רבה
שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים
לשימושים אחרים, ראו
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| השתייכות | ראש ישיבת פומבדיתא |
|---|---|
| רבותיו | רב הונא, רב יהודה |
| תלמידיו | אביי, רבא |
| בני דורו | רב יוסף |
רַבָּה[1] בר נחמני (ד'מב' (270) בערך - ד'פב' או ד'קב' (310 או 330) בערך) הקרוי בדרך כלל "רבה", היה כהן, אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים, מהאמוראים המפורסמים והמקובלים ביותר בדורו,[2] ראש ישיבת פומבדיתא במשך 22 שנים. היה תלמידם של רב הונא ורב יהודה. בכל המחלוקות שבין רבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ מבשלושה מקומות שהלכה כרב יוסף.[3]
תולדותיו
רבה נולד בבבל למשפחת כהנים מיוחסים אחר עלי הכהן.[4] אחיו הזמינו אותו לארץ ישראל כדי ללמוד תורה מפי רבי יוחנן,[5] ולדעת התוספות נענה רבה להזמנתם.[6]
רבה היה תלמידם של רב הונא בישיבת סורא ושל רב יהודה בר יחזקאל בישיבת פומבדיתא. כשנפטר רב יהודה בר יחזקאל, היו שני מועמדים להחליפו בתפקיד ראש ישיבת פומבדיתא: רבה ורב יוסף. כיוון שרב יוסף היה בקי בהלכה ("סיני") (בניגוד לרבה, שהצטיין בפלפול, "עוקר הרים"), הוחלט למנותו, אך הוא לא הסכים לקבל את התפקיד, ולכן התמנה רבה.[7] בימיו של רבה הגיעה ישיבת פומבדיתא לשיא פריחתה. את לימודו היה פותח בדבר בדיחה, ולאחר מכן עבר לדיון הלכתי.[8] במחלוקות הרבות שבין רבה לרב יוסף, תמיד הלכה כרבה, מלבד שלושה מקרים.[9] רבה התעמק גם במשניות שיתר חכמי בבל לא גילו בהן עניין, משום שנכללו בהן הלכות שלא נהגו בבבל, והעיד על עצמו: "יחיד אני בנגעים, יחיד אני באהלות".[10] הוא היה המומחה הגדול בדורו לעניין הלכות נגעים.[11] היה ממעט בשינה, ועל פי עדות תלמידו אביי, הוא ישן רק כשינת הסוס - "שיתין נשמי" (שישים נשימות) כרבו המובהק רב.[12]
בעת שמונה לראש ישיבת פומבדיתא היה רבה בן 18 שנה, ועמד בראש הישיבה עד מותו, בגיל 40. על פי דעות אחרות היה רבה כשהוכתר בן 38, ונפטר בגיל 60.[13] התלמוד מסביר[4] שרבה לא זכה לאריכות ימים משום שהיה מצאצאי עלי הכהן, שעליו נאמר: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים". קיימת גם גרסה שבתלמוד מדובר אודות "רבא" חבירו של אביי, אך רבות הראיות כי הגרסה המדויקת היא "רבה" דודו של אביי, שהוא היה כהן בוודאות, ולא על רבא.[14]
רבה חי בעוני, ותלמידו רבא השווה בינו ובין רב חסדא כדי להראות שאריכות ימים, בנים ומזונות אינם ניתנים לאדם לפי זכותו, אלא תלויים במזל: רב חסדא חי 92 שנים, ורבה - 40 בלבד; בביתו של רב חסדא היו 60 חתונות, ובביתו של רבה - 60 אסונות; בביתו של רב חסדא גם הכלבים אכלו סולת, ובביתו של רבה - אפילו לחם שעורים לאנשים היה נדיר.[15]
היה דודו ואביו המאמץ של אביי ורבו המובהק. תלמיד נוסף שלו היה רבא, ושני תלמידיו אלה היו ראשי הדור הרביעי של האמוראים בבבל.
