צ'כוסלובקיה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים ריקים [ תמונת מפה, מנהיגים, שמות מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ תמונת סמל, תמונת דגל, מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| ממשל | |
|---|---|
| משטר |
1918-1948, 1990-1993: דמוקרטי 1948-1990: קומוניסטי |
| שפה נפוצה | גרמנית, צ'כית וסלובקית |
| עיר בירה |
פראג 50°05′N 14°25′E / 50.083°N 14.417°E (והעיר הגדולה ביותר) |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | פירוק האימפריה האוסטרו הונגרית |
| תאריך | 28 באוקטובר 1918 |
| פירוק | התפצלות צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה |
| תאריך | 1 בינואר 1993 |
| ישות קודמת |
 האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| ישות יורשת |
 צ'כיה  סלובקיה |
| שטח בעבר | 127,900 קמ"ר (נכון ל־1991) |
| אוכלוסייה בעבר |
15,600,000 צ'כים 54.1%, סלובקים 31%, מורבים 8.7%, הונגרים 3.8%, צוענים 0.7% (נכון ל־1991) |
| כלכלה | |
| מטבע | קורונה צ'כוסלובקית |
צ'כוסלובקיה הייתה מדינה שהתקיימה בעבר כאיחוד השטחים שמרכיבים כיום את המדינות צ'כיה וסלובקיה. נוצרה ב-1918 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. ב-1 בינואר 1993 פוצלה המדינה לשתי מדינות עצמאיות: צ'כיה וסלובקיה.
שמות רשמיים
- 1918–1920: הרפובליקה הצ'כו-סלובקית
- 1920–1938: הרפובליקה הצ'כוסלובקית
- 1938–1939: הרפובליקה הצ'כו-סלובקית
- 1945–1960: הרפובליקה הצ'כוסלובקית
- 1960–1990: הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית
- אפריל 1990: הרפובליקה הפדרטיבית של צ'כוסלובקיה
- אחרי זה: הרפובליקה הפדרטיבית של הצ'כים והסלובקים
היסטוריה
הקמת מדינה
צ'כוסלובקיה נוצרה ב-28 באוקטובר 1918 לאחר פירוק האימפריה האוסטרו הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה. היא כללה את השטחים המתועשים ביותר של הממלכה. צ'כוסלובקיה הורכבה מצ'כיה (בוהמיה ומורביה) וסלובקיה, כמו כן צורפה לשני החלקים הללו גם רוס התת-קרפטית שישבו בה הרוסינים.
בין שתי מלחמות העולם
המדינה סבלה מבעיות דמוגרפיות עקב הרגשת הקיפוח של המיעוטים הגרמני והסלובקי שלא השלימו עם הדומיננטיות הצ'כית. הגרמנים וההונגרים אף לא הכירו בקיומה.
המנהיג העיקרי של תנועת העצמאות היה תומאס מסריק אשר לחץ על מעצמות המערב בתחילת המאה ה-20. מסריק זכה לכינוי "אביה של צ'כוסלובקיה" והיה הנשיא הראשון של מדינתו. מאז ועד 1938 הייתה צ'כוסלובקיה דמוקרטיה, מהיחידות באירופה דאז. לאחר מותו של מסריק ב-1937, ירש את כס הנשיאות תלמידו אדווארד בנש.
צ'כוסלובקיה בין שתי מלחמות העולם הייתה מדינה דמוקרטית ומפותחת. היהודים היו בעלי זכויות מלאות, ובמדינה פעלו אישים כסופר קארל צ'אפק, והצייר אלפונס מוכה. הייתה זו תקופה של פריחה ושגשוג.
במהלך מלחמת העולם השנייה
פירוק צ'כוסלובקיה היה מהמטרות הראשונות של אדולף היטלר. לאחר הסכם מינכן שנחתם ב-29 בספטמבר 1938, ובו נכפה על ממשלת צ'כוסלובקיה בהסכמת המעצמות למסור בתוך 12 יום את חבל הסודטים בו היה רוב לתושבים שמוצאם האתני גרמני לרייך השלישי, נכנס הצבא הגרמני אל החבל. מעצמות המערב, בריטניה וצרפת סברו כי במסירת חבל הסודטים לידי היטלר יהיה משום מיצוי דרישותיו הטריטוריאליות, ומניעת מלחמה כוללת. צ'כוסלובקיה, שלפני אובדן חבל הסודטים הייתה מדינה עצמאית ודמוקרטית, בעלת כוח צבאי, ומפעלי נשק, שיכולה הייתה לנסות ולהתמודד ולהגן על עצמה אל מול הוורמאכט שבשלב זה ספק אם היה מוכן למלחמה, איבדה ביחד עם חבל הסודטים את שלמותה הפנימית ואת יכולתה להגן על עצמה.
