ראש הגולה

חותמו הרשמי של אחד מראשי הגולה הראשונים, רב הונא בריה דרב נתן, המוצג במוזיאון הכט בחיפה

רֹאשׁ הַגּוֹלָה (בארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) הוא התואר של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-12. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.

התואר ראש הגולה ניתן מכיוון שבתקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז של העם היהודי בגולה.

ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המיסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.

דמותו

נושא משרת ראש הגולה היה, בדרך כלל, בעל ייחוס משפחתי למלך יהויכין, ולזרע בית דוד. לרוב היה תלמיד חכם והיה מקובל על הקהילה היהודית ועל ראשיה, אולם בתקופת הגאונים היו גם ראשי גולה שלא היו מן החכמים, והדבר גרם לא אחת למחלוקות רבות ולאיבה בין בית ראש הגולה ובין ראשי הישיבות בבבל.

בתוקף תפקידו וסמכותו, היה ראש הגולה אדם מכובד ועשיר, והיו לו קשרים טובים עם ראשי השלטון. הוא היה מוקף פמליה של משרתים ואנשי חצר. אנשים אלו מוזכרים מספר פעמים בספרות חז"ל, ולאו דווקא לחיוב - החכמים מתחו ביקורת על התנהגותם הכוחנית ועל רדיפת הכבוד שלהם.

הריש גלותא, על ארמונו ופמלייתו מומנו באמצעות מס מיוחד בשיעור חמישית מהרווח שנגבה באמצעות השלטון מכל הסוחרים היהודים שהיו תחת שלטון הח'ליפות. בנוסף קיבל חלק מדמי פדיון הבן ודמי חתונה. בימים טובים, לאחר תפילת שחרית, לא נקרא לתורה כשאר המכובדים, אלא התורה הייתה מובאת אליו.

תפקידו וסמכויותיו

ראש הגולה מילא שורה של תפקידים, והיה אחראי לייצוג הקהילה מול השלטון; אחריות לנהלים תִּקניים ולסדר בקהילה היהודית; תיווך בין היהודים לשלטון, ולהפך; דיין, שופט ואחראי לאכיפה מלאה של החוק.

הסמכויות שהיו בידי ראש הגולה גם כן היו נרחבות, וכמעט תמיד הוכרו על ידי השלטון:

• עמד בראש בית דין ששפט בעניינים פנימיים של הקהילה.
• סמכות מינוי הדיינים הייתה נתונה לו בדרך כלל, אף שבהמשך המינוי היה משותף לו ולגאונים, ולבסוף יוחדה לגאונים (למעט במאה ה-11 כשלזמן קצר חזרה הסמכות לראש הגולה).
• הייתה לו גם סמכות למנות גאונים-ראשי ישיבה.
• התערב בסכסוכים בין קהילות ובתוך הקהילות.
• היו ראשי גולה שנטלו חלק בתהליך ההלכתי. ישנן תקנות שיצאו מן הישיבות, שעליהן חתומים גם ראשי הגולה.
• היו לו סמכויות חברתיות: הוא פיקח על הסיוע הבינלאומי לנזקקים.
• הייתה לו גם סמכות פוליטית - והוא שהעביר את מס הגולגולת לשלטונות, אף שלא הוא גבה אותו.
• בתקופת השלטון הערבי: הוא היה אחראי כלפי השלטונות שהיהודים ממלאים את תנאי עומר.

לרשות ראש הגולה היו נתונים אמצעי אכיפה, כגון האפשרות להטיל חרם, קנס ומאסר. הייתה לראש הגולה גם עוצמה כלכלית, והיא שביצרה את מעמדו. הוא היה בעל אחוזות באזורים שונים. מכתבי נתן הבבלי עולה שיהודים בני 20 ומעלה העלו מס שנתי לראש הגולה. נראה שהדבר החל בתקופה בהשפעת הג'יזיה. הכנסות נוספות הגיעו מהיטל על שטרות (שטרי מכר, גירושין וכדומה), ומתרומות שונות.

ב–825 הח'ליף המוסלמי אל-מאמון ביקש לפגוע בסמכויות ראש הגולה, כמו גם בסמכויות ראשי מיעוטים אחרים. הוא הוציא צו המכיר במנהיגות כל מנהיג שייבחר על ידי כל קבוצת 10 איש או יותר. לכך היו מספר תוצאות שפיחתו את מעמד ראש הגולה.

