קריית היובל
קריית היובל היא שכונה בת כ-22,000 נפש בדרום מערב ירושלים.[1] השכונה נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951, ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה.
מיקום השכונה
קריית היובל שוכנת בדרום־מערב העיר ופרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810 מ' מעל פני הים, והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין הר הרצל ושכונת עין כרם ממערבו. בדרום משתפל הרכס לעבר נחל רפאים וממזרח גובל בנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת מדרום לשכונת בית וגן; ממזרח לשכונת עין כרם ומעליה, וממזרח לקריית הדסה עין כרם, לקריית מנחם ולעיר גנים; ממערב לשכונות בית וגן, רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה) ומצפון לגן החיות התנ"כי ולעיר גנים א'.
היסטוריה
השכונה נבנתה סמוך לחורבה בשם הערבי "ח'רבת בית מזמיל" ("בית הסתתים") ובתחילה נקראה על שמה. יש הסוברים בטעות כי מקור השם הוא בכפר ערבי בשם זה שעמד במקום וניטש במלחמת תש"ח, אולם סקרים מימי המנדט הבריטי ומפות בנות התקופה ואף לפניה, מלמדות כי לא היה באזור כל כפר בשם זה. יתרה מכך, בספרו של מוחמד מוחמד שראב, "מעג'ם בלדאן פלסטין" ("לקסיקון ישובי פלסטין"), אשר ראה אור בדמשק ובבירות בשנת 1987 מופיע פירוט מדוקדק של כל היישובים שהיו ב"פלסטין הכבושה", זעיר כגדול, וברשימה כולה לא מופיע ישוב בשם זה בשום מקום, גם לא תחת "ח'רבת בית מזמיל".
באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בחורבת חמאמה (כיום: הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום: אורה). במהלך הקרבות נכבש גם אזור ח'רבת בית מזמיל אשר נמסר בהמשך לקרן הקיימת. בשנת 1950 הוקצו 1,700 דונם להקמת השכונה אשר על פי התוכנית יועדה לכלול 2,000 יחידות דיור עבור עולים חדשים, ועוד כ-1,000 יחידות דיור לארגונים המזוהים עם מפלגות שונות. כן הוקצה שטח בשכונה לאזור תעשייה[2]. 30 משפחות ראשונות התגוררו בשכונה במאי 1951[3]. בחודשים הראשונים לא היו בשכונה חשמל וטלפון[4]. הבתים נבנו באיכות גרועה ולאחר שנה נדרשו לשיפוץ יסודי[5]. ביוני 1953 החל אכלוס של 100 דירות עמידר בשכונה, שנבנו בבניינים דו קומתיים, שכללו כל אחד 4 דירות[6].
בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מטר רבוע). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו בשם "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב'). בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת שיכון עובדים). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (ברחוב גואטמלה ).
בחלק מהשכונה נבנו החל משנת 1953 וילות מפוארות במונחי הימים ההם. אחד מהם, של אליעזר ליבנה, היה למוקד דיון ציבורי כאשר המוסד לביקורת של מפא"י הורה לליבנה שלא להתגורר בבית, הוראה שליבנה סירב למלא[7].
אחרי מלחמת ששת הימים
ב-1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבות והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה.
ב-1970 מונה לרבה של השכונה הרב יהוסף גדליה רלב"ג, מחסידי חב"ד, הוא הקים בה בית כנסת ומוסדות נוספים וכיהן בתפקידו מעל 20 שנה, במהלכן עסק גם בקליטת העולים מחבר העמים בעיר בכלל ובשכונה בפרט.
בקיץ 1975 אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם שני ילדים.
בעשרה במרץ 1991 נרצחו 4 נשים בפיגוע דקירה בזמן שהמתינו לאוטובוס.
בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ב-29 במרץ 2002, פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת פלסטינית בכניסה לסופרמרקט במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה נערה ואת המאבטח חיים סמדר אשר מנע בגופו את כניסתה של המחבלת.
אופי השכונה
עם הזמן השכונה התפתחה וגדלה, ועם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החליפו עולים רבים את תושביה המקוריים של השכונה. כיום (2010), גרים בשכונה אנשים ממעמדות שונים בכפיפה אחת, ולא ניתן לסווג את השכונה למעמד חברתי מסוים. בשכונה ישנם פערים סוציו-אקונומיים גדולים בין הרחובות השונים.
השכונה נחשבת לשכונה חילונית ולשכונה של שומרי מסורת. תושבים דתיים ומשפרי דיור מהשכונות הדתיות הקרובות עוברים אליה ובשנת 2003 אף הוקמה לראשונה בשכונה ישיבה. רוב אברכי ישיבת הר המור מתגוררים בשכונה, ובאביב התשס"ח (2008) עברה לשם אף הישיבה עצמה, באופן זמני.
שינוי בהרכב האוכלוסייה בשכונה נוצר בעקבות מעבר של תושבים חרדים לשכונה, דבר שהביא אף למתיחת חוטי עירוב פרטי נוסף בשכונה[8]. וכן למעברה של ישיבה גדולה חרדית "היכל יצחק" המונה מעל 230 בחורים[9]. בצפונה של קריית היובל יש הגירה פנימית מתמדת של אוכלוסייה חרדית משכונת בית וגן היקרה לשכונת קריית היובל הזולה יותר. כיום (2012) מונה הקהילה החרדית בשכונה כ-700 משפחות[10]. הקהילה מרוכזת בשלושה אזורים עיקריים; רחוב זנגוויל והסביבה, רחוב ברזיל והסביבה, רחוב שטרן והסביבה.