כבר ב-6 באוקטובר 1938 הכריזה מפלגת העם הסלובקית על אוטונומיה מבלי לחכות לאישורה של הממשלה הצ'כוסלובקית. על פי ההסכמות של בוררות וינה הראשונה מ-2 בנובמבר 1938, כבשה הונגריה חלקים מסלובקיה, ואילו פולין כבשה את אזור טשין.
במרץ 1939 הכריזה סלובקיה על עצמאותה. בעקבות הכרזה זו פלש היטלר אל שארית המדינה הצ'כוסלובקית. והקים בצ'כיה את הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה, פרוטקטורט כפוי, שהיה למעשה שם קוד לכיבוש גרמני אכזרי, שכלל משלוחם של מתנגדים למחנות ריכוז, רצח המוני, עבודות כפייה, והשמדת היהודים. משטר אימים זה נמשך עד כניסת הצבא האדום לפראג במאי 1945.
לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמה המדינה מחדש. ב-4 באפריל 1945 הוקמה ממשלה של החזית הלאומית הצ'כוסלובקית בקושיצה, ובמאי 1945 עברה הממשלה לפראג. החזית הלאומית נשלטה על ידי שלוש מפלגות: המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הסוציאליסטית לאומית. המיעוט הגרמני הוגלה לגרמניה.
בבחירות שהתקיימו במאי 1946 זכתה המפלגה הקומוניסטית ב-38% מהקולות. אדוארד בנש המשיך לכהן כנשיא הרפובליקה ומנהיג המפלגה הקומוניסטית, קלמנט גוטוולד, התמנה לראש הממשלה. הקומוניסטים החזיקו במספר משרדי מפתח בממשלה, בהם משרד הפנים ומשרד האינפורמציה ופעלו להשתלט על מוקדי הכח במדינה. הממשלה הגבילה הוצאת עיתונים למפלגות ציבוריות כדי למנוע עשיית רווחים מעיתונות שהיא "שירות ציבורי"[1]. בשנת 1947, בלחץ הקומוניסטים, חוקק חוק שחייב עיתונאים להשתייך לאיגוד העיתונאים ואסר על עיסוק בעיתונות בידי מי שאינו חבר באיגוד. חוקי האיגוד נקבעו בידי שר האינפורמציה הקומוניסטי[2].
ב-13 בפברואר 1948 פיטר שר הפנים ואצלב נוסק (שהיה חבר המפלגה הקומוניסטית) 8 קצינים בכירים ממשטרת צ'כוסלובקיה. הפיטורים גרמו לפרוץ משבר קואליציוני בממשלה. שרים מהמפלגה הלאומית הסוציאליסטית האשימו את שר הפנים בכך שהקצינים פוטרו על רקע פוליטי, מכיוון שלא היו תומכי המפלגה הקומוניסטית. הם דרשו מגוטוולד את פיטוריו של שר הפנים. כאשר תביעתם נדחתה, הגישו את התפטרותם לנשיא. תקוותם הייתה, שכל השרים שאינם חברי המפלגה הקומוניסטית יפעלו כמותם ויתפטרו, הממשלה תתפרק והנשיא יצטרך להכריז על פיזור הפרלמנט ועריכת בחירות חדשות.
אך, השרים מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית לא תמכו במהלך ולא התפטרו. כתוצאה מכך זכה גוטוולד לרוב בממשלה (14 מתוך 26 שרים). הוא פנה אל הנשיא וביקש מהנשיא לאשר את התפטרות השרים ואישור למנות שרים חדשים. בינתיים אירגנה המפלגה הקומוניסטית שביתות במפעלים והפגנות ברחבי המדינה כאות תמיכה בפעולות של גוטוולד. בסופו של דבר נאלץ הנשיא אדוארד בנש להיכנע ללחץ הקומוניסטים ולאשר את דרישותיו של גוטוולד. השרים המתפטרים הוחלפו בקומוניסטים.
במאי 1948 אישרה האספה הלאומית של צ'כוסלובקיה חוקה חדשה אשר התבססה על קווי יסוד מטעם המפלגה הקומוניסטית. הנשיא בנש סירב לחתום על החוקה החדשה והתפטר מתפקידו. מרגע זה הפך קלמנט גוטוולד דה-פקטו לשליט צ'כוסלובקיה. ב-14 ביוני 1948 נבחר גוטוולד רשמית לנשיא צ'כוסלובקיה.
