פנסיה

שוק העבודה

שכר ממוצע שכר מינימום שכר חציוני אבטלה יחסי עבודה פנסיה

פנסיה היא סוג של גִּמְלָה, המשולמת בצורת אנונה, בדרך כלל לעובדים שכירים או למשרתי ציבור, בגין תקופת עבודתם אצל מעסיק ציבורי או פרטי, או אנונה המשולמת לעובדים עצמאים ולאנשים אחרים בגין תשלומיהם לקרן פנסיה וכן אנונה המשולמות לשאיריהם של כל אלה על ידי המעסיק או על ידי קרן פנסיה. החיסכון לפנסיה נעשה במסגרת ביטוח פנסיוני.

מקבל הפנסיה קרוי פנסיונר.

מטרת תוכניות הפנסיה

מטרת תוכניות הפנסיה השונות והרציונל שלהן הם להבטיח לאדם העובד ולשאיריו, התלויים בו בפרנסתם, המשך זרם ההכנסות שיחליף את מקור ההכנסה הכלכלי שנפסק בשל נכות, מוות או זקנה. גובה הפנסיה קשור ברמת ההכנסה המבוטחת של העובד, בתקופת עבודתו, ובתקופת העבודה בה היה מבוטח בפנסיה ובה היה צפוי להיות מבוטח אלמלא הפסקת עבודתו מסיבות שאינן תלויות בו (נכות ומוות).

סוגי פנסיה

סוגי הפנסיה העיקריים הם:

• פנסיית זקנה - פנסיה המשולמת לזכאים החל בהגיעם לגיל מסוים ולכל חייהם. בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה עד שנת 2004 הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-62 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה). יציאה לפנסיה לפני גיל הפרישה קרויה פנסיה מוקדמת.
• פנסיית נכות - פנסיה המשולמת במקרה של איבוד כושר העבודה. פנסיית נכות יכולה להיות משולמת לתקופה מוגבלת (פנסיית נכות זמנית, במקרה של איבוד זמני של כושר העבודה) או לכל התקופה עד הגיע הנכה לזכות קבלת פנסיית זקנה (פנסיית נכות תמידית). הפנסיה יכולה להיות פנסיית נכות מלאה (במקרה איבוד מלוא כושר העבודה, או 75% מכושר זה) או פנסיה נכות חלקית (כאשר משולמת פנסיית נכות מופחתת המהווה פיצוי על איבוד חלקי של כושר העבודה).
• פנסיית שאירים - פנסיה המשולמת לשאירי הזכאי (העובד המבוטח בפנסיה או האדם שבוטח באופן פרטי או הפנסיונר) במקרה של מותו. המוגדרים כשאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן פנסיות לשאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.

ישראל

בישראל שני סוגי פנסיה עיקריים:

1. פנסיה תקציבית: בסוג זה של פנסיה אין העובדים נדרשים להפריש ממשכורתם סכומים לצורך תשלומי פנסיה עתידיים וכל עול הפנסיה, למעט דמי ניהול סמליים המשולמים על ידי העובדים, הוא על המעביד (ממשלת ישראל על שלוחותיה). הפנסיה ממומנת מתקציב המדינה בהתאם לכללים שנקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות).
2. פנסיה צוברת: הן המעביד והן העובד מפרישים סכומי כסף הנגזרים מגובה שכרו של העובד לאחת מקרנות הפנסיה לצורך תשלומים בעתיד. במקרים כאלו אחריות תשלום הפנסיה איננה על המעביד, אלא ממומנת מהחיסכון הפנסיוני (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים). החל מ-1 בינואר 2008, קיימת חובת ביטוח פנסיונית כללית בישראל, מכוח צו הרחבה. בשנת 2013 הקים משרד האוצר אתר בשם הר הכסף, אשר מאפשר לאזרחים לבדוק קיום קרנות פנסיה, גמל, השתלמות וביטוחי חיים.

פנסיית חובה 

החל מ-1 בינואר 2008, משהוצא צו הרחבה על ידי שר התמ"ת, הוחלה פנסיית חובה על המעסיקים והעובדים בישראל. ב-6 במרץ 2011 נעשה הסכם חדש ומשולב בין הצדדים המקנה שיפור תנאים כמו: תוספת להפרשות (17.5% ב–2014), הגדרת הסכם מיטיב ועוד.

