קרב יער טויטובורג
קרב יער טויטובורג, שבגרמנית מכונה גם קרב וָארוּס (Varusschlacht) או קרב הרמן (Hermannsschlacht), היה קרב שבו הובס הצבא הרומי על לגיונותיו השבעה עשר, השמונה עשר והתשעה עשר על ידי שבטים גרמאניים. בספטמבר של שנת 9 לספירה הוביל ארמיניוס מנהיג שבט הכרוסקים צבא של גרמאנים, והציב מארב מתוחכם נגד חיל הרומים של פובליוס קווינקטיליוס וארוס. עקב תבוסה זו, בה נהרגו כ-20,000 לוחמים או כ-10 אחוזים מהצבא הרומי, נטש קיסר רומא אוגוסטוס את תוכניותיו להרחיב את גבולותיה אל מעבר לנהר הריין.
למרות שמו, מקום הקרב אינו ידוע בוודאות, וישנם כמה ערים ואזורים במערב גרמניה בהם הקרב יכול היה להתרחש. לפי חפירות וממצאים אחרונים, יש הסבורים שהקרב התרחש באזור העיר אוסנבריק שבסקסוניה התחתונה.
קרב טויטובורג נמנה עם האירועים ההיסטוריים המועלים שוב ושוב להשגת מטרות בקונטקסט המודרני. התעמולה הגרמנית-לאומית הפליגה בשימוש בניצחון על הרומים כדי להראות את עליונותם של השבטים הגרמאניים. היום נושא קרב זה עודנו טעון ומעלה איתו רגשות מעורבים. שאלת המיקום מעורבת באינטרסים מקומיים של ערים ואזורים שמחפשים את הרווח הכלכלי.
רקע היסטורי
צבאו של וארוס היה חלק מהמבצע הרומי להרחיב את הגבולות מזרחית לנהר הריין וצפונית להרי האלפים או לנהר הדנובה. בשנת 15 לפנה"ס עמדו דרוסוס וטיבריוס, בניו החורגים של הקיסר אוגוסטוס, בראש הפיקוד על צבא לגיונות רומים שנשלחו להילחם בשבטי הרי האלפים. לאחר מכן קיבל דרוסוס את הפיקוד על מסעות גלוי באזור הריין והאלבה. דרוסוס פיקד על מסעות אלה משנת 12 לפנה"ס עד למותו בשנת 9 לפנה"ס. מאגם אייסל (Ijsselmeer) יכול היה הצי הרומי לבוא לעזרת הכוחות הקרקעיים. מטרת רומי הייתה להעביר אליה את השליטה המלאה באזורים הגרמאניים. לשם כך בנו הלגיונרים מבצרים וחיפשו גרמאנים שהיו מוכנים לשתף עמם פעולה.
השבט הגרמאני של המרקומנים עם מנהיגם, מארובוס, החל להוות איום על רומי. גאיוס סטורנינוס (Gaius Sentius Saturninus) פיקד על צבא של 12 לגיונות שהיו אמורים להילחם במרקומנים. מהלך זה נדחה בשל מרד שבטי בפאנוניה (כיום הונגריה) נגד הרומאים. פובליוס קווינקטיליוס וארוס נבחר להיות מפקד הכוחות באזור נהר הריין.
וארוס נגד ארמיניוס
וארוס שליט הפרוביניקיה, היה אמור להשליט את החוק הרומי באזור הגרמאני ולגבות מיסים לפי חוק זה. היסטוריונים רומים האשימו את וארוס בחוסר רגישות כלפי המנהגים של המקומיים וחוסר מקצועיות כמצביא, אך אין לראות ברישומים אילו עובדות גמורות כי וארוס נהפך לשעיר לעזאזל של התבוסה הרומית.
ארמיניוס, בן לאצילי השבט הגרמאני כרוסקים, נשלח לרומי, שם עלה בסולם דרגות הקצונה וזכה באמונם של הרומאים. הידע שלו ובקיאותו בצבא הרומי אפשרו לו להכות בו קשות. עקב חוסר שביעות הרצון של השבטים הגרמאניים מהתנהגותו של וארוס, יכול היה ארמיניוס לבנות ברית בין כרוסקים, הברוקטרים, החאטים והמארסר. היה ביכולתו של ארמיניוס להראות לגרמאנים את נקודות החולשה של צבא רומי.
