רבי חייא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי חייא (נקרא גם רבי חייא הגדול או חייא רובא) היה חכם מפורסם[1], שחי בדור המעבר בין התנאים לאמוראים, בסוף שנות ה-ג'תת"ק. נחלקו השיטות האם היה בנו של אבא כרסלא מכפרי שבבבל[2], או בנו של רב אחא מכפרי[3]

עלייתו לארץ ישראל

רבי חייא נולד וחי בבבל, סמוך לעיר סורא, ועבר לארץ ישראל כדי ללמוד מפי רבי יהודה הנשיא (רבי). הוא עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו יהודית, בניו התאומים, שתי בנותיו, ואחייניו רבה בר חנא ורב. רבי שמח לקראת בואו של רבי חייא, ואמר[4]: ”מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי”[5].

יחסיו עם רבי יהודה הנשיא

רבי יהודה הנשיא ורבי חייא העריכו מאד זה את זה. רבי חייא התגורר בטבריה, אך הקפיד לבקר את רבי יהודה הנשיא בציפורי. רבי אף הוא העריכו מאד וכינה אותו באוזני רבי ישמעאל: "אדם גדול, אדם קדוש"[6], ונעזר בו רבות לכתיבת המשנה. גם רבי חייא נתן כבוד גדול לרבי וכינה אותו: "רוח אפינו משיח ה'"[7]. רבי חייא פעל רבות לפרנסת יתומים ולמניעת השכחות התורה מישראל, וכששמע זאת רבי אמר: "כמה גדולים מעשי חייא"[8]. רבי חייא ביקש מרבי לבצע סמיכה לאחייניו רבה בר חנא ורב. רב הקים ישיבה בסורא, הידועה כישיבת סורא, אשר יחד עם ישיבתו של שמואל בפומבדיתא היו הישיבות הגדולות בבבל.

רבי חייא, יחד עם תלמידו רבי אושעיא, קיבצו אוסף של ברייתות, קובצי משניות שרבי לא הכניסן למשנה, וערכו אותם כתוספתות וכברייתות עצמאיות. על כך נאמר במסכת חולין: כל ברייתא שאינה נשנית בבית מדרשם של רבי חייא ורבי אושעיא משובשת היא, ולא תביאו ממנה ראיה לבית המדרש.

הגמרא מספרת כי פעם אחת בשבתו הוא ובניו על שולחנו של רבי, השתכרו בני חייא ופגעו ברבי על ידי נבואה מסוימת, ואמר להם רבי: "קוצים אתם משימים בעיני"[9].

משפחתו

שני בניו של רבי חייא, יהודה וחזקיה, נמנו אף הם עם החכמים, ונקברו עמו בטבריה, ולאחר מכן נקבר עימם רב הונא.

אחיינו של רבי חייא, בן אחיו, היה האמורא רבה בר בר חנה.

אחיין נוסף של רבי חייא, רב, שהיה בן אחיו- אייבו[10] וגם בן אחותו[11].

מסופר בגמרא שרבי חייא שמע על אחיו (אייבו) ואחותו שנלקחו לבית עולמם מרב אחיינו כשעלה לא"י ושאלו רבי חייא "אייבו קיים?" ענה לו רב "למה בשלום אמא לא שאלת?" שאלו רבי חייא "אימא קיימת?" ענה לו רב בחזרה "אייבו קיים" שאלת? ומיד הבין ר חייא שמתו שניהם, ונהג מנהגי אבילות[12].

שיטתו הלימודית

פסיקותיו של רבי חייא היו מקילות יותר מהמקובל בתקופתו, והוא התיר דברים שנאסרו על ידי חכמים אחרים. מסופר כי הוא אמר, כי לולי קראו לו "בבלאי שרי איסורי", היה מתיר לטלטל סנדל המסומר, אפילו יש בו 24 מסמרים (לפי גרסת ישיבת פומבדיתא) או 22 (לפי גרסת ישיבת סורא)[13].

אגדה

רבות מאמרותיו מתייחסות לטבען של נשים. הוא קבע כי "אין אשה אלא לבנים", ואף עסק בטבע האשה להוליד בנים, ואמר כי כשם שהשאור יפה לעיסה - כך דמים יפים לאשה[14][15]. כן אמר רבי חייא כי "אין אשה אלא ליופי"[16], ובדומה לכך קבע כי "אין אשה אלא לתכשיטי אשה" והיה נותן עצות כיצד לשפר את יופי הנשים: ”הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן הרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה”[17]. לפי שיטתו, פטורה האשה ממלאכות העשויות לפגוע ביופיה[18]. מאמרים אלו של רבי חייא, מתקשרים לביטוי שהתבטא אודות אשתו יהודית שציערה אותו ולמרות זאת הוא נהג לכבדה: די לנו להכיר טובה לנשותינו, על כך שהן מגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מחטא של הרהור בנשים אחרות[19].

תלמידיו

פטירתו

על פי האגדה, כאשר הגיע זמנו של רבי חייא להפטר מהעולם, לא יכול היה מלאך המוות ליטול את נשמתו, ואף לא היה יכול להתקרב אליו מרוב קדושתו. יום אחד בא מלאך המוות לביתו של רבי חייא כשהוא מחופש לעני, וביקש ממנו חתיכת לחם. הביא לו רבי חייא פת לחם לאכול, אמר לו מלאך המוות: מרחם אתה על עניים, ומדוע אין אתה מרחם עלי, שמצווה אני ליטול את נשמתך ואין אני יכול לבצע זאת. לדרישתו של רבי חייא הראה לו מלאך המוות את ה"שוטא דנורא" - מקל האש שבידו, ורבי חייא שהבין כי אכן מדובר במלאך המוות, נענה לבקשתו ונפטר מהעולם[21].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לפי דעת רש"י בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב עמוד ב' היה מצאצאי ישי אבי דוד המלך ולא מצאצאי דוד, וזו הסיבה שלא השתדך עמו רבי יהודה הנשיא.
  2. ^ בבלי, מסכת סנהדרין, דף ה', ע"א
  3. ^ רש"י במועד קטן כ ע"א ובפסחים דף ד ע"א
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ח עמוד ב'
  5. ^ ספר ישעיהו, פרק מ"ו, פסוק י"א
  6. ^ בראשית רבה פרק ל"ג, סעיף ג'.
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה א'
  8. ^ בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד ב'.
  9. ^ בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ח, עמוד א'.
  10. ^ רש"י פסחים ד ע"א
  11. ^ סנהדרין ה א.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ד' עמוד א'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס' עמוד ב'.
  14. ^ אמרה דומה למשנתו של רבי מאיר "כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין".
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י' עמוד ב'.
  16. ^ וכתב החפץ חיים: (גדר עולם פרק ד) "ואל יטעה אותה היצר שתנצל מן הדין מפני שהייתה צריכה להתקשט עצמה לעיני בעלה שלא תתגנה עליו כי באמת זוהי טעות דזהו שייך רק בביתה לבד ולא בשוק (ברחוב)"
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ט עמוד ב'.
  18. ^ כתובות שם, ותוספות.
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ג עמוד ב'. ורש"י שם
  20. ^ ראה ערכו.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד א'.



Scroll 2 (PSF).png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0