צים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ZIM" מפנה לכאן. לערך העוסק בפורמט קובץ, ראו ZIM (פורמט קובץ).


שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית

שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]

צים שירותי ספנות משולבים בע"מ
ZIM Icon 300x300.png
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1945–הווה (כ־79 שנים)
מיקום המטה חיפה, ישראל
משרד ראשי אנדריי סחרוב 9, חיפה
בעלות קנון הולדינגס (32%)
ענפי תעשייה ספנות
מוצרים עיקריים הובלת מטענים ימית בינלאומית
הכנסות 3.3 מיליארד דולר (2019)
רווח תפעולי 153 מיליון דולר (2019)
רווח 13- מיליון דולר (2019)
אנשי מפתח אהרון פוגל[1] – יו"ר
אלי גליקמן – מנכ"ל (החל מ-2017)
עובדים כ-4,200
דגל שבעת הכוכבים של צים
קדמה, האונייה הראשונה של צים, 1947
א"ק ציון על גבי בול ישראלי מסדרת "ספנות בישראל", בעיצוב מרים קרולי, 1958

צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, המוכרת בשם המקוצר צים היא חברה ישראלית שמניותיה נסחרו בעבר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ופועלת בתחום הספנות. החברה נמנית עם עשרים החברות הגדולות בעולם שעוסקות בהובלת מכולות דרך הים[2].

היסטוריה

הקמה וביסוס

צים חברת השיט הארץ-ישראלית בע"מ הוקמה ב-7 ביוני 1945 על ידי הסוכנות היהודית, שהחזיקה ב-44% מהון המניות, ההסתדרות – ב-45%, והחבל הימי לישראל – ב-11%. בין הדוחפים להקמתה של חברת ספנות לאומית במדינה שבדרך ניתן למנות את דוד בן-גוריון ואת דוד רמז, לימים שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל.

החתומים על מסמך הבקשה לרישום החברה במרשם החברות המנדטורי היו בר כוכבא מאירוביץ, דוד רמז, גוסטה שטרומפף –רכב, זאב שינד, ונפתלי וידרא.

שם החברה הוצע על ידי דוד רמז[3], שר התחבורה הראשון, לפי פסוק מהמקרא: ”וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד” (במדבר, כ"ד, כ"ד), ומפרש רש"י "וצים – ספינות גדולות". גרסה אחרת גורסת כי השם צים הוא ראשי תיבות של "צי ימי מסחרי[4].

כיוון שבמהלך מלחמת העולם השנייה ירדו למצולות אוניות סוחר רבות מאוד, החיפוש אחר אוניות ארך זמן, ורק ב-1947 נרכשה האונייה הראשונה של צים, בשותפות עם חברת "האריס אנד דיקסון" שמושבה בלונדון – ה"קדה", שופצה ושמה שונה ל"קֶדְמַה". קדמה הגיעה ארצה בקיץ 1947.

עם קום מדינת ישראל שונה שם החברה ל"צים חברת השיט הישראלית בע"מ".

צים כחברה ממשלתית

המשימה המרכזית של החברה בשנותיה הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עולים ופליטים לארץ ישראל.

כמה מאוניות "צי הצללים" – אוניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לצים לאחר קום מדינת ישראל (לאחר שלב ביניים בו טיפלה באוניות חברה בשם "אוניות וספינות", שהתמזגה עם "צים"), בהן היו אוניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשם הובלו על ידי הבריטים. צוותי האוניות שמרו על כושר השיט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הן לצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות. במקביל רכשה החברה אוניות נוסעים נוספות, לרוב מיושנות, בהן "נגבה", "ארצה" ו"גלילה".

בעת מלחמת העצמאות סיפקה החברה קשר ימי והובילה מזון, ציוד צבאי וסחורות בתקופה בה אוניות זרות לא פקדו את נמלי ארץ ישראל.

