קטיושה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־01:20, 21 בדצמבר 2020 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "אבק שריפה" ב־"אבק שרפה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משגר קטיושות BM-13

קטיושהרוסית: Катюша (מידעעזרה)) הוא שם כולל למשפחת משגרי רקטות מתנייעים מדגמים שונים. הדגמים היותר נפוצים הם BM-8 בקוטר 82 מ"מ ו-BM-13 בקוטר 132 מ"מ מתוצרת ברית המועצות. השם הרשמי הוא "רכב קרב של ארטילריה סילונית" (סילונית הכוונה למנוע הרקטה). במלחמת העולם השנייה יחידות החמושות בכלי נשק זה זכו באופן אוטומטי לסיווג היוקרתי "עוצבת משמר" ("גווארדיה").

תיאור כללי

הקטיושה פותחה בברית המועצות והוצגה בשנת 1938, מעט לפני מלחמת העולם השנייה. פיתח אותה צוות מהנדסים בשנים 1929 עד 1933. בין חברי הצוות היה סרגיי קורוליוב, לימים ראש מהנדסי ומתכנני הטילים הסובייטיים, איוון קליימנוב וגאורגי לנגמק. היא הייתה תשובה לטיל הגרמני נבלוורפר (Nebelwerfer) שהוצג ב-1936.

מקור השם "קטיושה" אינו ידוע. נראה שהוא קשור בצורה כלשהי לשיר הרוסי "קטיושה" שתורגם לעברית בתור "קטיושקה", והיה מוכר בתקופת פיתוח הרקטה. ברוסית, "קַטְיוּשָׁה" הוא שם חיבה לאישה: השם קָתֵרִינָה התפתח לקַטְיָה – קַטְיוּשָׁה[1]. יש הטוענים שמקור השם בכיתוב "kat" שהופיע על גביו, ומשמעותו הייתה "התרמיט (סוג של אבק שרפה) האוטומטי של קוסטיקוב" (Костикова автоматический термитный - "קוסטיקובה אבטומטיצ'סקי טרמיטניי"), אולם אין סימוכין לגרסה זו. גרסה אחרת היא שעל הטילים פשוט היה כתוב K - על שם מפעל קומינטרן אשר ייצר אותם, וההתפתחות לשם המלא הייתה תחת השפעת השיר.

הגרמנים כינו את הנשק הזה בשם "עוגבו של סטלין", על שום דמיון קני המשגר המקבילים לצינורות עוגב והקול שמשמיעה הרקטה. המשגר הותקן על כלי רכב שונים, ביניהם משאיות אמריקאיות מדגמי סטודיבייקר US6 ואינטרנשיונל, שנשלחו לרוסיה במסגרת הסיוע האמריקני, טנקים, טרקטורים שונים ואף כלי טיס.

הקטיושה עצמה הינה נשק פשוט למדי, הכולל מנשא של פסים מקבילים הנושאים את הרקטות על מסגרת זחיחה (הניתנת להיגרר לכאן ולכאן). על כל משאית הותקנו 48 מסילות לרקטות. כל רקטה היא באורך 1.8 מטר ונושאת ראש נפץ במשקל 22 ק"ג שמסוגל להגיע למרחק של מעל 20 קילומטרים. לרוב נורו קטיושות במספר רב מאד בבת אחת, על מנת ליצור אפקט של הלם בכוחות האויב, וגם כדי לחפות על חוסר הדיוק של הקטיושה.

על מנת להאריך את טווח פעולת הקטיושה, נוספו לה מספר מנועי רקטה נוספים. שיטת הפעולה: תחילה מוצתת הרקטה הראשונה אשר מעיפה את הטיל. בהמשך, ניצתת הרקטה השנייה וכך הלאה עד לגמר כל רקטות הדחף של הטיל. עם תום פעולתן של כל רקטות הדחף, הקטיושה נופלת נפילה חופשית.

מרעום הקטיושה מפוצץ את חומר הנפץ האגור בתוכה רק עם נגיעה פיזית בגוף קשה, זאת בניגוד למרעומים חכמים יותר אשר נדרכים באוויר ומתפוצצים במרחק מה מהפגיעה, דבר היוצר אפקט פיזור ניכר הגורם להרס רב יותר.

אצל צבאות ערב

במהלך מבצע סיני גילו הבריטים בידי מצרים משגר קטיושות בן 32 רקטות[2]. במצעד קהיר בשנת 1963 הציגו המצרים קטיושה יותר חדישה, שכלל 12 רקטות בקוטר של 240 מ"מ[3].

ירי "קטיושות" על ישראל

השיגור הראשון של קטיושות לעבר ישראל בוצע על ידי ארגון פת"ח בסוף 1968. ב-16 בספטמבר 1968, מעט לפני שמונה בערב, נורה מטח של שמונה קטיושות משטח ירדן לעבר בית שאן. שמונה אזרחים נפצעו באירוע, מתוכם שלושה נזקקו לאשפוז. מטח הקטיושות הפתיע את תושבי בית שאן אשר היו מחוץ לטווח האש בפעולות ירי קודמות של המחבלים, ונחשב לעליית מדרגה בהתקפות המחבלים. צה"ל הגיב למטח הקטיושות בירי תותחים מסיבי וקול ישראל בערבית שידר הודעות איום בסגנון: "על תושבי ירדן לדעת כי כל פגיעה במטרה אזרחית תגרור תגובה שתביא להרס רב בירדן". שר הביטחון דאז משה דיין, בא לחזק את התושבים, והתקבל בתשואות. תושבי העיירה ביקשו ממנו שיורה לצה"ל להגיב בעצמה. הדיווחים בתקשורת ציינו שהעיירה חזרה לשגרה די מהר, אולם עלו תלונות על מחסור במקלטים.