האביב של פראג
ההגמוניה הקומוניסטית הופרה לזמן קצר בחצי הראשון של שנת 1968 כאשר המנהיג, אלכסנדר דובצ'ק הנהיג רפורמות פוליטיות שכונו "האביב של פראג". רפורמות אלו הסתיימו כאשר ב-20 באוגוסט פלשו צבאות ברית ורשה לפראג, ועד מהרה הושלטו על המדינה אנשי הקו הנוקשה בראשות גוסטב הוסאק (על תקופה זו כתב שלום חנוך את השיר "פראג" שבוצע על ידי אריק איינשטיין: "איך נדם קול כיכר הומה בחג. שיר שחלמתי על פראג - שם השחר עוד יבקע"). בינואר 1969 הצית עצמו יאן פאלאך כנגד הפלישה ואדישות העם. מעשה הפגנתי זה היווה סמל להתנגדות לסובייטים במשך שנים רבות.
מהפכת הקטיפה
לאחר תחילת התפוררות ברית המועצות הפכה צ'כוסלובקיה למדינה דמוקרטית ב-1989 בהפיכה לא אלימה שכונתה "מהפכת הקטיפה". המהפכה החלה ב-16 בנובמבר בהפגנת סטודנטים שקטה בברטיסלאבה, שהובילה למספר הפגנות נוספות עד אשר ב-28 בנובמבר הודיעה המפלגה הקומוניסטית כי היא תוותר על המונופול השלטוני שלה. ב-28 בדצמבר דובצ'ק נבחר ליושב ראש הפרלמנט ולמחרת הסופר מתנגד המשטר ואצלב האוול נבחר לנשיא המדינה. חצי שנה לאחר מכן, ביוני 1990 נערכו בחירות חופשיות ראשונות מאז 1948.
פיצול המדינה
ערך מורחב – פירוק צ'כוסלובקיה
ב-1992 ניצחו בבחירות לפרלמנט מפלגות צ'כיות וסלובקיות שרצו בפירוק המדינה. במהלך הקיץ, לאחר "מלחמת המקף", הוחלט על הפיצול שבניגוד למה שקרה במדינות אחרות במזרח אירופה לא לווה באלימות ובשפיכות דמים, וכונה "גירושי הקטיפה". ב-1 בינואר 1993 המדינה חדלה מלהתקיים.
יהדות צ'כוסלובקיה
- ערך מורחב – יהדות צ'כיה
- ערך מורחב – יהדות ברטיסלאבה
יהדות צ'כוסלובקיה הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות במרכז אירופה. רוב הקהילות היהודיות ישבו באזור צ'כיה של היום.
בשנת 1867 קיבלו יהודי המקום (באותה תקופה: יהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית) שוויון זכויות מלא ונפסקו ההשפלות והחוקים המפלים שמהם סבלו. בסוף המאה ה-19 היו יהודים רבים מבין שורות הלוחמים על עצמאות המדינה, ועם הקמת צ'כוסלובקיה בשנת 1918 אוחדו כל ארגוני היהודים במדינה תחת "המועצה היהודית במדינה הצ'כוסלובקית".
בשנות ה-30, עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, גברה האנטישמיות גם בצ'כוסלובקיה, בעיקר על ידי המיעוטים הגרמניים והסלובקיים במדינה. בתחילת עשור זה גם גדלה אוכלוסיית יהודי המדינה כתוצאה מהגירת יהודים מגרמניה אל צ'כיה. בעקבות הסכם מינכן בשנת 1938 וכיבוש פראג במרץ 1939 על ידי גרמניה הנאצית, הכריזה סלובקיה על עצמאות, אך למעשה הייתה גרורה של גרמניה הנאצית.
עם סיפוחה של צ'כיה לשטחי גרמניה הנאצית, נמלטו יהודים רבים מהמדינה. על אלו שבחרו להישאר או שלא הצליחו להימלט הוחלו חוקי נירנברג, כמו על יהודי גרמניה. יהודי צ'כיה שנותרו בה נשלחו למחנה הריכוז טרזינשטט, רובם לא חזרו משם בחיים. מקהילה בת כ-395,000 יהודים בשנת 1939, נרצחו במהלך השואה כ-250,000 יהודים.
בסלובקיה, שהייתה מדינה נפרדת התומכת בגרמניה הנאצית, נחקקו באפריל 1939 חוקים אנטי-יהודיים על פי הדגם של חוקי נירנברג. אמנם בסלובקיה לא הוקמו גטאות, אך יהודים גויסו לעבודת כפייה.
