קטורת
קטורת היא חומר מן הצומח (או תערובת חומרים) המפיץ ריח נעים במהלך בעירתו ולעיתים אף ללא בעירה.
הכהנים היו מקטירים קטורת בתערובת בשמים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים על מזבח הזהב, שהיה בהיכל שבבית המקדש. כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת בקדש הקדשים ביום הכיפורים. שמה, קטורת, נתן למזבח הזהב את שמו הנוסף "מזבח הקטורת". הציווי על הקטרת הקטורת נמצא בספר שמות, פרק ל'.
הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.
זה לעומת זה, שימוש בקטורת היה מקובל ברוב תרבויות העולם העתיק, בעיקר בטקסים דתיים ושימושים רפואיים. שימוש בקטורת נמשך עד ימינו.
סממני הקטורת
חז"ל קיבלו כי הקטורת כללה 11 סוגי "סממנים" או "סמים"[1] (רובם צמחים), שהיו נטחנים לפי משקלים קבועים (ארבעת הסממנים הראשונים נזכרו בתורה, שבעת הסממנים האחרונים נזכרו בדברי חכמים):
- צרי (בתורה: נטף)
- ציפורן (בתורה: שְחֶלֶת)
- חלבנה
- לבונה
- מור
- קציעה
- שיבולת נרד
- כרכום (לפי הסברה - זעפרן)
- קושט (לפי סברה - אגוז מוסקט)
- קלופה
- קינמון
כמו כן, צורפו לקטורת מרכיבים נוספים: מלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה עשן (צמח שגרם שעשן הקטורת יעלה בקו ישר למעלה ולא יתפזר לצדדים). שני סממנים נוספים שימשו להכנת ה"ציפורן" - בורית כרשינה ויין קפריסין, שבהם השרו את הציפורן.
בזיהוי סממנים אלו עסקו מפרשים קדמונים כמו רב סעדיה גאון, רש"י והרמב"ם. ולהבדיל פרופסור זהר עמר ביצע מחקר במטרה לזהות את סממני הקטורת והסממנים הנלוים. תוצאות המחקר מופיעות בספרו "ספר הקטורת" (תל אביב תשס"ב).
כמו כן שמותיהם של סממני הקטורת ומרכיביה, מופיעים בחיבורו של הרמב"ם משנה תורה:
נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יון וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי: עוד בלסאן ואצפאר טיב ומיעה ולכאן ומוסקי וקציעה וסנבלי אלנטורין וזעפרן וקושט ועוד הירדי וקסבר סליכה וענבר
— שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות עבודה.משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה, פרק כלי המקדש והעובדין ב"ו, הלכות ב'–ד'.
הכנת הקטורת
עשיית הקטורת (או "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי בית שני הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת בית אבטינס, ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. בעת עשיית הקטורת היה צריך להקפיד באופן מיוחד על דיוק רב בכמויות של הסממנים, ואף נאמר שאם היה עושה הקטורת מחסיר אחד מן הסממנים - הוא היה חייב מיתה. בבית שני הכנת הקטורת להקטרה נעשתה בלשכה מיוחדת בבית המקדש - לשכת בית אבטינס.
מכיני הקטורת היו נוהגים להכין בפעם אחת קטורת לשנה שלמה. את ההכנה היו עושים בראש חודש ניסן על מנת להביא מחדש, הכמות הדרושה לשנה שלמה הייתה במשקל שלוש מאות שישים ושמונה מנים (מנה - כ-425 גרם). ארבעת הסממנים המוזכרים בתורה (הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה) היוו את עיקר כמותה של הקטורת: מכל אחד מהם עירבו שבעים מנה. מכל אחד מארבעת הסממנים הבאים (מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום) עירבו שישה עשר מנה, מהקושט - שנים עשר מנה, מהקילופה - שלושה מנה, ומהקינמון - תשעה מנה. היו כותשים כל אחד מהסממנים בפני עצמו ועושים ממנו אבקה דקה, ולאחר מכן היו מערבים את כל הסממנים יחדיו. לתערובת מצרפים רבע קב מלח סדומית, וכמות קטנה מאד (כל שהוא) של "כיפת הירדן" ושל "מעלה עשן". בשעת שחיקת הסממנים היה השוחק חוזר ואומר: "הדק היטב", "היטב הדק" (לפי גרסאות אחרות היה אומר "הדק, היטב היטב הדק").