כאן נפלה קטיושה

ב-1 בינואר 1969 נורה לראשונה מטח קטיושות אל עבר קריית שמונה. כתוצאה מהירי נהרגו שני אזרחים ועשרות נפצעו. ב-1970 ספגה גם ירושלים שתי קטיושות שנורו מן הכפר בתיר. ב-7 ביולי 1971 נורו קטיושות על פתח תקווה מאזור דיר בלוט, וגרמו להרג שני אזרחים[4].

עם מעבר אש"ף ללבנון, שימשו הקטיושות כאיום על ישראל כל אימת שצה"ל הגיב על פעולות טרור של אש"ף. ביוני 1981 הושג הסכם בין ישראל לאש"ף על פיו אש"ף יחדול מפעולות טרור מלבנון וישראל לא תפציץ את לבנון. הפסקת האש קרסה לאחר קצת פחות משנה, עם ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. ישראל הפגיזה את מעוזי אש"ף בלבנון ואש"ף הגיב בירי מסיבי של קטיושות אל יישובי צפון ישראל.

כיום משמש המונח "קטיושה" בעיקר לתיאור כללי של רקטות ארטילריות קטנות המשמשות ארגוני טרור, כגון חזבאללה, לאיום על גבולה הצפוני של ישראל, אם כי במקרים רבים מדובר בדגמי רקטות שונים לחלוטין: בדרך כלל רקטות 107 מ"מ מתקדמות יותר, ולעיתים גם רקטות "גראד" 122 מ"מ.

ב-28 במרץ 2006, יום הבחירות לכנסת השבע עשרה, נורו 2 רקטות קסאם ורקטת גראד 122 מ"מ לעבר אשקלון. זהו הירי הראשון של "קטיושה" מרצועת עזה[5].

ביולי 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, אשר במהלכה הופצצה לבנון על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי, שיגר החזבאללה יותר משלושת אלפים רקטות, רובן מסוג גראד 122 מ"מ, אל יישובי צפון ישראל, ובהם קריית שמונה, חיפה, צפת, נהריה, טבריה, עכו, הקריות, כרמיאל ועפולה.

פגיעת קטיושה בכביש אספלט, 2006

קטיושות בצה"ל

בצה"ל המינוח למשגר קטיושות הוא מטול רקטות (מטל"ר).

בסוף 1968 הוקמה סוללה סדירה של מטל"ר שכללה שני סוגי משגרים שהיו שלל ממלחמת ששת הימים: משגרי 240 מ"מ דגם BM-24 ומשגרי 130 מ"מ. בירי מבצעי על מחבלים נורו רק קטיושות 130 מ"מ, בעיקר מאזור עמק בית שאן ומאזור נחל דן. הפעולה המפורסמת ביותר של הסוללה הייתה הפגזת בתי הזיקוק המצריים ב-9 במרץ 1969 ברקטות 130 מ"מ. בפעולה זו נפגעו מספר לוחמים מהסוללה. שלושה לוחמים מהסוללה קיבלו לאחר מכן עיטורים.

בתחילת שנת 1971 הוקם גדוד מילואים, מטל"ר 240 מ"מ, אשר התבסס על כלים שהיו שיכים לסוללה הסדירה וכלים נוספים. קטיושות ה-130 מ"מ ננטשו מחוסר תחמושת. גדוד זה השתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. לאחר מכן עבר הגדוד לציר עכביש והשתתף בקרבות הפריצה לגדה המערבית של התעלה במסגרת מבצע אבירי לב ושם נהרג המג"ד סא"ל אורי קידר (קולסקי). לאחר שנגמרה התחמושת, חזר הגדוד לרמת הגולן, שם עוד נשארה תחמושת, אך לא נכנס לפעילות היות שהפסקת האש עם סוריה נכנסה לתוקפה.

גדוד ה-240 מ"מ השתתף גם במלחמת שלום הגליל, במצור על ביירות. תוך כדי המלחמה הוקם גדוד נוסף, מטל"ר 122 מ"מ, שהתבסס על קטיושות שלל מלבנון, וגם הוא השתתף במצור על ביירות. גדוד ה-122 מ"מ פורק לאחר מלחמת שלום הגליל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו מילון אבן שושן (2003) בערך "קטיושה".
  2. ^ נשק סובאטי בידי מצרים - שטרם הופעל בחזית המצרית, מערכות 104, ינואר 1957, עמ' 88
  3. ^ קטיושה חדישה במצרים, מערכות 154, ספטמבר 1963, עמוד 29
  4. ^ ארבע התפוצצויות אדירות זעזעו את פתח תקוה, מעריב, 8 ביולי 1971
  5. ^ שמוליק חדד וחנן גרינברג, לראשונה: קטיושה נחתה מדרום לאשקלון, ynet