פרשת קרולין ברונה
פרשת קרולין ברונה עוסקת בילדה בשם ברונה, ילידת ברזיל, שנחטפה כתינוקת ואומצה בגיל מספר חודשים תחת השם קרולין, על ידי בני הזוג תורג'מן מישראל, שהולכו שולל על ידי רשת שעסקה בחטיפת תינוקות ובמכירתם.
תחילת הפרשה בפרסום של צוות טלוויזיה בריטי, שערך תחקיר עיתונאי בנושא חטיפות ילדים. הצוות קישר בין ההורים הביולוגיים בברזיל להורים המאמצים בישראל, הביא אותם לארץ, והם הגישו תביעה בבית המשפט לקבל את הילדה חזרה לחזקתם. בתום משפט מתוקשר, הכריע בית המשפט שהילדה תוחזר לידי בני הזוג הברזילאים.
הזוג שב לברזיל עם בתם, וזכה לקבלת פנים מכובדת, אך המשפחה שבה במהרה לחיי הדלות בשכונת המצוקה ממנה הגיעו.
חטיפת הילדה
ברונה אפרסידה וסקונסלוס נולדה ב-12 ביוני 1986 בקוריטיבה שבמדינת פרנה שבברזיל, לרוסילדה קונסלוס ולואיז אמריקו וסקונסלס, זוג ברזילאי שחי באחת משכונות המצוקה בעיר.
כשהייתה בת ארבעה חודשים היא נחטפה על ידי אישה בשם מריסה ויארה, שהייתה מועמדת להיות מטפלת שלה אך מועמדותה נדחתה; ויארה חזרה מאוחר יותר לבית משפחת וסקונסלוס כאשר ההורים לא היו בבית והילדים האחרים במשפחה סברו שהיא התקבלה לעבודה, וכך לקחה את התינוקת. ויארה נשפטה והורשעה בהמשך בחטיפה.
ההורים טענו כי פנו שוב ושוב למספר תחנות משטרה, לעיתונות ואף לאישי ציבור בתקווה להחזיר את בתם, אך ללא הועיל.
האימוץ בידי בני הזוג תורג'מן
בני הזוג תורג'מן, שנכשלו בנסיונותיהם להיכנס להיריון ולא היו זכאים לאימוץ בתוך ישראל בשל גילם, פנו למסלול של אימוץ בחו"ל, דרך עורך דין שטיפל בכך. הם טסו לברזיל, ומשם הופנו לפראגוואי כדי לקבל את בתם המאומצת, שנרשמה בתעודות שקיבלו כקרולין סלבדור, ילידת 5 ביוני 1986, בתה של קלוטילדה סלבדור. הם חזרו עמה לישראל מצוידים בכל הטפסים הנדרשים. בדיעבד הסתבר כי לא ניתן צו אימוץ חוקי, והליך האימוץ לא היה תקין.
הילדה גדלה אצל בני הזוג תחת השם קרולין, וגויירה על ידי הוריה המאמצים (היא נולדה כנוצרית קתולית).
התחקיר הטלוויזיוני
בשנים 1987–1988, במסגרת תחקיר של תחנת טלוויזיה בריטית לגבי חטיפת ילדים בעולם השלישי, השיגו אנשי הצוות לדבריהם את מספר הטלפון של משפחת תורג'מן, שנמצא בידי הסוכנות בפראגוואי ששיתפה פעולה עם חברי הכנופיה שחטפה את הילדה, ובעזרתו הצליחו לגלות שהם אלו שאימצו אותה.
מהעדויות בבית המשפט עולה שייתכן שלבני הזוג הברזילאי היה מספר הטלפון של הזוג הישראלי עוד לפני שצוות התחקיר "השיג" אותו, ושהם התקשרו אליהם מקוריטיבה בניסיון לדלות פרטים על הילדה עוד קודם לתחקיר, אם כי ההתייחסות לכך מצד בית המשפט הייתה כאל אי התאמה שולית בפרטים.
הזוג הברזילאי הביע את רצונו לקבל חזרה את בתם, ותחנת הטלוויזיה הבריטית מימנה את הוצאות טיסתם לישראל, האכסון והטיפול המשפטי, אותן לא הייתה להם אפשרות לממן בעצמם.
