צבאות ימי הביניים באירופה
הצבאות של ימי הביניים באירופה הם היורשים של השבטים הברברים שפלשו לאימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית (גרמאנים, סלאבים ואחרים) יחד עם השרידים של האימפריה הרומית המערבית במערב אירופה ושטחים שנכבשו מידי האימפריה הרומית המזרחית (האימפריה הביזנטית) במזרחה.
נוהגים למנות את תחילת ימי הביניים מנפילת רומא באמצע המאה ה-5 לספירה ולסיימם במאה ה-15 עם תחילת הרנסאנס.
כלי נשק, ציוד ותורת לחימה
כלי הנשק הנפוצים ביותר בימי הביניים היו קרים. רק לקראת שלהי ימי הביניים הופיעו תותחים וכלי ירייה אישיים שהיו פרימיטביים מאוד. בדרך כלל השתמשו בסוגים שונים של נשקי מוט, חרבות וקשתות. המצור התנהל בעזרת כלי מצור משוכללים שכללו כלי הטלה למיניהם דוגמת הטרבושה ואחרים.
לעיתים הוקמו ביצורי שדה בעזרת עגלות, אך לרוב לא היה נהוג להקים מחנות מבוצרים. חיל הפרשים נחשב ברוב הארצות לחיל הבכיר לעומת החילות האחרים ושירתו בו בדרך כלל בני אצולה.
תורת הלחימה נבעה בראש ובראשונה מכלי הנשק שהיו בשימוש. הנשק הקר לא מאפשר פגיעה מרחוק ואפילו טווח הקשת לא עולה על כמה מאות מטרים. בנוסף לכך, קצב הירי של הקשת היה בדרך כלל נמוך יחסית. לכן, רוב הקרבות הוכרעו בקרב פנים מול פנים ולא בירי מרחוק כמו שנהוג בקרבות מודרניים. בדרך כלל הקרב הוכרע בהסתערות פרשים לתוך גושי האויב, אך לעיתים השתמשו בטקטיקה מתוחכמת יותר דוגמת זו שהייתה בשימוש האנגלים במלחמת מאה השנים (המאות ה-14 וה-15). ארצות אחרות שלא היו להם פרשים רבים הסתמכו על מערכי חי"ר כבד להכרעת הקרב. פרשים קלים וחיל רגלים קל היו בשימוש גם כן, אך לא היו נפוצים כל כך באירופה המערבית.
ימי הביניים המוקדמים (המאה ה-5–10)
בתחילת ימי הביניים הצבאות היו מורכבים בעיקר מחיל רגלים. חלקם של הפרשים עלה בהדרגה, עד אשר הגיע לשיאו ברב ארצות אירופה המערבית לקראת המאה ה-10. במאה ה-9 נכנסה הקשת האופקית לשימוש צבאי. נשק זה היה חזק יותר מקשת רגילה, אבל קצב הירי בו היה איטי יותר; כיוון שלא נראה יתרון ברור של הקשת האופקית על-פני קשת רגילה (או להפך), שתיהן נשארו בשימוש. רוב חיילי החי"ר היו בעלי חימוש קל, עם מגיני עץ ושריון קשקשים במקרה הטוב, ובדרך כלל ללא כל שריון. מדינות מסוימות שמרו על חיל רגלים כבד, אך הם לא היו נפוצים כל כך. חיילי חי"ר כבדים השתמשו בשריון קשקשים או בשריון שרשראות ומגן. האבירים היו מוגנים בדרך כלל בשריון שרשראות והיה להם מגן עץ גדול, המחוזק על ידי פסי פלדה. המבצרים היו בנויים מעץ. מלאכת המצור הייתה מפותחת מאוד, ומהנדסי התקופה היו מסוגלים לבנות מגוון רחב של מכונות מצור.
הטקטיקה הייתה פשוטה ביותר. לא היה תכנון מוקדם של מהלכי הקרב ולא היה מטה. בדרך כלל החיילים סודרו בגושים גדולים והגוש הגדול יותר ניצח.