על פי התלמוד, פטירתו הייתה כרוכה בכמה נסים.[10] הדבר אירע בעקבות הלשנה למלך פרס שיש יהודי נכבד שמבטל 12,000 יהודים ממסי המלכות שני חודשים בכל שנה, בזמן חודשי הריגלא. בעקבות ההלשנה, חיפשו שוטרי המלך את רבה. רבה ברח ולא מצאוהו. לאחר סדרת חיפושים, נפטר רבה בלא ששוטרי המלך מצאוהו.
האגדה מספרת[10] שבשמים נפלה מחלוקת בעניין של טהרה: הקב"ה קבע: טהור, ופמליתו קבעה: טמא. החליטו לקרוא לרבה, שהיה בקי בתחום זה, שיפסוק במחלוקת. מלאך המוות, שנשלח להביאו, לא יכול לקחתו, משום שרבה לא חדל לרגע מתלמודו. נשבה הרוח בענפים, ורבה חשב שאלה פרשי המלך המחפשים אותו, וביקש למות כדי שלא ליפול בידיהם, ויצאה נפשו באומרו, בתשובה לשאלת השמים, "טהור טהור". יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבה בר נחמני, שגופך טהור ויצאתה נשמתך ב'טהור'".
חבריו
על חבריו נמנה רב חסדא שככל הנראה נחשב גדול ממנו. על כך מסופר בבבא מציעא[16] כי רב אושעיא ביקש מרבה שכאשר הוא הולך להפגש עם רב חסדא בסורא (ככל הנראה ללמוד תורה) ישאל אותה שאלה הלכתית (בדין תקפו כהן).
ההבחנה בין "רבה" ל"רבא"
בדפוסי התלמוד הבבלי, ויותר מכך בכתבי היד שלו, רבים החילופים בין רבה לרבא. על ההבדל ביניהם, בכתיב ובהגייה, כתב רב האי גאון:[17] ”אלו כֻּלן ראבה נכתבין בהי והבֵּי דגש. אבל ראבא נכתב באלף, והבֵּי רפוי... ודעו כי ראבה אַבָּה שמו, וזה ריש שהוסיפו עליו - במקום רב. ורַאבָא אֲבָא שמו, וזה ריש המוסיף עליו - כמו רב. ופירוש אַבָּה כמו שאומר אָבִי, ופירוש אֲבָא כמו שאומר אבא סתם.” במסורת ההגייה הרווחת היום, ההבדל בין השמות הוא בכך שרבה נהגה ב-ב' דגושה, ואילו רבא ב-ב' רפה. במסורת יהדות תימן ההבדל הוא בין דגש קל לדגש חזק, ושתי הקריאות מכוונות עקרונית להבחנה של רב האי, שלדעתו גם הדברים נובעים מהבדל במשמעות בין השמות, בין "[ה]אב" ל"אבי".
באשר לכתיב, עמדו חוקרים על כך שגם בכתבי יד משובחים אין הבחנה חותכת ביניהם, ורבים החילופים. לדעת שמא יהודה פרידמן, הממצא בכתבי היד מעלה כי ככל הנראה במקור לא היה הבדל בכתיב בין שני החכמים, גם אם נשמר הבדל בהגייה, וככל הנראה במשך השנים הוסיפו צורות הבחנה שונות כדי להבדיל ביניהם גם בכתיב, אך לכלל אחידות לא הגיעו, וזה מה שיצר את החילופים הרבים בין החכמים.[18]
מתורתו
- כלל הלכתי ידוע אותו אמר רבה, הוא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, כלומר כל שתי פעולות שלא ניתן לבצען בזו אחר זו, מכיוון שחלותה של האחת מונעת את השנייה, לא ניתן לבצען בפעם אחת.
- רבה מסביר את דיני השבועה המוטלת על מודה במקצת, בניגוד לסברת המיגו האומרת כי עליו להיות נאמן במיגו שהיה כופר הכול ופטור משבועה, על פי החזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, האומרת כי הוא מודה במקצת לא מכיוון שהוא צודק, אלא מכיוון שהוא חושש להעז פניו בפני בעל חובו שעשה לו טובה.