היציבות בבבל

במדרש תנחומא מצוין:

"שלא ראו שֶבִי ולא שלל ולא שלט בהן לא יוון ולא אדום (רומא). וצדקה עשה הקדוש ברוך עִם ישראל, שהקדים והגלה את גלות יכניָה... כדי שלא תשתכח מהן תורה שבעל פה. וישבו בתורתן מן אותה שעה עד היום." (תנחומא, לפרשת נֹח).

ראשי הגולה

בתקופת האמוראים ידועים לנו כמה חכמים שהיו ראשי הגולה: בזמן רבי יהודה הנשיא כיהן כראש הגולה רב הונא קמא (סביבות השנים 150–200, ג'תתק"י - ג'תתק"ס), צאצא ישיר לדוד המלך ורבו של האמורא שמואל. אחריו (בתקופתו של שאפור הראשון) מילא את מקומו מר עוקבא, שהיה עשיר גדול וחכם גדול, רבם של רב חסדא ורבי זירא. עוד מוזכר בתלמוד, מאתיים שנים אחריהם, ראש הגולה רב הונא בריה דרב נתן (סביב שנת 410, ד'ק"ע), ידידו של רב אשי ומקורב למלך יזדגרד הראשון.

רב שרירא גאון באיגרתו המפורסמת מונה סדרה של ראשי גולה ששימשו בתפקיד בבבל.

• רב כהנא
• רב הונא, אחיו של רב כהנא. ייתכן ומדובר ברב הונא מרי בר מר זוטרא, שהוצא להורג בי"ח בטבת ד'ר"ל (7 בינואר 470) בימי מלך האימפריה הסאסאנית, פירוז הראשון.
• הונא מר בר רב כהנא, שהיה חתנו של ראש ישיבה בשם רב חנינא. לפי האגדה, הוא ומשפחתו מתו במגפה
• רב פחרא (או רב פחדא), חתנו של הונא, ששילם שוחד למלך פרס כדי לזכות במשרה. לפי האגדה, נפטר בגלל זבוב שנכנס לחוטמו
• מר זוטרא, ראש הגולה (בערך 465, ד'רכ"ה - 502, ד'רס"ב), בנו של הונא ונכדו של רב חנינא שגידלו. מר זוטרא מרד בקבאד הראשון ובמשך שבע שנים עמד בראש ממלכה עצמאית בעיר מחוזא, עד להריגתו ולדיכוי המרד על ידי קבאד. אחרי פרשייה זו בוטלה ראשות הגולה למשך זמן מה, ובנו מר זוטרא בר מר זוטרא נמלט לארץ ישראל.

משרת ראשות הגולה אוישה שוב רק עם הכיבוש הערבי בשנת ד'תי"א (651), ויש הרואים בכך את תחילת תקופת הגאונים. דעה אחרת גורסת שמשרת ראש הגולה התחדשה כבר במאה ה-6, עוד לפני הכיבוש הערבי. בזמן הכיבוש הערבי, אישר הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב את מינויו של בוסתנאי בן חנינאי לראשות הגולה.

• בוסתנאי בן חנינאי (618, ד'שע"ח - 670, ד'ת"ל). הח'ליף עלי בן אבי טאלב השיא לו את בתו של המלך הסאסאני ח'וסרו השני (או יזדגרד השלישי), איזדדואר, שהייתה שבויה בידי המוסלמים. לבוסתנאי נולדו שני ילדים משתי נשים יהודיות ושלושה בנים מהנסיכה הגיורת. אחרי מותו פרצה מחלוקת עזה על כשרותם של בני איזדדואר, שטענו שהם יורשים שווים לאחיהם, בעוד בני הנשים היהודיות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה - ונחשבים חלק מהרכוש שבני היהודיות יורשים מאביהם בוסתנאי. בסופו של דבר מונה לראש הגולה חסדאי בן בוסתנאי, בנו מאשתו היהודיה.
• חסדאי בן בוסתנאי
• שלמה בן חסדאי. מת ללא ילדים
• דוד בן חסדאי, אחיו של שלמה
• חנינאי (או חנניה) בן דוד

בתקופה זו פרץ סכסוך על ראשות הגולה סביב דמותו השנויה במחלוקת של ענן בן דוד (715, ד'תע"ה - 811, ד'תקע"א, לפי המסורת הקראית), מייסד היהדות הקראית, שהגאונים מנעו את התמנותו לראשות הגולה. לאחר הסכסוך שבה המשרה וניתנה לצאצאי שהריאדא בנם של איזדדואר ובוסתנאי, באישורם של גאוני סורא, רב שמואל גאון (ד'ת"צ-ד'תק"ח, 730-748), ורב חנינאי כהנא בן הונא גאון (משנת ד'תקכ"ט - 769), שהכשירו לחלוטין את בני המשפחה. כך נתמנה לתפקיד על ידי הגאונים מר זכאי בן רב אהונאי, מצאצאי שהריאדא.

