פיקולו
פיקולו (מאיטלקית: Piccolo, "קטן", קיצור של Flauto Piccolo, "חליל קטן"; על אף שבאיטלקית מודרנית נקרא ottavino והמילה "פיקולו" הוראתה כל כלי נגינה קטן, כך למשל "קלרינט-פיקולו") הוא סוג קטן של חליל צד העשוי ממתכת או מעץ הובנה, ואורכו כמחצית מאורכו של החליל הרגיל וצליליו גבוהים באוקטבה מאלה של החליל. היות שצליליו של הפיקולו גבוהים מצלילי החליל מהחליל (ומצלילי כל כלי הנשיפה מעץ), הם מבריקים וחזקים יותר ומשמשים בתזמור על מנת להכפיל את צלילי הכינורות. משום שקולו של כלי זה חזק ביחס לחליל, יש רק פיקולו אחד או שניים בתזמורת סימפונית רגילה, ואילו חלילי צד יש לרוב שניים ויותר (בתזמורת סימפונית המנגנת יצירות ספציפיות כמו "פולחן האביב" מאת סטרווינסקי מנגנים שני פיקולו וארבעה חלילי צד).
היסטוריה
הפיקולו, שבתחילה היה ללא מנגנון לחצנים, התפתח מחליל שהשימוש הנפוץ בו היה בצעדה יחד עם תוף מצעדים בקרנבל של בזל, ששורשיו במאה ה-16. אנטוניו ויוואלדי חיבר כבר במאה ה-17 קונצ'רטי (RV 443, 445) ל"חליל קטן" (flautino; חלילית קטנה מתקופת הבארוק) המותאמים לנגינה בפיקולו התזמורתי המודרני.[1]. גאורג פרידריך הנדל שילב פיקולו באופרה "רינלדו" (1711). מלחיני מוזיקה קלאסית כגון פראנץ אנטון הופמייסטר, מיכאל היידן ופרנץ קסאפר זיסמאייר כתבו תפקידים לפיקולו ביצירות סימפוניות מן המאה ה-18. אולם לא וולפגנג אמדאוס מוצרט ולא יוזף היידן עשו כן ולכן רבים סבורים כי הפיקולו נעדר מן הרפרטואר הסימפוני שלפני לודוויג ואן בטהובן (ששילב פיקולו בתזמור החל מן הסימפוניה החמישית). עם זאת, מוצארט שילב פיקולו בתזמור האופרה אידומניאו (1781) ככלי ייחודי המופיע רק בתמונת הסערה במערכה השנייה. ז'אן-פיליפ ראמו שילב פיקולו בתזמורי אופרות שחיבר.
הפיקולו המודרני בנוי באופן דומה לחליל צד, כצינור צר (בקוטר של כ-2 ס"מ) שארכו כ-30 ס"מ, העשוי בדרך כלל ממתכת או מעץ הובנה, ולאורכו שישה נקבים הנסגרים ונפתחים על ידי מנגנון מורכב של לחצנים (המכונים "קלפות") ומנופים, אשר קרוי על שם ממציאו, מנגנון תאובלד בהם. הלחצנים עשויים גם הם ממתכת, ובתחתיתם שכבת לבד המצופה בעור-דג או חומר סינתטי אחר המונע בריחת אויר בהסגרם. לחליל ישנה פייה המיועדת לנשיפה, העשויה לרוב ממתכת.
בעבר היו נפוצים פיקולו במפתח רה במול, אולם כיום הכלי נפוץ במפתח דו.
רפרטואר
הפיקולו נכלל כמעט תמיד בתזמור סימפוני החל מן המאה ה-19 והוא חבר קבוע בתזמורת הסימפונית, כאשר לעיתים מוקצים לו קטעי סולו. ג'ון פיליפ סוזה חיבר קטע סולו לארבעה כלי פיקולו בטריו הסוגר את המארש כוכבים ופסים לנצח.
ברפרטואר קיימות יצירות לפיקולו סולו וסונטות לפיקולו ופסנתר מאת מלחינים מן המאה ה-20 כסמיואל אדלר, קרלהיינץ שטוקהאוזן (שחיבר גם את היצירה Zungenspitzentanz לפיקולו, סינתיסייזר וכלי הקשה) ועוד.
בנוסף לקונצ'רטי של ויואלדי קיימים קונצ'רטי לפיקולו ולתזמורת מאת מלחינים מודרניים כגון לואל ליברמן, פיטר מקסוול דייוויס ואבנר דורמן.
יצירה נוספת היא החמישייה לפיקולו ורביעיית מיתרים מאת גרהם ווטרהאוס (1989).
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
- Gippo, Jan (ed.). The Complete Piccolo: A Comprehensive Guide to Fingerings, Repertoire, and History, second edition, foreword by Laurie Sokoloff; contributing editors, Therese Wacker, Morgan Williams, and Tammy Sue Kirk. Bryn Mawr: Theodore Presser Company, 2008. מסת"ב 1-59806-111-9
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלי נגינה
פרמטרי חובה [ סיווג ] חסרים שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית כלי נגינה ריקה.