קומינטרן

קוֹמִינְטֶרְן (מרוסית: Коминтерн) האינטרנציונל הקומוניסטי או האינטרנציונל השלישי (1943-1919) היה האיגוד הבינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות.

בחודש מרץ של שנת 1919 החליט לנין להקים אינטרנציונל קומוניסטי "שלישי", שהיה אמור לרשת את הסמכות המהפכנית של "האינטרנציונל הראשון" ו"האינטרנציונל השני" של קרל מרקס. המטרה המוצהרת הייתה להילחם "בכל האמצעים, כולל בכוח מזוין, במטרה למגר את הבורגנות הבינלאומית ולהקים רפובליקה סובייטית בינלאומית כשלב מעבר לביטול מוחלט של המדינה."

הנחת היסוד של לנין ושל ההנהגה הבולשוויקית בעת ביצוע המהפכה ברוסיה, הייתה כי לא ישרוד משטר קומוניסטי ברוסיה ללא התפשטות המהפכה לרחבי אירופה. לנין הסתמך על הסיוע שיקבל מהמשטרים הסוציאליסטיים המהפכניים של מערב אירופה. על בסיס הנחה זו ביצעה בשנת 1917 המפלגה הבולשווקית את המהפכה הסוציאליסטית ברוסיה, וציפתה למהפכה דומה בשאר ארצות אירופה. המהפכה המתמדת לא יצאה לפועל, על אף התרחשותם של אירועים מהפכניים אחדים במערב ובמרכז אירופה בין השנים 1919–1923 (במיוחד בגרמניה, שנחשבה באותה עת למקום הבשל ביותר למהפכה חברתית-פוליטית). התברר כי המערב נרגע. תופעה זו, שמכונה על ידי הקומוניסטים הרוסיים "ייצוב של קפיטליזם", הותירה את משטר הבולשוויקים מבודד ומכותר בסביבה פוליטית בינלאומית עוינת.

בשנת 1943 פירק סטלין את הקומינטרן כצעד פיוס עם בעלות הברית. לאורך כל שנות קיומו הייתה הדומיננטיות הרוסית בקומינטרן מוחלטת.

לאחר פירוק הקומינטרן הוקם בשנת 1947 ארגון "קומינפורם" כמוסד לתיאום בין המפלגות הקומוניסטיות. הקומינפורם המשיך לעסוק במשימות שהיו לקומינטרן ובאותן שיטות. הקומאינפורם פורק בשנת 1957.

ראו גם

• האינטרנציונל הראשון
• האינטרנציונל השני
• האינטרנציונל הרביעי
• הסכם אנטי-קומינטרן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קומינטרן בוויקישיתוף