קרן גידור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־06:08, 3 בספטמבר 2019 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "לעתים" ב־"לעיתים")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן גידור (באנגלית: Hedge Fund) היא קרן השקעה הנוקטת אסטרטגיה המתיימרת להביא לרווח בכל מצב שוק, לעיתים על ידי שימוש באמצעי גידור פיננסיים, ומכאן שמה.

בין קרנות הגידור הגדולות בעולם: קרן הגידור של ג'ורג' סורוס, קרן טייגר וקרן יגואר המנוהלות על ידי ג'וליאן רוברטסון, קרן סיטאדל (Citadel) וקרן רנסאנס טכנולוג'יס (Renaissance Technologies).

ניהול ואופן פעולה

בניגוד לקרן נאמנות רגילה המשקיעה בדרך כלל באפיקי השקעה סולידיים כאגרות חוב, מניות יציבות, וכדומה, קרן גידור תשאף למקסם את סיכויה לרווח גם במחיר השקעה בשוק תנודתי, וזאת תוך שימוש במגוון כלים פיננסיים, שהבולטים שבהם הם מכירה בחסר (שורט), ומינוף פיננסי. במילים אחרות, הקרנות עושות שימוש בכלים פיננסיים מורכבים המאפשרים להן להרוויח גם בתנאים של שוק יורד, בין השאר על ידי כניסה לפוזיציות בחסר (Short), או מכירה מראש של סחורות או מניות שאינן נמצאות בידן, בתקווה שהמחיר שלהן ירד, ואחר כך הן יקנו את אותן סחורות או מניות במחיר נמוך יותר. השימוש בכלים אלו "מגדר" למעשה את סיכוני הקרן להפסד, מאחר שעל ידי מכירה בחסר תרוויח הקרן גם בשוק יורד, גם זאת בניגוד לקרנות נאמנות מסורתיות הנוקטות אסטרטגיית השקעה שמרנית שתוצאותיה רווח רק בשוק עולה.

עם זאת, אין אחידות באסטרטגיה שנוקטות קרנות הגידור השונות בהשקעתן. ולפיכך גם חוסנה של ה"גדר" המונעת את הסיכונים משתנה מקרן לקרן.

קרנות הגידור הפכו לפופולריות בתחילת המאה ה-21, לאחר שחלקן הצליח ליצור תשואה גבוהה ויציבה יותר מן המדדים הממוצעים (תשואה עודפת) לאורך שלושה עשורים.

בשל הצורך בשימוש מושכל באסטרטגיות כלכליות שונות, וממילא בפיתוח מתמיד של אסטרטגיות כאלו, נוהגים מנהלי הקרנות לקבוע רף כניסה גבוה לקרנות, בקרנות רבות עומד סכום ההשקעה ההתחלתי על כמיליון דולרים, אולם ישנן גם תוכניות למשקיעים קטנים. כמו כן גובות הקרנות לבד מדמי הניהול, עמלת הצלחה בסכום של בין 10 ל-50 אחוזים מן הרווחים. ההצלחה נמדדת בדרך כלל בהבאת הקרן לתשואת שיא.

היסטוריה

עד לתחילת המאה ה-21 הייתה הרגולציה על שוק קרנות הגידור רופפת למדי. לאחר קריסתה של קרן הגידור לונג טרם קפיטל (LTCM) ב-1998, עלה הנושא לתודעת הציבור, אך רק בעשור הראשון של המאה, לאחר תשואות שליליות אליהן הגיעו קרנות מסוימות בסוחפן אחריהן את המשקיעים, החלו הרשויות, בפרט בארצות הברית, בהחמרה מסוימת של הפיקוח על הקרנות.

מאז, ננקטות שורה של פעולות רגולטוריות במטרה לספק השגחה על קרנות הגידור ברחבי העולם. לפי דיווחים של הארגון הבינלאומי של רשויות ניירות ערך (IOSCO), השיטה הנפוצה ביותר לצורך כך היא רגולציה פרטנית של יועצים פיננסיים - לרבות מנהלי קרנות הגידור, שמטרתה העיקרית היא הגנה על משקיעים מפני מעשי הונאה. כללי הרגולציה הספציפיים נבדלים בין מדינות, פדרציות ומחוזות. בשנת 2010, הועברו בארצות הברית ובאיחוד האירופי תקנות רגולציה חדשות, אשר (יחד עם שינויים נוספים) הציגו דרישות דיווח חדשות מקרנות הגידור. כזה הוא חוק דוד-פרנק אשר הועבר בארצות הברית ביולי 2010, ומכיל תנאים הדורשים מיועצי קרנות הגידור עמידה ברף של 150 מיליון דולר או יותר בנכסים, כדי שיוכלו להירשם לרשות ני"ע האמריקאית (SEC).

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קרן_גידור&oldid=752938"