ב-1953 החלה צים בתהליך בנייה והתרחבות במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. צים בנתה 36 אוניות חדשות, דבר שאיפשר הרחבה דרמטית של הצי והיקפי הפעילות.

בשנות החמישים והשישים היו אוניות הנוסעים תחום הפעילות הבולט של צים, לצד התרחבות מתמדת של קווי המטענים. אוניות הנוסעים היו אמצעי תחבורה נפוץ לפני הופעתה של תחבורה אווירית זולה, והיו פופולריות גם לצורכי תיירות ונופש. לצים היו קווים קבועים בים התיכון ומאוחר יותר לארצות הברית וממנה. חלק מאוניותיה הפליגו לשייטי תענוגות ("קרוּזים") לאיים הקריביים בעונת החורף. ב-1964 הסתיימה בנייתה של אוניית הפאר "שלום", שהפכה תוך זמן קצר לכישלון כלכלי. בהמשך רכשה צים שתי ספינות נוסעים קטנות יותר בשם "נילי" ששימשו גם כספינות מעבורת. ספינות הנוסעים הופעלו במסגרת חברת בת בשם "צים קווי נוסעים" שנסגרה עם הפסקת פעילות הנוסעים בשנות ה-70.

אונית המכולות "צים ברצלונה" עוגנת ברציף בחיפה

בשנות ה-60 החלה צים להפעיל אוניות מתמחות כמו אוניות צובר, אוניות קירור ומכליות דלק. תחום פעילות חשוב של החברה היה הובלת נפט איראני לישראל ומוצרי נפט מעובדים מישראל לאירופה. בשנות השבעים הוקם שירות המכולות של "צים", והחברה הזמינה שש אוניות – דור ראשון של אוניות מכולה מתמחות. "צים" הייתה מחלוצות ההובלה במכולות, ובהדרגה הפך ענף ההובלה במכולות לתחום הפעילות המרכזי של צים. בתחום זה נמנית צים, מאז שנות השמונים של המאה העשרים, על עשרים החברות הגדולות בעולם.[5]

ב-1981 איבדה צים שתי אוניות. ב-8 במרץ התרחש האסון הקשה ביותר בתולדות הספנות המסחרית בישראל כאשר האונייה "מצדה" טבעה בסערה באוקיינוס האטלנטי. ב-25 במאי טבעה האונייה "שקמה" בים האדום, ללא אבדות בנפש.

בראשית שנות ה-80, תקופת שפל בספנות העולמית, עמדה "צים" בפני משבר ועל סף התמוטטות, אך הצליחה להתאושש לאחר צעדי הבראה. בשנות התשעים בנתה החברה 15 אוניות מכולה בגרמניה.

צים לאחר ההפרטה

אונייה של צים בנמל סנט לואיס, 2008

בינואר 2004 המדינה מכרה את החזקותיה בצים לחברה לישראל מקבוצת האחים עופר, תמורת 115 מיליון דולר, המשקף שווי של 236.6 מיליון דולר. בעקבות המכירה נשמעה ביקורת חריפה מצד גורמים רבים בטענה שצים נמכרה במחיר נמוך בהרבה משוויה[6][7]. לאחר ההפרטה שונה שם החברה ל"צים שירותי ספנות משולבים בע"מ".

