קסנון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־17:36, 22 בינואר 2017 מאת יוסף (שיחה | תרומות) (יוסף העביר את הדף חול:קסנון לשם קסנון תוך דריסת הפניה ובלי להשאיר הפניה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:יסוד כימי/גז קסנון (Xenon) הוא יסוד כימי ממשפחת הגזים האצילים שסמלו הכימי Xe ומספרו האטומי 54.

תכונות

בעבר קסנון כונה "גז אינרטי". היום ידוע שהגדרה זו אינה מדויקת, כיוון שניתן ליצור מספר תרכובות שמכילות קסנון. קסנון מסוגל להתמוסס ולהיכלא בין רשת מולקולות מים.

שימושים

השימוש העיקרי בקסנון הוא במנורות בפלאשים למצלמות, מנורות סטרובוסקופיות, לייזרים, מנורות קוטלות חיידקים ועוד. שימושים נוספים:

  • כמרדים כללי - למרות ששימוש זה נדיר בעיקר בשל מחירו הגבוה של קסנון והעבודה שנדרשות מכונות אנסטזיה מיוחדות בשבילו, קסנון הוא מרדים כללי מעולה, ומכונות המסוגלות לאדות ולהעביר למתן קסנון הולכות להופיע בשוק האירופאי.
  • ייצור מנורות HID (ראשי תיבות של High Intensity Discharge) שבהן נמצא בחלל הנורה קסנון ושתי אלקטרודות שביניהן נמצאת קשת חשמלית. לנורות אלו יתרון משמעותי על מנורות הלוגן, גם בזכות השיפור המשמעותי ביעילות הנורה וגם בזכות העובדה שאין בהן חוט להט שיכול להישרף או להיקרע.
  • מכיוון שקסנון הוא יסוד אציל כבד יחסית, משתמשים בו במנועי יונים, היוצרים דחף באמצעות האצת סילון של יונים בניגוד לכיוון התנועה הרצוי, בדומה למנוע רקטי.
  • האיזוטופ 133Xe הוא רדיואיזוטופ יעיל.
  • בכימיה אנליטית, לתרכובות H4XeO6 שימושים כחומר מחמצן.

היסטוריה

הקסנון (מקור השם במילה היוונית ξενος‏ (xenos) שמשמעה "זר")[1] זוהה באנגליה על ידי ויליאם רמזי (William Ramsay) ומוריס טרברס (Morris Travers) ב-1898, בשאריות שנשארו מאידוי אוויר נוזלי.

צורה בטבע

קסנון נמצא בכמויות זעירות (שני חלקיקים מתוך 20 מיליון) באטמוספירת כדור הארץ ומופק מסחרית במיצוי מאוויר נוזלי. האיזוטופים 133Xe ו-135Xe מיוצרים בכורים גרעיניים בהקרנת נייטרונים.

תרכובות

גבישי XeF4

לפני 1962, קסנון וגזים אציליים אחרים נחשבו לאדישים לחלוטין מבחינה כימית. מאז, יותר ויותר עדויות מעידות שקסנון ושאר הגזים האציליים יוצרים מספר תרכובות. עד היום יוצרו תרכובות קסנון עם פלואור, חנקן, מימן, נתרן ועוד מספר יסודות אחרים. בנוסף לכך, ידועות 80 תרכובות של קסנון, פלואור וחמצן.

אמצעי זהירות

קסנון אינו יסוד רעיל, אך תרכובות שלו הן חומרים מחמצנים חזקים ורעילים, שמסוגלים לגרום לנזק.

כיון שקסנון כבד יותר מהאוויר, מהירות הקול בו נמוכה יותר. כששואפים אותו לריאות, הוא גורם לקול עבה ונמוך (בניגוד לשאיפת הליום). עם זאת, בדומה לגז צחוק (N2O). והליום, שאיפת קסנון עלולה לגרום למחסור בחמצן בגוף (ראו אספיקסיה) - אלא אם הוא ניתן בתנאים רפואיים, בהם שואפים קסנון וחמצן במינונים מדודים.

לקסנון יש השפעה מאלחשת והוא משמש ברפואה כמרדים כללי. כיום, בשל הסכנה הטמונה בו והשפעתו המאלחשת (וגם בגלל מחירו הגבוה), הפסיקו אוניברסיטאות רבות להשתמש בשאיפתו כהדגמה בכימיה. כתחליף לו, הן משתמשות בגז SF6 בהדגמה זו (למרות שגם הוא גורם לאספיקסיה).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מקור השם (באנגלית)