פלנקטון

ערך זה עוסק בשם הניתן לקבוצת אורגניזמים הנסחפים בזרמי המים. אם התכוונתם לדמות מצוירת, ראו שלדון פלנקטון.

יצורי פלנקטון שונים

אצות פיטופלנקטון

פלנקטון (בעברית: צֶפֶת) הוא השם שניתן לצבר של אורגניזמים השוכנים במימי האוקיינוסים והימים, כמו גם במאגרי מים מתוקים שונים. השם בא מהמונח היווני πλανκτος- פלנקטוס- שמשמעותו "נסחף". בעוד שסוגים מסוימים של פלנקטון יכולים לנוע מאות מטרים מעלה ביום (התנהגות המכונה נדידה יומית אנכית), מיקומם האופקי נקבע בעיקר על ידי תנועות הים והזרמים בגוף המים אותו הם מאכלסים. אורגניזמים גדולים יותר, כמו דיונונים, דגים ויונקים ימיים שיכולים לנוע גם בצורה אופקית ולשחות נגד זרמי המים בסביבתם נקראים נקטון. חקר הפלנקטון נקרא פלנקטולוגיה.

את הפלנקטון מחלקים לפי קטגוריות גודל:

מגהפלנקטון - מעל 20 ס"מ.
מאקרופלנקטון - 2–20 ס"מ.
מזופלנקטון - 0.2–20 מ"מ.
מיקרופלנקטון - 20–200 מיקרומטר.
ננופלנקטון - 2–20 מיקרומטר.
פיקופלנקטון - 0.2–2 מיקרומטר.
פמטופלנקטון - קטן מ-0.2 מיקרומטר.

פלנקטון מתחלק לקבוצות פונקציונליות רחבות:

פיטופלנקטון (מהמלה היוונית "פיטו" או "צמח") – אצות שחיות קרוב לפני המים, שם יש די אור כדי לאפשר פוטוסינתזה.
זואופלנקטון (מהמלה היוונית "זואו" או "בעל חיים") – חד-תאיים קטנים, סרטנאים, שטרֶגֶלאים, חסילונים, קריל וכו', שניזונים מפיטופלנקטון או מזואופלנקטון; כן נכללים בקבוצה זו ביצים ופגיות (לרוות) של בעלי חיים ימיים אחרים (בעיקר דגים, רכיכות, סרטנים, ותולעים שונות).

הפלנקטון מתקיים באוקיינוסים, ימים, אגמים ובריכות. ריכוז הפלנקטון ופיזורו רגיש לשינויים כימיים ופיזיים במים בו הוא שוכן. השפע המקומי של הפלנקטון משתנה בעומקים שונים, מקומות שונים ובעונות שונות. גורמים מרכזיים לשונות זו הם הזמינות של אור וריכוז נוטריינטים. באזורים מסוימים באוקיינוסים, הידועים כאזורי HNLC, גדל מעט יחסית פלנקטון, חרף הימצאות ריכוז גבוה של נוטריינטים, תופעה המוסברת על ידי חוסר בברזל שזמין לצריכה ביולוגית.