הפרשת פנסיית החובה חלה על כל עובד החל מגיל 21 לגבר ו–20 לאישה ועד גיל פרישת חובה על פי חוק גיל הפרישה. במקרה של עובד שאינו בעל ביטוח פנסיוני קיים, יהיה העובד זכאי לביצוע ההפרשות לאחר שישלים שישה חודשי עבודה רציפים. לעומת זאת, עובד בעל הסדר לביטוח פנסיוני יהיה זכאי להיות מבוטח מהיום הראשון במקום העבודה. ביצוע ההפרשות יחל לגביו לאחר שלושה חודשי עבודה רטרואקטיבית למועד תחילת עבודתו, או בתום שנת המס, המוקדם מביניהם.

ביקורת

בשנות ה-2000, עם שינוי התפיסה הציבורית בנוגע לאחריות האדם על עתידו, וחלחול עקרונות ליברליים עלו טענות כנגד כפיית ביטוח פנסיוני על העובדים בידי המדינה, התהפכה המגמה חזרה. נטען כי מדובר בלקיחת כספים אדירים (ההערכה היא של כחצי טריליון שקלים בתחילת שנת 2014) ואילוץ האזרחים להשקיע אותם דרך "גופים מוסדיים" גדולים, הגובים עמלות גבוהות על עבודתם, אשר מוכחת שוב ושוב כחסרת ערך מוסף על השקעה פרטית ישירה במדדים, ובנוסף לכך עלולים להיות בניגוד אינטרסים מול מבוטחיהם אל מול החזקותיהם האחרות. חששות אלה מתעצמים מאחר שקרנות הפנסיה אינן נוהגות בשקיפות בהשקעותיהן את כספי הציבור, והחקיקה בארץ אינה מחייבת אותן לעשות זאת.

שיעור הפנסיה

בקרנות הפנסיה הוותיקות נקבע גובה הפנסיה לפי קריטריונים אחדים:

• מספר שנות ההפרשה לקרן
• אחוז הצבירה השנתי
• גיל הפרישה
• אחוז מענק (אם קיים) המתווסף ביום הפרישה
• סיבת הפרישה
• האם הפנסיה משולמת לגמלאי או ליורשיו
  

מקובל כי אחוז הפנסיה המרבי יהיה 70% משכרו הקובע של האדם.

בפנסיה תקציבית נהוג שהפנסיה משולמת לפי דרגת הפרישה של הפנסיונר, מוכפלת באחוז הפנסיה שצבר.

בקרנות הפנסיה החדשות מחושבת פנסיית זקנה חודשית לפי הסכום שנצבר בקרן עד מועד הפרישה, מחולק במקדם הקצבה שנקבע לפורש לפי מאפייניו, ובהם: גיל הפרישה, תאריך הלידה, מין, תקופת מינימלית לתשלום פנסיה בה בחר הפנסיונר, מצב משפחתי ושיעור הפנסיה המובטח לשאירים. מקדם קצבה מקובל הוא בערך 200, ופירושו שצבירה לדוגמה של מיליון שקל בקרן פנסיה מעניקה קצבה חודשית של 5,000 שקל.

ראו גם

• קופת גמל
• ביטוח מנהלים

קישורים חיצוניים

• פרק בנושא פנסיה בפודקאסט הכלכלי "ערך מוסף", 16/6/2016
• ‫שאול אמסטרדמסקי, בערבות הפנסיה‬, באתר כלכליסט
• שאול אמסטרדמסקי, באוצר לא רוצים שתדעו שהכסף שלכם אצל אריסון. ודנקנר. ותשובה - על פומביות השקעות קרנות הפנסיה בישראל
• שאול אמסטרדמסקי, המדריך לקריאת דו"ח הפנסיה, באתר כלכליסט, 16 באפריל 2014
• פורום החוסכים לפנסיה בישראל
• מאיר ברק, מדוע נקבע גיל הפרישה ל 65?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 16 במאי 2010
• פנסיה, באתר כל זכות
• עשר הנחות היסוד של הפנסיה - הרצאה קצרה של העיתונאי שאול אמסטרדמסקי
• רן לוי, ההיסטוריה של הפנסיה, באתר "עושים היסטוריה", 11 בנובמבר 2013 (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
• שרה מאייר, ‏חיסכון פנסיוני - איך עושים את זה בעולם?, באתר גלובס, 07 בנובמבר 2016