הקטרת הקטורת בכל ימות השנה
בתלמוד הבבלי, במסכת יומא דף כו עמוד א, מובא שהכהן המקריב את הקטורת - מתעשר, ולפיכך נערכה הגרלה פייס רק בין הכהנים שמעולם לא הקטירו קטורת. על פי ברייתא בדף זה היה פייס גם לקטורת שהוקטרה בערב ("כי תניא ההיא – בקטורת").
על פי התלמוד הירושלמי גם הבאת המחתה של הגחלים להקטרת הקטורת - אף היא הייתה מעשירה: "... א"ר חנינה וכן למחתה א"ר יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאתה אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם" (יומא פרק ב הלכה ג:).
הקטרת הקטורת ביום הכיפורים
ערך מורחב – עבודת יום הכיפורים
היו הבדלים בהקטרת הקטורת בשאר ימות השנה מהקטרתה ביום הכפורים (אבל לא היו הבדלים במרכיביה):
- הקטרת הקטורת בקודש הקודשים נעשתה רק ביום הכיפורים שהיה גם היום היחיד בשנה בו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים.. לפני כניסתו לקודש הקודשים. הוא פשט את שמונת בגדי הזהב ולבש ארבעה בגדי כהונה הנקראים בגדי לבן.
- בערב יום הכפורים כתשו שוב את הקטורת כדי לעשותה 'דקה מן הדקה' - להקטרתה ביום הכפורים בקודש הקודשים.
- כמות הקטורת, ששם הכהן הגדול בכף הזהב לפני הולכתה והכנסתה לקודש הקודשים, הייתה מלוא חופניו - מכאן שכמות הקטורת השתנתה לפי גודל כפות ידי הכהן הגדול.
שימוש בקטורת בזמן המקרא
- נדב ואביהוא בני אהרן הקטירו קטורת זרה אשר לא צוו. בשל כך הם נענשו ומתו. (ספר ויקרא, פרק י')
- אנשי קורח ועדתו התאוו להקטיר קטורת. מאתיים וחמישים אנשי קרח הקטירו קטורת, ואש יצאה מלפני ה' ושרפה אותם. (ספר במדבר, פרק ט"ז)
- אהרן הכהן השתמש בקטורת כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם, מיד לאחר אירוע קרח ועדתו (במדבר פרק י"ז). מכאן למדו חז"ל שהקטורת יכולה להמית אם השימוש בה נעשה שלא כדין, אך גם להחיות, כאשר משתמשים בה כיאות, על פי התורה.
הקטורת במדרש
"אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצרכיהן של ישראל. כיצד? החטאת הייתה באה על החטא. והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב".
ומוסיף המדרש ואומר "חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאווה להקטיר קטורת, שנאמר: עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו' (תהלים סו טו)".
ועוד מובא שם "ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ( במדב' יז יא-יב)".[2]
זכר לקטורת בימינו
לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו חכמים לומר כל יום בתפילת שחרית את סדר "פיטום הקטורת" כזכר להקטרת הקטורת בבית המקדש. בחסידות ויז'ניץ נוהגים למנות באצבעותיהם את סממני הקטורת, בשעת אמירתם. על מנת לוודא ספירה מדויקת, ובשל האמירה "ואם חסר אחד מכל סממניה חייב מיתה".
זה לעומת זה
זה לעומת זה, שימוש בקטורת היה מקובל ברוב תרבויות העולם העתיק. אצל אומות העולם הקטורת מופיעה כמקלות קטורת או גושי קטורת (חתיכות עץ למשל), אולם יש גם עיצובים נוספים של הקטורת.
מקור הקטורת יכול להיות בפרחים, זרעים, פירות, עלים, קליפות עצים או העץ עצמו, שרף עץ, שורשים, שעווה, צדפים, חלזונות ועוד.
קטורת בנצרות
הנוצרים הקתולים נוהגים להבעיר קטורת בתוך כלים אותם מטלטלים באוויר במהלך טקס התפילה במטרה להפיץ את הריח.
