קילימנג'רו
 | |
| הקילימנג'רו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | הר געש רדום |
| גובה | 5,895 מטר. ההר הגבוה באפריקה |
| מיקום | טנזניה |
| רכס הרים | קילימנג'רו |
| מספר הר געש | =0202-15 |
| התפרצות אחרונה | אין ברשומות. מקומיים טוענים שהתפרץ לפני 170 שנים |
| העפלה ראשונה | 1889, על ידי הנס מאייר ולודוויג פורטשלר |
| מסלול ההעפלה הקל | צעידה |
| קואורדינטות | 3°4′33″S 37°21′12″E / 3.07583°S 37.35333°E |
 | |
| סביון ענק בקילימנג'רו | |
| מדינה |
 טנזניה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1987, לפי קריטריונים 7 | |
  | |
קילימנג'רו (בסווהילי: Kilima Njaro, כלומר "הר נג'ארו") הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, והוא מתנשא לגובה של 5,895 מטרים. ההר הוא הר געש רדום ופסגתו כמו רוב שטחו שוכנים בצפונה של טנזניה. חלק ממורדותיו הצפוניים נמצאים בשטחה של קניה.
המראה של ההר מיוחד ולא רגיל ביחס לאזור שבו הוא שוכן, כהר בגובה רב המכוסה שלג הנראה מבעד לסוואנה האפריקאית המישורית והיבשה.
פסגתו של ההר מכוסה במעטה שלג תמידי, כניגוד לסביבה ולאקלים האפריקאי החם והצחיח שבו הוא שוכן ובהתחשב בעובדה שההר נמצא במרחק 350 קילומטרים בלבד מקו המשווה.
גאוגרפיה
המסיב של הר הקילימנג'רו רחב מאוד והוא משתרע על שטח שמידותיו כ-80 על 60 קילומטרים. הקילימנג'רו הוא הר געש שכבתי ובו כמה חרוטים געשיים עיקריים. הגבוה בהם הוא חרוט קיבו, שפסגתו קרויה אוּהוּרוּ (5,895 מטרים), שֵׁם שמשמעותו בסווהילי - "חירות". שני החרוטים הגעשיים האחרים הם מוונזי (5,149 מטרים) ושירה (3,962 מטרים).
ההר הוא אחד מכמה הרי געש השוכנים בתוך הבקע הסורי-אפריקני.
הקילימנג'רו כהר געש
אף על פי שהתפרצות געשית בהר לא צפויה בזמן הקרוב, מדענים חוששים מהתפרצות פתאומית כפי שאירעה בהר סנט הלנס וכן מפגיעת מטיילים מלבה ומהידרדרות סלעים כפי שאירע בעבר, שיצרו מכתש בצדו המערבי של ההר. מעולם לא תועדה התפרצות הר הגעש, אך מקומיים טוענים שהוא התפרץ לפני 170 שנים בערך.
חוקרים מצאו שרידי לבה ובזלת שמקורן בהתפרצות שאירעה במאות השנים האחרונות כ-400 מטרים מראש ההר, עובדה המעידה על פעילות וולקנית ענפה. לעיתים ההר פולט עדיין אדים בעלי ריח גופרית.
הטיפוס להר
האדם הראשון שהגיע לפסגה הגבוהה ביותר (אוהורו) היה יוהאני קיניאלה לאואו (Yohani Kinyala Lauwo), אשר טיפס להר מספר פעמים ושימש מדריך לטיפוס ה"רשמי" הראשון לפסגת ההר של המטפס הגרמני הנס מאייר (אנ') והמטפס האוסטרי לודוויג פורטשלר ב-6 באוקטובר 1889. על שמו נקרא המכתש במרכז ההר – "מכתש לאואו".
ההר הוא יעד תיירותי פופולרי, ויש שישה מסלולים באורכים שונים אל הפסגה, כך שהמסלולים הארוכים מתאימים יותר למתחילים. טיפוס על הקילימנג'רו הוא אמנם טיול, אך מחלה בגובה רב עלולה להתרחש, וטיפוס ארוך יותר מקל על ההסתגלות.[1]
היעלמות הקרחון
בשנים האחרונות מפשירים הקרחונים שבראש ההר. במהלך מאה השנים האחרונות נמסו למעלה מ-80% מהקרחונים.[2]
מחקר שנעשה בשנת 2002 על ידי אוניברסיטת המדינה של אוהיו מעריך שכל הקרחונים יפשירו עד שנת 2020 ואולי אף קודם לכן.[3] להיעלמות הקרחונים השפעה רבה על הסביבה ועל משטר המשקעים האזורי, ומשערים – הן במחקר זה והן במחקרים אחרים – כי סיבת ההפשרה היא התחממותו של כדור הארץ.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- מחקר על קרחוני ההר, באתר אוניברסיטת מדינת אוהיו
- על ההר, באתר נאס"א
- תמונות פנורמיות מראש ההר
- תמונות מהטיפוס לפסגה, באתר השטח הישראלי
- יריב כץ, הגשמת חלום: לטפס על הקילימנג'רו, באתר ynet, 5 במרץ 2018
הערות שוליים
- ^ "Climbing Mount Kilimanjaro". Altezza (באנגלית). נבדק ב-2018-02-02.
- ^ "Melting Snows of Kilimanjaro". Nasa's Scientific Visualization Studio (באנגלית). 18 בדצמבר 2002. נבדק ב-2018-02-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://www.sciencemag.org/cgi/content/summary/sci;298/5593/518
  | |
|---|---|
|
| שבע הפסגות | |
|---|---|
|
