמה על המעשה בשיטים.
במדרש תנחומא[5] הוא מזוהה כאחד משני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע בן נון לרגל ביריחו לפני כיבוש העיר. נחלתו הייתה בהר אפרים בגבעת פינחס שנקראה על שמו, ושם הוא קבר את אביו[6].
חז"ל מציינים כי פינחס שימש כהן גדול בזמנו של השופט יפתח הגלעדי ובשל חילוקי דעות ביניהם לא הותר הנדר שנדר יפתח להקריב את בתו, דבר שגרר ביקורת חריפה הן על פינחס והן על יפתח.
פרשה בתורה נקראת על שמו[7] - פרשת פינחס שבספר במדבר.
פינחס הוא אליהו
המדרש[8] והזוהר[9] מציינים כי "פינחס הוא אליהו", ואליהו הנביא נחשב כהמשכו של פינחס. ממילא, לפי פירוש זה אליהו הוא כהן. ייתכן ומקור הדברים, הוא במה שכתוב בספר שופטים ”וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם”[10], וכפי שפירש הרד"ק על הפסוק:
ואמר ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: 'הנני נותן לו את בריתי שלום' ואמר 'בריתי היתה אתו החיים והשלום'[11] ועל פינחס אמר. ומקצת רז"ל אמרו כי פינחס זה אליהו ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בדברי הימים.
בתוך פירושו, מציג הרד"ק מחלוקת בחז"ל: חלק אומרים ש"פינחס זה אליהו", כדברי הזוהר והמדרש, ואילו יש חלק המסתמכים על פירוש מסוים לפסוק בספר דברי הימים[12], שלפיו אליהו היה מבני בנימין, ולכן לא יכול להיות ש"פינחס זה אליהו". שיטה זו, השוללת את הזיהוי של פינחס עם אליהו, נרמזה בברייתא שמובאת בתלמוד[13].
אמנם יש הסוברים שמאמר: "פינחס הוא אליהו" הוא רק ביטוי לאופי המשותף לשתי דמויות אלו, שהיא הקנאות לה', כפי שנאמר על פינחס: "בקנאו את קנאתי" ואליהו אמר: "קנא קנאתי לה'".[דרוש מקור]
כמו כן ישנם המסבירים כי כוונת הביטוי היא שאליהו הוא גלגול נשמות של פינחס.[דרוש מקור]
השפעתו של סיפור פינחס בתרבות האנושית
מעשהו של פינחס, כשאר סיפורי המקרא, השפיע רבות על ההשקפה היהודית, ולהבדיל, גם על תרבויות נוצרית היונקות מן התנ"ך. הסיפור מהווה גם נושא לדיונים סוערים בנושאים כמו קנאות ופעילות אלימה, איסור על יחסים בין גזעים, ושאלת ההנהגה האידאלית. אצל חז"ל הוא בא לידי ביטוי בדין של "קנאים פוגעים בו", הדנות בפעולות אלימות חוקיות באופן רשמי, אף שמלכתחילה לא מורים לעשות כן, כך קבעו חז"ל, בהשראת מעשה פינחס, כי ה"בועל ארמית קנאים פוגעים בו", אך אומרים כי אם הקנאי בא לשאול בטרם מעשה, יש לאסור עליו.
פינחס נחשב כקנאי אשר הציל בקנאתו את עם ישראל מסכנה רוחנית של התבוללות ועבודה זרה וקיומית (שכן במעשהו עצר המגפה שפשטה בישראל עקב היחסים האסורים), ומהווה בכך מודל חיקוי חיובי. אמנם עם זאת, מעשהו, שאינו נכנס אל גבולות ההלכה וההנהגה הנורמטיביים, מקבל הסתייגות בהשלכה המעשית, ונחשב לתופעה חריגה הדורשת שיקול זהיר. דיונים בשאלת הלגיטימיות של פעולות מסוג זה ומרכזיותן, ממשיכים עד היום. ביטוי לכך ניתן לראות בעלוני פרשת השבוע כאשר מגיעים לפרשת פינחס, כאשר המאמרים הנכתבים בנושא משקפים את ההבדל בהשקפות הפוליטיות והדתיות-מוסריות שבין העלונים השונים.
פלגים חרדים קיצונים כמו העדה החרדית, הפלג הירושלמי ונטורי קרתא[14] משתמשים לא פעם במעשהו של פינחס בכדי להצדיק פעילויות שונות שלהם, וברינונים של השבטים על פנחס כעקיצה לפלגים חרדים אחרים המותחים עליהם ביקורת.
גם פעילי ימין רדיקלי בישראל משתמשים מדי פעם בדמותו של פינחס כדי להצדיק פעילויות קנאות אלימה; כך לדוגמה לפני מצעד התועבה שאמור היה להתקיים בירושלים ב-ה'תשס"ו, התבטא פרופסור הלל ויס כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים, כולל מעשה פינחס". לאחר מכן טען ויס כי אמירותיו נועדו לצורכי הרתעה, כדי למנוע את המצעד. בשנת ה'תשע"ה הופצו ברחבי ירושלים פשקווילים בהם הושווה מעשהו של ישי שליסל שדקר שישה ממשתתפי מצעד התועבה למעשה פינחס.[15]
בקבלה קיבל סיפור פינחס ממד רוחני גבוה, כאשר חלק מן ההוגים לקחו אותו כמשל למלחמת היצר ולדרך לעבוד בה.