בין וארוס לארמיניוס שררו יחסים טובים ביותר לכאורה. ארמיניוס היה אורח קבע אצל שולחנו של המצביא הרומי. לפי ההיסטוריון הרומי, טקיטוס, סגסטס (Segestes) הגרמאני הזהיר את וארוס מתעלולי ארמיניוס, אך זה שכנע את שליט הפרוביניקיה שסגסטס שומר לו טינה, כי ארמיניוס התחתן עם בתו, תוזנלדה (Thusnelda), למרות התנגדות אביה.
המלכודת של וארוס
כמו קודמיו בתפקיד, העביר וארוס השאנן את תקופת הקיץ עמוק בתוך שטח שבט הכרוסקים שנכבש לא מזמן. המבצר בו שכן וארוס עם שלושה מלגיונותיו היה על גדות נהר הוֶזר (Weser). שני הלגיונות האחרים נותרו על גדות הריין.
בזמן חזרת הכוחות למבצרם החורפי ארבו הגרמאנים לשיירה. וארוס תכנן לחזור לבסיסו קאסטרא וטרה (Castra Vetera) שנמצא ליד העיר קסאנטן (Xanten). במסעות מסוג זה היה נהוג להשתמש בדרכים הצבאיות וזו הייתה גם כוונתו של וארוס, אך בשל חדשות על מרד מקומי ושולי נאלץ הצבא לפנות לדרך לא ידועה לו. ארמיניוס ומושבעיו הקדימו את הכח כדי לחפש עזרה אצל משתפי הפעולה הגרמאנים לכאורה. וארוס המשיך לצעוד עם כוחותיו ונפל במלכודת של ארמיניוס.
הלגיונרים שצעדו בשטח זר להם, המורכב מביצות ויערות סבוכים, היו מטרה קלה לאורבים להם. ארמיניוס נמנע מלהלחם חזיתית ברומאים. הוא המתין לרגע המתאים, בו הרומאים יפסידו את עליונותם הטקטית. הגרמאנים תקפו את האגפים בקבוצות צפופות ביותר, וגרמו ללגיונרים לצאת מן המערך הצבאי המתורגל. הם בודדו את הפרשים ולחמו בהם אחד אחד. הגרמאנים השתדלו להפריד את פלוגות הלגיונרים ולהילחם בהן בנפרד. יש לזכור שלא היו אלה רק לוחמים גרמאנים פרימיטיביים רגילים, אלא לוחמים מיומנים שאומנו ברומי. הקרב ארך ארבעה ימים ושלושה לילות בהם וארוס נכשל בניסיונו להגיע לנהר הריין. בשני הלילות הראשונים הצליחו הלגיונות לבנות מחנה שטח מבוצר אך ביום הרביעי לקרב הם הובסו. וארוס ובכירי קציניו שלחו יד בנפשם. על פי המסורת הדתית של השבטים הגרמאנים, שטח הקרב הפך להיות מקודש. הגרמאנים הותירו את הגופות של הרומאים בשדה, מיסמרו את גולגולות החיילים הרומים לעצים, והקריבו את גופות הקצינים הרומיים במזבחות שבנו במקום.
התגובה אצל הרומאים
הרומאים הוכו בהלם וזעזוע עמוק. לפתע פתאום כל כוחם בגרמניה הושמד. הקיסר שתכנן לעשות מסיבה גדולה ברומא לרגל ניצחונו בפאנוניה, ביטל את המסיבה. יש המספרים כי צעק בארמונו: "וארוס החזר לי את שלושת הליגיונות". לקרב התלוותה תחושה של ביזיון וחרפה, עקב לקיחתם של סמלי העיטים של הלגיונות בידי הגרמנים. בשל החשש הרב שמא הגרמנים יתקיפו את האימפריה נשלחו ליגיונות לאבטח את הגבולות. חיילים הועמדו הכן ברחובות רומא, והיחס לזרים הוחמר. אנשים שהיו ממוצא גרמאני סולקו מתחומי המדינה. הקצינים הרומיים החלו לתכנן את הנקמה שלהם בשבטים הגרמאניים, ופתחו בתהליך של גיוס חיילים חדשים למלא את החסר של שלושת הליגיונות שהושמדו, הרומאים בהנהגת גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר ניצחו את הגרמאנים בהנהגת ארמיניוס בקרב נהר הווזר בשנת 16 לספירה והוחזרו שניים מנסי הלגיונות שנפלו בקרב, מאוחר יותר, בתקופתו של קלאודיוס, הוחזר הנס הנותר.
קישורים חיצוניים