- לולב בימין ואתרוג בשמאל.[19]
משפחתו
מבניו מוזכרים בתלמוד רבי חייא[20] ורבא בריה דרבה.[21]
לקריאה נוספת
- רפאל הירשמן, "רבא ורבה - כמה שנים חיו ?", משפחה, מוסף "קולמוס" 56.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1070-1062, באתר היברובוקס
- רבה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- וילהלם בכר ויעקב בצלאל לויטערבאך, Rabbah B. Nahmani, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ על הגיית השם ועל הכתיב שלו, בהבחנה מן האמורא רבא, ראו להלן בגוף הערך.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"ג עמוד ב' ובפירוש רש"י שם.
- ^ הלכתא כרבה לבר משדה עניין ומחצה (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ד עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ל"ב עמוד ב' ובפירוש רש"י שם.)
- ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף כ"ב עמוד ב', בתוספות ד"ה קרקפנא חזיתיה לרישך.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ד עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קי"ד עמוד ב'
- ^ 10.0 10.1 10.2 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ו עמוד ב'.
- ^ הרב אהרן הימן, "רבה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1063-1062, באתר היברובוקס
- ^ ראיות שונות המצביעות על כך שרבא לא היה כהן, וממילא לא היה מצאצאי עלי הכהן. גם רש"י (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד א') ותוספות (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ה עמוד א') כותבים שרבא לא היה כהן, וכך גם בעל סדר הדורות שהביא ראיה מרבא שאמר על עצמו (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב עמוד ב'.) כי הוא יהיה בעלה השני של בת רב חסדא לאחר רמי בר חמא. ומכיוון שבוודאי לא התכוון לקלל את רמי בר חמא שימות - אלא שיגרש את אשתו, ברור שרבא לא היה כהן ולכן יכול היה לשאת גרושה. ראיה נוספת נובעת מהוראתו של רבא לבניו שלא להינשא לגיורת (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח' עמוד ב'.), ולפיכך לא היה כהן ומותר היה לבניו להינשא לגיורת. בנוסף, נכתב שרבא ישב אצל רב הונא כאשר היה גוסס (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד א'), על אף שלכהן אסור לשהות בבית שיש בו מת
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ו' עמוד ב'.
- ^ סוף מסכת עבודה זרה, כ"י בית המדרש לרבנים, מהדורת ש' אברמסון.
- ^ ש"י פרידמן "כתיב השמות 'רבה' ו'רבא' בתלמוד הבבלי", סיני קי (סיון-תמוז תשנב), עמ' קמ-קסד. ראו גם: אליקים ויסברג, "כתיב השמות רבה ורבא: שיטת רב האיי גאון ושיטות חולקות", בתוך: מחקרים בלשון ה-ו (תשנב) עמ' 181–214. וראו: א' שויקה, עיונים בספר הלכות גדולות: נוסח ועריכה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, אב תשס"ח, עמ' 71–73. לדעתו כ"י פריז של הלכות גדולות משמר הבחנה בין "ראבה" (רבא אצלנו), ב-א' מצעית וב-ה' סופית, לעומת "רבא" (רבה אצלנו), ללא א' מצעית, והוא משער שהסופר תפס את השם הראשון כנגזר מ"ר' אבה", ואת השני כנגזר מ"רבא"=גדול בארמית. לעומת זאת בהלכות פסוקות כ"י ששון וברוב כתבי היד של התלמוד הבבלי הכתיב הרווח הוא "ראבא", ב-א' דווקא.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ט עמוד ב'. ראה מאמרו של היימן אודותיו.
- ^ לפי תיקון שמציעה הוצאת עוז והדר על פי דברי רבי רפאל בלום (גאב"ד קאשוי) וכמה כתבי יד, מוזכר במסכת כתובות דף פ"ה עמוד א' בן נוסף של רבה, והוא חמא בר רבה.