עם העברת השליטה לאחים עופר, עידן עופר התמנה ליו"ר הדירקטוריון, וההנהלה החדשה התוותה לצים מגמה של התרחבות מהירה. בספטמבר 2004 צים חתמה על עסקה עם זודיאק, במסגרתה היא מכרה לזודיאק שתי אוניות וחכרה את אותן האוניות חזרה לתקופה של 6 שנים[8]. באוקטובר צים חתמה עם עופר ספנות וזודיאק על הסכם משותף לרכישת 8 אוניות ממספנה בסין ועוד 4 ממספנה ביפן, בעלות כוללת של 820 מיליון דולר. מכיוון שעופר ספנות וזודיאק שתיהן חברות פרטיות בבעלות האחים עופר ומכיוון שהקנייה בפועל הייתה מזודיאק, עסקה זאת הוגדרה כ"עסקת בעלי העניין הגדולה בתולדות הבורסה בתל אביב". מתוך 12 האוניות, צים רכשה בעלות מלאה על ארבע מתוכן, ארבע בבעלות משותפת עם עופר ספנות, אותן התחייבה לחכור לתקופה של 10 שנים, ועוד ארבע בחכירה לתקופה של 10 שנים[9]. ב-2006 צים ועופר ספנות חתמו יחדיו על חוזה לקניית שמונה אוניות מכולה חדשות ממספנה בטיוואן בעלות של כמיליארד דולר[10]. ביולי ובאוקטובר 2007 צים חתמה על שתי עסקאות עם עופר ספנות במסגרתן היא מכרה את חלקה באוניות הללו לעופר ספנות, התחייבה לחכור אותן חזרה לתקופה של 12 שנה החל מ-2010-2011, ובסיום התקופה לרכוש שוב 50% מהבעלות עליהן[11].

אולם ב-2008 שוק הספנות העולמי נכנס להאטה חריפה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, ועקב כך החברה לישראל הודיעה כי התוכנית האסטרטגית של צים "אינה בת יישום בתנאי השוק הקיימים"[12], וצים ביטלה את הסכם קניית האוניות ממספנה בטיוואן[13]. המשבר הרע משמעותית את מצבה הפיננסי של צים, והיא נאלצה להשבית חלק ניכר מהצי שלה, כשבאותו הזמן היא ממשיכה לחכור אוניות מעופר ספנות ומזודיאק[12][14][15]. ב-2009 נאלצה צים לבקש הסדר חוב עם נושיה, והחברה לישראל נאלצה להזרים לה כספים כדי למנוע מצים לפשוט רגל.

בחודש יולי 2014, לאחר שפעם נוספת נכנסה צים למצב פיננסי קשה, חתמה חברת האם החברה לישראל על הסדר חוב עם נושיה של צים, לפיו הנושים יוותרו על חוב של 1.4 מיליארד ש"ח בתמורה לכ-68% ממניותיה של צים[16][17].

ב-7 בינואר 2015 הועברו יתרת 32% המניות שבבעלות החברה לישראל לחברת קנון הולדינגס, שפוצלה באותה עת מהחברה לישראל[18].

מבנה החברה

מבנה הבעלות של צים השתנה במהלך השנים, בעיקר עם כניסתה של החברה לישראל להנהלת חברה. עד שנת 2003 התחלקה הבעלות על צים כמעט שווה בשווה בין החברה לישראל למדינת ישראל. לאחר רכישת החברה לישראל על ידי קבוצת האחים עופר, הואצו הצעדים לקראת הפרטת החברה, והיא בוצעה בסופו של דבר בינואר 2004. לאחר ההפרטה שונה שם החברה ל"צים שירותי ספנות משולבים בע"מ".

מדינת ישראל מחזיקה ב"מניית זהב" בצים, המונעת את מכירתה ללא אישור ממשלתי. כמו כן החברה מחויבת להחזיק לכל הפחות 11 ספינות שתפקודנה את חופי ישראל בכל אירוע קיצון. במהלך שנת 2014 נעשו ניסיונות למשא ומתן בין החברה לממשלה לוויתור על מניית הזהב[19].

המטה הראשי של החברה בארצות הברית הועבר בשנת 2001 ממגדלי התאומים בניו יורק לנורפוק שבוירגיניה, וזאת מספר חודשים לפני פיגועי 11 בספטמבר.

בראש החברה עומדים מנהלה הכללי אלי גליקמן ואהרון פוגל, יו"ר הדירקטוריון.