ההליך המשפטי
צוות הטלוויזיה עימת את בני הזוג תורג'מן עם הזוג הברזילאי,[1] שפנה לערכאות משפטיות בדרישה לקבל חזרה את בתם הביולוגית. בדיקת סיווג רקמות אישרה שזו אכן בתם,[2] ושתעודת הלידה הפראגוואית מזויפת.
נסיונות להגיע לפשרה לא צלחו. שופטי בית המשפט העליון מנחם אלון, משה בייסקי וחנוך אריאל, נדרשו להכריע בסוגיה עקרונית בהליך[3], שהצטייר בתקשורת כגרסה מודרנית של משפט שלמה: מצד אחד ברור שמבחינה חוקית הילדה שייכת לזוג הברזילאי, אך מצד שני הילדה שהייתה כבר בת שנתיים, דיברה עברית ולא ידעה אף מילה בפורטוגזית, ראתה בבני הזוג תורג'מן את הוריה וניתוקה מהם עלול היה להיות טראומטי. בנוסף, בני הזוג תורג'מן, בני המעמד הבינוני הישראלי, יכלו להבטיח לילדה חיים טובים ובטוחים יותר מבחינה חומרית מאשר הזוג הברזילאי שחי בעוני בארצו; מצד שני, הדעת נותנת שלא ניתן בתואנה זו להפקיע ילד מידי משפחה ענייה ולהעבירו למשפחה עשירה בטענה שביכולתם לתת לו יותר.
השופטים התלבטו בסוגיות זכות ההורים וטובת הילדה, ואף נדרשו להכריע במהירות לכאן או לכאן עקב הנסיבות, הכריעו לבסוף ב-16 ביוני 1988 שהילדה תוחזר לידי הזוג הברזילאי,[4] ולאחר עוד דיון שנערך ב-27 ביוני[5] היא נמסרה להוריה הביולוגיים ב-28 ביוני.[6]
ראש הרכב השופטים, המשנה לנשיא פרופ' מנחם אלון סיפר לימים:
אחד הדברים הנוראים במלאכת השיפוט הם הדברים שמציקים לך כאדם, ואתה יושב כשופט ומוכרח לפסוק. בתלמוד נאמר: "לעולם ירגיל עצמו אדם לומר: איני יודע", אבל אני כשופט לא יכול להגיד "איני יודע". ישבתי בהרבה תיקי אימוץ והיו פרשיות נוראיות, למשל פרשת הילדה קרולין ברונה. מצד אחד ידעתי שאני עושה עוול לילדה. היא הייתה נסיכה אצל משפחת תורג'מן - ואני יודע לאן היא חוזרת בברזיל. מצד שני עומדת לפני אם שחטפו ממנה את ילדתה, אמא בודדה, ולפי הדין והצדק הילדה שלה. זה היה קשה לי מאוד. יש הוראת קבע בבית המשפט, להעביר לי כל כתבה שמתפרסמת על קרולין ברונה - והיו כתבות קשות שאמרו שהיא מוזנחת. אלה דברים שכואבים לי".[7]
הביקורת על הזוג הברזילאי
במהלך המשפט הוצג הזוג הברזילאי כמנהל זוגיות יציבה ועובד בצורה מסודרת; עובדות שהתבררו בדיעבד כשגויות, ולמעשה הם היו בתהליכי פרידה והעמידו פנים שהם ביחד כדי לקדם את עניינם.
אי ההתאמה בעדויות לגבי מציאת מספר הטלפון של משפחת תורג'מן, מעורר תהייה שמא הסיפור היה מורכב יותר. קשה ליישב הן את הסתירות במועדים והן את העובדה שהמטפלת שחטפה את הילדה נשפטה. עדויותיהם של הזוג הברזילאי נתמכו על ידי מסמכים שהם הביאו עמם, אך לא על ידי עדים שניתן היה לחקור. בנוסף, מרגע שנוצר הקשר בינם לבין צוות התחקיר הטלוויזיוני, ברור שהתנהלותם הושפעה מהייעוץ שקיבלו מהצוות ומעורכי הדין שהצטרפו בהמשך: הפגישה עם שר המשפטים של ברזיל, העדויות בפני בית המשפט, ההתנהלות מול התקשורת ועוד.