קטורת במזרח אסיה
ברוב תרבויות המזרח נהוג להקטיר קטורת הן במקדשים, הן בבתים ובעיקר בחנויות.
חלק ממטרת הבערת הקטורת היא סילוק ריחות רעים, אולם מטרתה העיקרית ריצוי פניהם של האלים (או האל היחיד) ובקשת הצלחה.
היבטים בריאותיים בקטורת של חול
עשן הקטורת מכיל מלבד גזים כמו פחמן חד-חמצני וחומרים אורגניים נדיפים גם מגוון מזהמים[דרוש מקור], בהם תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית וכמו כן מתכות רעילות.
במחקר ישראלי בעכברים שפורסם בשנת 2008 נמצא, כי לקטורת של לבונה הייתה השפעה נוגדת דיכאון ומקלה על חרדה.[3]
באותה שנה פורסמו גם תוצאותיו של מחקר רחב היקף וממושך שנערך בסינגפור. בו נמצא קשר מובהק בין שריפת קטורת לתחלואה בכמה סוגי סרטן של דרכי הנשימה העליונות וסרטן של תאי קשקש. לא נמצא קשר לתחלואה בסרטן ריאות. [4]
לקריאה נוספת
- הרב ישראל דנדרוביץ, דקה מן הדקה בקטורת של יום הכפורים, בתוך ישורון, כרך לג, עמודים: תשפט-תתה.
- זהר עמר, ספר הקטורת, תל אביב, תשס"ב.
קישורים חיצוניים
- דוד פייסט פיטום הקטורת, מתוך ביטאון "בית רבקה". באתר דעת.
- מנחם בורשטיין, "הקטורת", עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
- על הקטורת במגילות מדבר יהודה ראו: רחל אליאור, "גן עדן קדש קדשים ומשכן ה' הוא" בתוך הנ"ל, עורכת, גן בעדן מקדם, עמ' 105-142
| הקרבנות | ||
|---|---|---|
| סוגי הקרבנות | ||
| סוגי הקרבנות היסודיים | עולה • חטאת • אשם • שלמים • בכור • מעשר • פסח • מנחה | 
|
| קרבנות ציבור | קרבן התמיד • קרבן מוסף • לחם הפנים • מנחת העומר • שתי הלחם • קרבנות יום הכיפורים • פר העלם דבר של ציבור • שעיר עבודה זרה • קיץ המזבח • שעיר ראש חודש | |
| קרבנות יחיד במועדים | עולת ראייה • שלמי חגיגה • שלמי שמחה • קרבן פסח • חגיגת ארבעה עשר • פר ואיל של כהן גדול ביום הכיפורים | |
| קרבנות יחיד נוספים | קרבן עולה ויורד • קרבן תודה • קרבן עוף • קרבנות נזיר • קרבן יולדת • קרבן מצורע • מחוסר כיפורים • פר כהן משיח • מנחת חביתין • קרבן עצים | |
| הקרבת הקרבנות | ||
| תהליך ההקרבה | לבישת בגדי כהונה • קידוש ידיים ורגליים • סמיכה • שחיטה/מליקה • קבלה • הולכה • זריקה • שפיכת שיריים • מליחה • הגשה • קמיצה • קידוש הקומץ • תנופה • הקטרה • נסכים | |
| איסורים ופסולים | פיגול • נותר • טומאה • מחשבת שלא לשמו • מחשבת חוץ למקומו • תמורה • בעל מום • טרפה • ממשקה ישראל • מעילה • מחוסר זמן | |
| מקום ההקרבה | במות • בית המקדש • מזבח החיצון • המערכה הגדולה • חידוש עבודת הקרבנות בימינו | |
הערות שוליים
- ^ כריתות ו'
- ^ מדרש תנחומא תצוה, טו.
- ^ Moussaieff A, Rimmerman N, Bregman T; et al. (באוגוסט 2008). "Incensole acetate, an incense component, elicits psychoactivity by activating TRPV3 channels in the brain". FASEB J. 22 (8): 3024–34. doi:10.1096/fj.07-101865. PMC 2493463. PMID 18492727.
{{cite journal}}: (עזרה); Explicit use of et al. in:|author=(עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Burning incense linked to respiratory cancers, אתר רויטרס, 25 באוגוסט 2008