מידע סטטיסטי

האונייה תיאודור הרצל שהושקה בשנת 1957
  • קיבולת מכולות כוללת (אוניות בבעלות צים ואוניות חכורות): 320,834 מכולות TEU.
  • מספר TEU שהובלו: יותר מ-2 מיליון (בשנת 2006).
  • צי אוניות: כ-100 אוניות בתפעול, 25 בבעלות מלאה או חלקית, מתוכן 13 אוניות פנמקס מתקדמות בעלות קיבולת של 4,900 מכולות '20, שנוספו לצי בשנת 2004. בשנים הבאות מתוכננת קניה של עוד 20 אוניות חדשות, כולל חמש אוניות מכולה ענקיות בעלות קיבולת של 10,000 מכולות '20, וארבע אוניות מכולה בעלות קיבולת של 8,200 מכולות '20, בהשקעה של יותר מ-2 מיליארד דולר.
  • מכולות: יותר מ-470,000 מכולות מסוגים שונים.
  • סוכנים: לצים כ- 120 סוכנים במדינות בעולם כולו.
  • נמלי יעד: כ-180 נמלי יעד ברחבי תבל.
  • דירוג עולמי: על פי המדד של היקף שינוע המטענים, צים נמצאת במקום ה-10 בעולם.

מקורות וקריאה נוספת

  • דניאלה רן, בין ספינה לרציף' תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יורם גביזון, דירקטוריון צים מינה את אהרון פוגל ליו"ר צים, באתר דה מרקר, 3 בספטמבר 2014
  2. ^ PublicTop100, alphaliner.axsmarine.com
  3. ^ אודות צים > היסטוריה > מקור השם "צים" והדגל, באתר האינטרנט של החברה
  4. ^ ספר הכלכלה היישובית בהוצאת הוועד הלאומי, פרק "התחבורה הימית"
  5. ^ PublicTop100, alphaliner.axsmarine.com
  6. ^ פנייה למבקר המדינה לחקור את מכירת צים לחברה לישראל: "נמכרה בחמישית משוויה האמיתי", באתר הארץ, 19 בינואר 2004
  7. ^ ליאור ברון, מוכרים בזול, באתר nrg‏, 8 במאי 2005
  8. ^ צים מוכרת שתי אוניות ב-70 מיליון דולר, באתר ynet, 12 בספטמבר 2004
  9. ^ "אם רכישת האוניות לא תאושר, סמי עופר ירוויח 105 מיליון דולר", באתר TheMarker‏, 15 בנובמבר 2004
  10. ^ צים רכשה מיונדאי 8 אוניות מכולה ב-1 מיליארד דולר, באתר ynet, 3 ביולי 2006
  11. ^ החברה לישראל בע"מ, דו"חות כספיים ליום 30 בספטמבר 2007, באתר הבורסה
  12. ^ 12.0 12.1 סמי עופר הפליג – צים נשארה מאחור: האוניות שסמי עופר מכר לצים מושכות אותה למצולות הים, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2008
  13. ^ עופר ספנות נחלצת לעזרת צים; תשלם רבע מהקנס בגין ביטול הזמנת 6 האניות, באתר כלכליסט, 30 באפריל 2009
  14. ^ משפ' עופר (כמעט) תמיד מרוויחה, באתר גלובס, 13 בספטמבר 2009
  15. ^ אלי ציפורי, ‏הטריק של עידן עופר, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2009
  16. ^ החברה לישראל - דוח תקופתי ושנתי לשנת 2014, עמודים 15 וכן 198-201, באתר הבורסה
  17. ^ יורם גביזון, צים יוצאת לדרך חדשה: הושלם הסדר החוב, באתר TheMarker‏, 17 ביולי 2014
  18. ^ החברה לישראל - דוח תקופתי ושנתי לשנת 2014, עמוד 180, באתר הבורסה
  19. ^ ליאור גוטמן, מניית הזהב בצים: עדיין אין החלטה, באתר כלכליסט, 20 במאי 2014


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0