החזרה לברזיל
עם שובם של בני הזוג הברזילאי לקוריטיבה בברזיל עם בתם, הם התקבלו כגיבורים שנסעו עד קצה העולם להשיב אותה, ועצרת גדולה נערכה לכבודם בכיכר מול בית העירייה. גורמים שונים הבטיחו לבני הזוג עזרה בדיור, תעסוקה, חינוך ועוד, אך ההבטחות לא קויימו. המשפחה חזרה לשכונת המצוקה ממנה הגיעה, ובני הזוג נפרדו.[8] עיתונאים ישראלים שעקבו אחר הילדה במהלך השנים דיווחו לקוראים בארץ על הדלות בה היא חיה, על הבית שאינו מתפקד, ועל כך שברחה מהבית.
בני הזוג תורג'מן לאחר השבת הילדה
בני הזוג תורג'מן התנתקו מהתקשורת לאחר האירועים, ומהמעט שידוע עליהם ניתן ללמוד שהם המשיכו לשלוח לבתם המאומצת מתנות, ואף פגשו אותה כשהיא הובאה לארץ כאישה צעירה, הפעם על ידי תחנת טלוויזיה ישראלית.
בית המשפט ושר החוץ שמעון פרס הביעו את הערכתם להתנהלותה של המשפחה, והביעו את תקוותם שיזכו לאמץ ילד אחר, דבר שאמנם קרה מאוחר יותר שבו הזוג אימץ בת.
השלכות הפרשה
בעקבות פרשת קרולין ברונה, נקבע שאימוצים בחו"ל יתבצעו דרך עמותות בפיקוח ציבורי, שיהיו אחראיות שהם יהיו חוקיים לחלוטין, בניגוד למצב הקודם בו ההורים המאמצים דאגו בעצמם לכל, במציאות בה רוב האימוצים בחו"ל הם ממדינות עולם שלישי בהן קיימות תופעות של חטיפות ילדים וילדים נטושים.
הפרשה העלתה לדיון גם את תפקידם של אמצעי התקשורת, רשת הטלוויזיה הבריטית במקרה זה, שיותר מאשר לעסוק בעשיית צדק ודאגה לגורל הילדה, הונעה משיקולי רייטינג; גם בית המשפט הביע חוסר שביעות רצון מהתנהלותה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- זאב גלילי, פרשת ברונה התינוקת שהוחזרה לברזיל, באתר "היגיון בשיגעון", 25 במאי 2007
- נילי טל, ברונה - סרט דוקומנטרי על הפרשה, באתר mako
- שרי מקובר-בליקוב, הילדה שיכולתי להיות (על ביקורה של הילדה בישראל ב-2004), באתר nrg, 27 בפברואר 2004
- הנימוקים לפסק הדין של בג"צ
הערות שוליים
- ^ ברברה ג'ונס, עבודה בעיניים, מעריב, 14 בדצמבר 1988
- ^ שרה פרידמן, "אני כל כך מאושרת, אקבל את בתי בחזרה", מעריב, 30 במאי 1988, המשך
- ^ בג"ץ 243/88 קונסלוס ואחרים נגד תורג'מן ואחרים.
- ^ "זו הכרעה מן הקשות והכואבות: רגשות האם מול המיית הלב", מעריב, 17 ביוני 1988
- ^ ברונה־קרולין והוריה ייצאו לברזיל היום או מחר, מעריב, 28 ביוני 1988
- ^ שרה פרידמן, קרולין־ברונה יוצאת הבוקר עם הוריה - בדרכה חזרה הביתה, מעריב, 29 ביוני 1988, המשך
- ^ מנחם אלון, מתוך ראיון בעיתון "חדשות", 26 בנובמבר 1993
- ^ שרה פרידמן, אמה של ברונה־קרולין עוברת לביתה החדש - בלי האב, מעריב, 9 באוגוסט 1988