• זכאי בן רב אהונאי (סביב 770, ד'תק"ל). היו שערערו על תקפותו של המינוי לאור מוצאו של זכאי, ובמחלוקת שפרצה נעשה לראש הגולה חכם אחר:
• נטרונאי בן חביבאי, מתלמידי רב יהודאי גאון. אבל הגאונים לחמו לסיכול המינוי, ונטרונאי הוכרח לגלות מבבל, כשזכאי שב ותופס את המשרה
• צאצאי זכאי בן רב אהונאי, במשך מאות השנים הבאות
• דוד בן זכאי (862, ד'תרכ"ב - 970, ד'תש"ל), שהתפרסם בשל מחלוקתו החריפה עם רב סעדיה גאון
• יאשיהו בן זכאי, אחיו של דוד שמינה רס"ג במקום דוד בשיאה של המחלוקת ביניהם. בסופו של דבר שב דוד לראשות הגולה ובסוף ימיו השלים עם רס"ג. יהודה, בנו של דוד, מת בגיל צעיר
• שלמה בן יאשיהו בן זכאי, שכל בניו היו ראשי גולה במקומות שונים: עזריה בבבל, דניאל בארץ ישראל, ושלמה בחאלב
• עזריה בן שלמה. אחרי ימיו שבה המשרה מצאצאי יאשיהו למשפחת דוד בן זכאי
• חזקיה בן דוד בן חזקיה בן דוד (1021, ד'תשפ"א - 1058, ד'תתי"ח), נינו של דוד בן זכאי. מילא את מקומו של רב האי גאון בישיבת פומבדיתא. שלושת בניו היו שאלתיאל בן חזקיה, יוסף אורובד (סבו של רבי יהודה ברצלוני) ודוד בן חזקיה. שונאיו הלשינו עליו לח'ליף המוסלמי אל-קאא'ם הראשון, שאסר אותו והוציאו להורג. סמוך להירצחו נסגרו ישיבות פומבדיתא וסורא ההיסטוריות באופן סופי, ובכך תמה תקופת הגאונים בבבל. שלושת בניו נמלטו לגרנדה שבספרד, אל ביתו של רבי יהוסף הנגיד, אשר אביו, רבי שמואל הנגיד, היה ידיד נפשו של אביהם ואף כתב לו שיר מיוחד בד'תתט"ו שנדפס בקובץ "בן תהילים". בד'תשכ"ו (1066) התרחשו פרעות גרנדה, במהלכן נרצח מארחם רבי יהוסף הנגיד, והם נאלצו לברוח מספרד. כפי הידוע, לאחר שנים שבו לבבל.
• נראה שסביב שנת ד'תתכ"ב (1061) נשא שאלתיאל בן חזקיה בתואר ראש הגולה.
• חזקיה בן דוד השני, בנו של דוד בן חזקיה ואחיינו של שאלתיאל, קיבל עליו עם שובם של האחים לבבל את תפקיד ראש הגולה.

אחרי זמנו תמו ראשי הגולה בבבל. המשרה נותרה קיימת בתפוצות שונה של הפזורה היהודית (כמו בבגדאד, שם התפרסם לימים ראש הגולה הבגדאדי שמואל בן עלי, בר פלוגתתו של הרמב"ם), אך לרוב ללא כוח וסמכות ממשיים.

ראו גם

• נשיא הסנהדרין

לקריאה נוספת

• משה בר, ראשות הגולה בבבל בימי המשנה והתלמוד, תל אביב: הוצאת דביר, 1976.
• ישעיהו גפני, יהדות בבל ומוסדותיה,ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשמ"ז-1987.
• יעקב מאן, משרת ראש הגולה בבבל והסתעפותה בסוף תקופת הגאונים, בתוך: ספר זיכרון לפוזננסקי, החלק העברי, ירושלים תשכ"ט, עמ' י"ח-ל"ב

קישורים חיצוניים

• ריש גלותא, באנציקלופדיה יהודית "דעת"
• אברהם גרוסמן, תפקידיו וסמכויותיו של ראש הגולה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30147654ראש הגולה