פרשת פליים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:13, 13 במאי 2019 מאת משתמש ישן (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת פלייםאנגלית: Plame affair) היא שערורייה פוליטית שהתחוללה בארצות הברית, ובבסיסה החשד שבכירים בממשל הנשיא בוש חשפו את זהותה של סוכנת ה-CIA ולרי פליים רק כדי להתנקם בבעלה, שמתח ביקורת על התנהלות הממשל בתקופה שלפני היציאה למלחמת עיראק. נטען כי כדי להצדיק את צאתו למלחמה, נקט הממשל טענות מפוקפקות על ניסיונותיו, כביכול, של סדאם חוסיין להשיג נשק להשמדה המונית. הפרשה הייתה נדבך חשוב בדרך לאיבוד התמיכה של חלקים מהציבור במלחמה.

ראשית הפרשה

ההאשמות נבעו מטור שפרסם העיתונאי והפרשן הימני רוברט נובאק בוושינגטון פוסט ב-14 ביולי 2003. טור זה דן בבעלה של פליים, השגריר לשעבר ג'וזף וילסון. וילסון, דיפלומט בעברו ששירת בתפקידים שונים באפריקה, נשלח בפברואר 2002 על ידי ה-CIA לניז'ר כדי לבדוק מידע על ניסיון כביכול של עיראק להשיג עפרת אורניום מהמדינה. וילסון הגיע למסקנה כי המידע היה לא נכון. למרות זאת הזכיר בוש, בנאום מצב האומה ב-28 בינואר 2003 מידע מודיעיני על ניסיון רכישת אורניום במדינה אפריקנית, בנסותו לשכנע בנחיצות היציאה למלחמה.

במאי-יוני 2003, עם התגברות הוויכוח על אי-מציאת נשק להשמדה המונית בעיראק, הוזכרה על ידי כמה עיתונאים משימת הבדיקה בניז'ר שאליה נשלח "שגריר לשעבר". ב-6 ביולי 2003 פרסם וילסון מאמר בניו יורק טיימס ובו הזדהה כמי שערך את הבדיקה, ותקף את ממשל בוש על השימוש בידיעות על ניסיון רכישת האורניום כדי להצדיק את היציאה למלחמה, למרות מסקנותיו הוא.[1]

שמונה ימים אחר כך התפרסם הטור של נובק, ובו הוא כתב:

"וילסון מעולם לא עבד ב-CIA, אולם אשתו, ואלרי פליים, היא עובדת הסוכנות בתחום של נשק להשמדה המונית. שני אנשי ממשל בכירים אמרו לי שאשתו של וילסון הציעה לשלוח אותו לניז'ר."[2]

כשהתברר שפליים הייתה סוכנת מוסווית (היא הציגה את עצמה כ"אנליסטית אנרגיה" בחברת קש שהקים ה-CIA), פרצה השערורייה. רבים, ובהם וילסון, האשימו את אנשי הממשל בכך שהדליפו את המידע כדי לפגוע בקריירה של פליים, ובכך לנקום בווילסון על ביקורתו הפומבית, וכי פגעו בכך בביטחון המדינה. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר כלפי קארל רוב, יועצו הקרוב של בוש.

החקירה

הפרשה הפכה לפלילית כאשר בסוף ספטמבר דרש ה-CIA ממשרד המשפטים לפתוח בחקירה כדי לבדוק אם נעברה עבירה על "חוק ההגנה על זהויות מודיעיניות", חוק האוסר חשיפה ביודעין של זהות סוכן מודיעין חסוי בידי מי שמידע כזה הגיע אליו מתוקף תפקידו. חבר מושבעים גדול, שלו הסמכות להחליט על הגשת כתבי אישום, הושבע ב-31 באוקטובר. בשל חשש לניגוד אינטרסים של העומדים בראש משרד המשפטים, הועבר ניהול החקירה בסוף דצמבר לידי התובע המיוחד פטריק פיצג'רלד.

במהלך החקירה הועלו שמותיהם של עיתונאים נוספים מלבד נובאק כמי שקיבלו מידע מאנשי ממשל בנושא פליים. שניים מהם, מאט קופר מהטיים מגזין וג'ודית מילר מהניו יורק טיימס נדרשו להעיד לפני חבר המושבעים, אך סירבו מטעמי חיסיון עיתונאי. ב-29 ביוני 2005 ניתן לשניים אולטימטום למסור עדות. קופר התרצה אחרי שקיבל אישור מהמקור שלו, ככל הנראה קארל רוב, והעיד. לעומתו, מילר, שהמקור שלה היה לואיס "סקוטר" ליבי, סירבה להעיד, ונשלחה לכלא אף שכלל לא פרסמה כתבה בנושא. ב-29 בספטמבר, אחרי שישבה 85 יום בכלא, הסכימה מילר, בעקבות שיחת טלפון עם ליבי ששחרר אותה מהחיסיון, להעיד על שיחותיה עמו, ושוחררה.

ב-28 באוקטובר 2005, עם תום תקופת המינוי של חבר המושבעים הגדול, הודיע התובע פיצג'רלד שחבר המושבעים החליט על הגשת כתב אישום נגד לואיס "סקוטר" ליבי, ראש המטה והיועץ לענייני ביטחון לאומי של סגן הנשיא דיק צ'ייני. ליבי לא הואשם בעבירה על "חוק ההגנה על זהויות מודיעיניות", עברה שהסף הדרוש בשביל לבססה גבוה ביותר, אלא בעברות של עדות שקר, ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען שליבי שיקר הן לפני חוקרי ה-FBI והן בעדות בשבועה לפני חבר המושבעים, כשטען שקיבל את המידע על פליים לראשונה בשיחות עם עיתונאים, ולא מגורמי ממשל (טענה שלו הייתה נכונה, הייתה מסירה מעליו את החשדות המקוריים). בעקבות הגשת כתב האישום התפטר ליבי מתפקידו. ב-6 במרץ 2007 הורשע ליבי במתן עדות שקר ובשיבוש מהלכי משפט.

אף שערב פרסום החלטת חבר המושבעים הוזכר גם קארל רוב כמי שעשוי להיות מואשם, עם פיזור חבר המושבעים לא הוגש נגדו כתב אישום, והוא נשאר בתפקידו.

ב-7 בספטמבר 2006 הודה ריצ'רד ארמיטאג' כי הוא היה המקור של נובאק בכתבתו. הוא לא הועמד לדין מכיוון שלא היו שום הוכחות שהלה ידע על כך שפליים הייתה סוכנת מוסווית.

ב-2007 פרסמה ואלרי פליים ספר זיכרונות על הפרשה, "Fair Game: My Life as a Spy, My Betrayal by the White House". שם הספר מתייחס לאמירה שיוחסה עם פרוץ הפרשה לקארל רוב, כאילו פליים היא "מטרה לגיטימית להתקפה"(fair game). הספר עובד לסרט בשם משחק הוגן (באנגלית "Fair Game") שיצא לאקרנים ב-2010 ובו מככבים נעמי ווטס בתפקיד פליים ושון פן בתפקיד בעלה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ What I Didn't Find in Africa, by Joseph C. Wilson 4th (New York Times)
  2. ^ Mission To Niger, by Robert D. Novak (Washington Post)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0