בארצות הברית נעשה בעבר ובהווה שימוש רב בדמותו של פינחס התנ"כי ומעשהו כדי לתת הצדקה לגזענות - לאידאולוגיה, לחוקים גזעניים וגם למעשים גזעניים אלימים עד וכולל רצח. במשך מאות שנים שימשה דמותו של פינחס להצדיק חוקים שאסרו על יחסי אישות ונישואי תערובת בין לבנים ושחורים, בטענה כי סיפור פינחס מוכיח שאיסור כזה הוא מצווה אלוקית. דמותו של פינחס משמשת ארגוני ימין קיצוני כגון הקו-קלוקס-קלן ובמיוחד ארגון ספציפי בשם "כוהני פינחס" אשר מפעיל אלימות ורצח נגד אנשים המקיימים יחסי אישות בין גזעיים וכן נגד בעלי תועבה ומרפאות המבצעות הפלות מלאכותיות, ואשר רואים בסיפור פינחס הוכחה כי מי שמבצע פעולות קנאות אלימות על דעת עצמו יזכה בסופו של דבר לברכת ה' ולאישור החברה למעשיו.
קברו של פינחס
בספר יהושע מובאים פרטים על נחלתו של פינחס, שבה קבר את אביו: ”וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן, מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם”[16].
לפי מסורות יהודיות, שומרוניות וערביות, נמצאת גבעת פינחס בכפר עוורתא שמדרום-מזרח לשכם. עדות כתובה על הימצאות קברו שם נמצאת בספר "כפתור ופרח" של רבי אשתורי הפרחי, חכם יהודי מתקופת הראשונים, חוקר ארץ ישראל והלכותיה. הוא כותב בספר כי הגיע ל"עוורתא, אשר שם אלעזר ואיתמר ופינחס ושבעים הזקנים"[17].
הנוסע היהודי אברהם משה לונץ בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה" כותב בשנת 1891 "הכפר עוורתא היא גבעת פינחס ובו יראו ניום קברי אלעזר הכהן ופינחס בנו." כאן יש הערה כי "על ההר ממולו קבר איתמר"[18].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יהודה איזנברג, מי אתה פינחס בן אלעזר?, באתר "דעת"
- פינחס, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- פנחס לייזר, מעשה פינחס ושבירת הלוחות, על מעשהו של פנחס בראי ההלכה - קריאה ביקורתית המזהירה מפני הרג בשם הדת, באתר "נתיבות שלום"
- אריה קרן, פרשנות לפרשת פנחס, באתר "אמא אדמה"
- שי עקיבא ווזנר, מורכבות החשיבה ההלכתית - "קנאים פוגעים בו", באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ בשבט שמעון היו חמש משפחות, וזמרי היה נשיא על אחת מהן, רש"י על ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ד.
- ^ על אף שכבר נמשחו אהרן ובניו לכהנים, ביארו חז"ל (מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב') שנכדי אהרן שכבר היו חיים באותו זמן לא נעשו כהנים, ורק בני אלעזר ואיתמר שנולדו מאוחר יותר נולדו ככהנים.
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוקים י"ב-י"ג
- ^ מסכת זבחים, דף ק"א עמוד ב'.
- ^ מדרש תנחומא, פרשת שלח סימן א'. ורש"י כתב על זה בספר יהושע, פרק ב', פסוק ד' כך: "מדרש אגדת תנחומא יש פינחס וכלב היו ופינחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך".
- ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג
- ^ על פי מגלה עמוקות, לבוב תרמג, עמ' מג, (לפי הפשט שמות הפרשות התקבלו על שם המילה העיקרית בתחילת הפרשה)
- ^ עיין במדרש רות פרק ד' עמוד ג' וכן פרקי דרבי אליעזר, פרק מז
- ^ זוהר, כרך ב', פרשת כי-תשא דף ק"צ.
- ^ ספר שופטים, פרק כ', פסוק כ"ח
- ^ ספר מלאכי, פרק ב', פסוק ה'
- ^ ככל הנראה, מדובר על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק כ"ז. שם כתב הרד"ק ש"מצאתי בדרש שזה אליה הוא אליה הנביא וארבעה שמות היו לו ואלו השמות מפרשים עליו כמו שכתוב בדרש ההוא, ומבני בנימין היה כי אלה התולדות תולדות בנימין הם".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב' ותוספות שם.
- ^ המכונים גם קנאים
- ^ הופצו מודעות המשבחות את הדקירה במצעד הגאווה, כ' באב ה'תשע"ה, אוריה אלקיים, גלי צה"ל
- ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג
- ^ המקור: ספר כפתור ופרח, פרק י"א: גבולות הארץ, בהוצאת המכון ללימודי מצוות הארץ ע שם הב"ר חיים קהן, שעל ידי בית המדרש להלכה בהתיישבות, ירושלים, תשנ"ז, עמוד קי"ד.
- ^ המקור: א. מ. לונץ, מורה דרך בארץ ישראל, ירושלים, תרנ"א - מהדורת הוצאת הספרים אריאל - יולי 1979
.jpg)
