פיס (בית המקדש)
הפיס הוא גורל שהיה מתקיים בין הכהנים בבית המקדש, כדי לקבוע מי יזכה לבצע את העבודה שעמדה על הפרק.
המקור לעריכת הפיס
בתחילה היו הכהנים שרצו לבצע את תרומת הדשן עורכים ביניהם תחרות ורצים לעבר מזבח העולה. מי שהיה מגיע ראשון היה זוכה בביצוע העבודה.
לאחר שקרו אסונות, כפי שמתארת המשנה[1]
מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו
החליטו הכהנים לקבוע מי יזכה בביצוע העבודות הללו באמצעות הגרלה. שמה של ההגרלה נקרא "פיס", שכן היא נערכה לצורכי שלום והתפיסות[2].
עריכת הפיס
מדי יום נערכו 4 הגרלות. אולם על ההגרלה הראשונה של תרומת הדשן יש מחלוקת האם ההגרלה התקיימה בתוך בית המוקד כדעת רוב המפרשים או בלשכת הגזית כשיטת הרמב"ם. על אופן ביצוע ההגרלה ישנן שתי שיטות: שיטת הרמב"ם ושיטת רש"י. על שאר ההגרלות אין מחלוקת שהם התקיימו בלשכת הגזית. היו כל הכהנים מתכנסים בלשכת הגזית ועומדים במעגל. הממונה (הכהן האחראי על עבודת התמיד במקדש) היה בוחר באופן אקראי מספר גבוה מאד ממספר הכהנים שמולו. את הספירה היו מתחילים מאחד הכהנים, אותו היו מסמנים באמצעות הורדת המצנפת מראשו. הספירה הייתה נעשית באמצעות הושטת אצבעותיהם של הכהנים. לשיטת רש"י[3], כל כהן היה יכול להוציא אצבע אחת או שתיים (האצבע המורה או האמה), כשלצורך הספירה גם השתיים היו נחשבות כאחת. ואילו לשיטת הרמב"ם[4] יכול היה הכהן להוציא בין אצבע אחת לשלוש, כשכל אצבע ואצבע שהיה מוציא הייתה נספרת בפני עצמה.
לשתי השיטות היה איסור להוציא את האגודל, כדי למנוע מעשי הונאה. את האגודל קל להסתיר או לחשוף בתוך האגרוף במהירות, ובכך יוכלו כהנים שאינם הגונים להוסיף או להחסיר את האגודל כדי להגדיל את סיכוייהם לזכייה בפיס (לשיטת הרמב"ם, או להתחזות לשני כהנים, לשיטת רש"י). מכיוון שהמספר שנבחר היה גדול מאד ממספר הכהנים, הייתה הספירה נעשית בכמה מחזורים. הכהן שבו הסתיימה הספירה נבחר לבצע את העבודה.
מדוע מנו אצבעות?
הרמב"ם מסביר מדוע מנה הכהן הממונה את אצבעות הכהנים ולא את הכהנים עצמם[5]: ומתייחס לספירת העם על ידי שאול המלך, לאחר מלחמתו בעמלק: "לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר, שנאמר: "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים"[6]. כלומר כל אחד מהעם הביא טלה, וספרו את הטלאים ולא את האנשים[7].
סוגי הפייסות השונים
בבית המקדש היו ארבע פייסות, שנערכו כדי לברר מי יבצע את העבודות הבאות:
- בפיס הראשון הוגרל מי יזכה בתרומת הדשן.
- בפיס השני הוגרל מי יזכה בשחיטת התמיד ושתים עשרה עבודות נוספות הקשורות באיברי התמיד. בפיס השני זכו שלושה עשר כהנים[8].
- בפיס השלישי הוגרל מי יזכה להקטיר את הקטורת.
- בפיס הרביעי הוגרל מי יעלה את איברי קרבן התמיד למזבח העולה.
מקום הפיס
את הפיס הראשון היו עורכים בבית המוקד ולשיטת הרמב"ם בלשכת הגזית. לשיטה הראשונה זאת כיוון שהכהנים שישנו בלילה בבית המוקד, עוד לא יצאו לעזרה ואין לעכב את הפייס עד שיגיעו לעזרה. אך כיוון שהפייסות חייבות להיערך במקום מקודש[9] נערכו הפייסות בעמידה בחציו המקודש של בית המוקד.
את שלוש הפייסות האחרונים היו עורכים בלשכת הגזית.
לדעת הרמב"ם גם את הפיס הראשון, ערכו בלשכת הגזית.
קישורים חיצוניים
- הפייס, באתר אנציקלופדיה היהודית - דעת.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת יומא, פרק ב', משנה ב':
- ^ פירוש מלאכת שלמה על מסכת יומא
- ^ פירוש רש"י על מסכת יומא דף כג עמוד א
- ^ משנה תורה להרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ד הלכה ג
- ^ משנה תורה להרמב"ם הלכות תמידין ומוספין, פרק ד' הלכה ד'
- ^ שמואל א', פרק ט"ו, פסוק ד'.
- ^ התלמוד הבבלי, מסכת יומא דף כ"ב, עמוד ב', מסביר מדוע הלימוד הוא מפסוק זה, ולא מפסוק אחר המתייחס למלחמה קודמת של שאול בנחש העמוני: "וַיִּפְקְדֵם, בְּבָזֶק" (שמואל א', פרק י"א, פסוק ח'). ומסביר התלמוד שלא ברור שמדובר בבזקים (חרסים) שנתן כל אחד כדי להמנות, כי ייתכן שבזק אינו חרס, אלא שם מקום בו ספר שאול את העם.
- ^ הראשון שוחט תמיד של שחר, השני מקבל את דם התמיד וזורקו, השלישי מדשן מזבח הפנימי, הרביעי מדשן את המנורה ומטיב את הנרות, החמישי מעלה ראש התמיד ורגלו לכבש, הששי מעלה שתי הידיים (הרגלים אצל הראש), השביעי מעלה העוקץ והרגל, השמיני מעלה החזה והגרה, התשיעי מעלה שתי הדפנות, העשירי מעלה הקרבים, האחד עשר מעלה סלת הנסכים, השנים עשר מעלה החביתין, השלושה עשר מעלה היין של נסכים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ה, עמוד א'.