ימי הביניים התיכוניים (המאה ה-10–14)
חיל הפרשים הכבד התחיל לדחוק את רגלי החי"ר משדות הקרב וברב ארצות אירופה המערבית הפך לחיל הדומיננטי. בעקבות מסעות הצלב, האירופאים התחילו לבנות מבצרים מאבנים. השיפורים בטכנולוגית יצור הקשתות במאה ה-13 - הקשת האופקית והקשת הארוכה הביאו לשכלולים בשריון האישי. במקום שריון השרשראות החלו לעשות את שריון הלוחות (המוכר מסרטים הוליוודים). באותה תקופה החלה עלייה באיכות וכמות החרבות והפגיונות. החרב נהפכה לכלי נשקו הרשמי של האביר ושימשה גם למטרות טקסיות. בנוסף לחרב השתמש האביר במגוון רב של כלי נשק כגון רמחים ואלות.
המצור והגנה על מקומות מבוצרים עדיין היו האסרטגיה החשובה.
הטקטיקה נשארה דומה פחות או יותר - גוש נגד גוש, רק שבמקום גוש חי"ר התנגשו זה בזה גושי פרשים כבדים. במקרים הבודדים בהם הופעלה מחשבה רציונלית בשדות הקרב, הצבא המאוזן בדרך כלל ניצח. עם השינויים במבנה הקשתות, המבנה הפך לחשוב יחסית והקשתים סודרו בדרך כלל בגושים גדולים על מנת להעצים את הקטל.
ימי הביניים המאוחרים (המאה ה-14–15)
בתקופה זו חלה התפתחות ניכרת בנשק ובשריון. תפוצת שריון הלוחות גדלה באופן ניכר שכן השריון יכל לרוב כלי הנשק, לרבות קשת ארוכה. כדי לחדור את השריונות האלה פותחו מגוון רב של כלי נשק ייעודים לצורך כך, חלקם נועדו לתפעול בידי חי"ר פשוט שבא מהמעמדות הנמוכים. כלי נשק אלה כללו את פטיש הקרב ומוט-הגרזן (שהיו שיפורים של כלי נשק קיימים עם מוט הנפה ארוך, חוד חנית וקרס-מקור אחורי), נשקי מוט (Pollarms) שכללו מגוון להבים וקרסים המותקנים על כידונים ארוכים, רובה קשת כבד (עם עוצמה לחדור שריון) וחרבות דו-ידניות כבדות שנועדו לחדור שריונות כבדים.
השיפורים הנוספים בכלי הנשק, בעיקר בנשק החם הביאו לתבניות מסודרות יותר בשדות הקרב. לא עוד גושי אבירים חסרי משמעת הדוהרים כנגד האויב, אלא תכנון מוקדם של הקרב.
בתקופה זו הוכנסו לראשונה התותחים לשימוש צבאי. שימושם העיקרי היה לצורכי מצור על מבצרים וטירות בעיקר בגלל משקלם הרב, הקושי לניידם והקושי לתפעלם. עם התפתחות טכנולוגיית התותחנות ועיבוד המתכות פותחה גם ארטילריית השדה.
מסדרים צבאיים
מקורם של רב המסדרים הצבאיים הוא בארץ ישראל בתקופת מסעות הצלב (המאה ה-12). מדובר בארגונים נוצרים שלצד עבודת ה"קודש" עסקו גם בלחימה. מסדרים אחרים הוקמו בחצי האי האיברי ומקומות נוספים בדרך כלל הייתה הפרדה בין הכמורה ללוחמים בארגונים אלו. בשונה מהאבירים האירופאים, אבירי המסדרים הצבאיים היו ממושמעים מאוד. הדבר הזה תרם רבות לניצחונותיהם על הכוחות הערבים ברב הקרבות בארץ ישראל.
להלן רשימה חלקית:
ראו גם