בשכונה פועל "ועד קריית יובל החופשית"[11] אשר הוקם במטרה להצר את צעדיהם של תושבי הקהילה החרדית, בין היתר על ידי מעקב ודיווח על פעילות גני ילדים חרדים ללא היתר חוקי.
אתרים בשכונה
בשכונה קיימים מספר מרכזים קהילתיים, המאוגדים תחת המנהל הקהילתי "יובלים": מתנ"ס גדול על שם פיליפ לאון ובו שירותי חברה ותרבות רבים וכן מנהל השכונה; "בית טיילור" השוכן ברחוב זנגביל כולל מרכז ספורט גדול, כמו גם גני ילדים מטעם המנהל הקהילתי; מרכז "הסנפלד" ברחוב שטרן כולל גנים, מרחבי פעילות, מרכז תעסוקה, מועדון גמלאים ומרחב קהילתי.בשכונה פועל גם בית חב"ד שמפעיל בית תמחוי, חלוקת מצרכי מזון, שיעורי תורה ופעילויות שונות. בשנת 2006 הוקמה בשכונה ישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. בין השנים תשס"ח (2008) לתשע"ז (2017) שכנה בשכונה ישיבת הר המור. בשנת 2017 עברה לשכונה ישיבה חרדית "היכל יצחק" בראשות הרב ישראל לנדא.
בתחומי קריית היובל, בפינת הרחובות טהון והנרייטה סולד, נמצא גן רבינוביץ (המכונה: "גן המפלצת") ובו פסל המפלצת (ששמה האמיתי "גולם"), מתנת הפסלת ניקי דה סיינט־פאל לילדי ירושלים. האתר הוא סמל ירושלמי אהוב במיוחד על ילדי ירושלים ובאים אליו מכל רחבי העיר. {
רב השכונה הוא הרב דוד שמחון, שכיהן בעבר כרב שירותי הכבאות וההצלה, וכיום משמש מנהל התיכון בישיבת ירושלים לצעירים.
בתי כנסת בשכונה
בשכונה ישנם 16 בתי כנסת פעילים: 12 בתי כנסת של תושבי השכונה הוותיקים; הצבי, תוכו כברו, פרדס, גלעד, אוהל אבשלום, אבן העזר, זיכרון קדושים, בית שלמה, כתמר יפרח, בית חב"ד, יד אבי ושבט אחים; וארבעה בתי כנסת חדשים בסגנון ישיבתי של הקהילה המתחרדת: בית הכנסת החדש, בית הכנסת (בשטרן), בית מדרש לתורה ולתפילה. בבית הכנסת (שנקנה מכספי התושבים החרדים) ישנו כולל אברכים הפעיל במשך רוב היום. כמו כן יש במקום מאגר תורני אוצר החכמה. כיום[דרושה הבהרה] ישנם תכנונים להקמת בית כנסת חדש שיחליף את אבן העזר הוותיק.
השכונה בתרבות הישראלית
בשנת 2007 הוציא הסופר הרב חיים סבתו את ספרו בואי הרוח המספר את סיפורו של נער צעיר, עולה חדש ממצרים, בשיכון עולים בית מזמיל. עלילתו של הספר מתרחשת על רקע סיפורה של שכונת קריית היובל. בספר ישנה הצצה נדירה לחייה של השכונה בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל ובייחוד ליחסים בין יוצאי ארצות אשכנז ויוצאי ארצות המזרח.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קריית היובל |
- אתר ספסל- דרום מערב ירושלים
- אתר יובלים
הסרטון לכבוד הספר של סבתו יליד השכונה גיוס כספים שצולם בשכונה בשנות ה-50, סרטון באתר יוטיוב- הסרט שהוצג Tell me where it hurts של ספילברג בשנות החמישים 50: https://youtu.be/gyzqByaop5A
- יאיר שפירא, ירושלים של מי, באתר בשבע - ערוץ 7
- ניר חסון, נהרס הצריף של קרית יובל, השריד האחרון למעברה בי-ם, באתר הארץ, 2 במרץ 2012
מירב מורן, התוכנית שתהפוך שכונה בירושלים ל"מכלאות לאחסון תושבים ללינת לילה", באתר TheMarker, 27 ביוני 2018- מיכאל יעקובסון: סקירה מפורטת על תולדות "המפלצת" בקרית היובל, באתר 'חלון אחורי', 3.2.14
- על דפוסי מגורים חרדיים בירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל
- דגמי הצבעה בבחירות המקומיות והארציות, השנתון הסטטיסטי לירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל
- בפייס בוק ילדי שכונת קריית יובל, תמונות וסיפורים https://www.facebook.com/groups/432978513532623/
הערות שוליים
- ^ שכונת קרית יובל, באתר האתר הרשמי של עיריית ירושלים
- ^ בית מזמיל - שכונה עירונית חדשה, חרות, 9 באוקטובר 1950
- ^ שכון בית מזמיל, חרות, 24 במאי 1951
- ^ משתכני בית מזמיל מתנים צרותיהם, חרות, 10 בדצמבר 1951
- ^ שיכון העולים בבית מזמיל, הצופה, 25 בנובמבר 1952
- ^ נמסרו 100 דירות עמידר, על המשמר, 5 ביוני 1953
- ^ מ. מייזלס, מפא"י מחסלת חשבונה עם ליבנה, מעריב, 12 באוגוסט 1956
- ^ עפרה לקס, "קרית היובל היא הבופור שלנו", באתר בשבע - ערוץ 7
- ^ [1]
- ^ על פי האלפון שמובא בעלון "ביננו" המחולק בין אנשי הקהילה אחת לחודש
- ^ מדוע וינשטיין אינו בולם הסתה נגד חרדים?, ערוץ 7, פברואר, 2015