ב-4 בנובמבר 1939 אספו שלטונות סלובקיה יהודים חסרי רישיון שהייה ויהודים בעלי נתינות זרה וגירשו אותם. את היהודים ההונגרים לזקרפטיה ואת היהודים הפולנים לגבול הפולני. השלטון ההונגרי לא היה מוכן לקלוט את המגורשים והשלטון הסלובקי לא אפשר להם לשוב לבתיהם וכתוצאה מכך אלפי אנשים נשארו בשטח ההפקר ללא ציוד, מזון או מחסה. את רובם הצליחה התנועה הציונית הסלובקית בסיוע נציגיה בקהילה היהודית להחזיר אחרי תקופה קצרה (מחצית דצמבר) לברטיסלבה, תמורת התחייבות אישית כי הקהילה היהודית תדאג להגירתם אל מחוץ למדינה ועד אז ירוכזו במקום אחד ופרנסתם תהייה על הקהילה. חלק ניכר מבעלי האזרחות הזרה עלו לארץ ישראל.
באוגוסט 1940 הגיע לברטיסלאבה דיטר ויסליצני כנציגו של אדולף אייכמן, על מנת לשמש יועץ לענייני היהודים. המפלגה שבשלטון, מפלגת העם הסלובקית של הלינקה (Hlinkova Slovensko Ludoa Strana, HSLS) ארגנה את המתנדבים הסלובקיים לאס אס על מנת לבצע את התקנות נגד היהודים.
בשנת 1947 חיו בצ'כוסלובקיה כ-44,000 יהודים, רובם באזורי צ'כיה. עם עליית השלטון הקומוניסטי במדינה, נותקו קשרי הקהילה עם שאר קהילות היהודים בעולם. בין השנים 1948-1950 היגרו מצ'כוסלובקיה כ-26,000 יהודים, מתוכם כ-19,000 למדינת ישראל.
מיהדות מפוארת בת 395,000 בשנות השלושים של המאה העשרים, נותרה כיום בצ'כיה קהילה קטנה בת כ-3,000 יהודים, רובם מתגוררים בפראג.
בברטיסלאבה, בירת סלובקיה, היו בסוף שנות ה-30 כ-18,000 יהודים. רובם נרצחו בשואה. עם קום מדינת ישראל עלו לישראל כ- 4,000 מהניצולים. כיום נותרו בה כ-1000 יהודים.
ראו גם
צ'כוסלובקיה וישראל
עוד לפני הקמת מדינת ישראל היו לצ'כוסלובקיה קשרים טובים עם היישוב העברי בארץ ישראל. זאת בין השאר בזכות פעילותם של יהודים ציונים בצ'כוסלובקיה. נשיא צ'כוסלובקיה תומאס מסריק היה ידיד הציונות, וכמוהו בנו יאן מסריק שהיה אף הוא מדינאי. על-שמו של תומאס מסריק נקראו בישראל כפר מסריק וכיכר מסריק שבתל אביב, וכן בחיפה, הכיכר בצומת הרחובות הרצל, הנביאים ושבתאי לוי.
התרומה הגדולה ביותר של צ'כוסלובקיה ליישוב העברי ולמדינת ישראל היא משלוחי הנשק שהתקבלו מצ'כוסלובקיה החל ממרץ 1948 במסגרת מבצע בלק. המשלוחים שינו את פני המערכה במלחמת העצמאות באביב 1948. אולם בסוף שנות הארבעים, עם השתלטות המפלגה הקומוניסטית על המדינה ב-1948, הורעו היחסים בין ישראל לצ'כוסלובקיה, שהפכה לגרורה סובייטית. השלטונות הצ'כוסלובקים החלו במסעי תעמולה אנטי ציונים, שהייתה בהם גם נימה אנטישמית. ב-1951 נעצר הפעיל הסוציאליסטי הישראלי מרדכי אורן בעת ביקור בצ'כוסלובקיה, ונידון למאסר לאחר משפט ראווה שבו הואשם בהיותו סוכן ציוני. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 ניתקה צ'כוסלובקיה, בעקבות ברית המועצות, את היחסים הדיפלומטים עם ישראל, והיחסים לא חודשו אלא זמן קצר לפני פירוקה של צ'כוסלובקיה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Andrea Orzoff, Battle for the Castle: The Myth of Czechoslovakia in Europe, 1914-1948, Oxford University Press, 2009.
- יהושע רוברט ביכלר (עורך): פנקס הקהילות – סלובקיה, יד ושם, תשס"ג
- דאנא אדמס שמידט ,"כיצד הודברה צ'כוסלובקיה", הוצאת עם עובד, 1968.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ חוק העיתונות בטשכיה, הצופה, 10 בדצמבר 1947
- ^ Communism in Czechoslovakia, 1948-1960, page 556