רבי חיים מוולוז'ין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־17:09, 4 באוקטובר 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (עדכון פרמטרים בתבנית אישיות רבנית (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב חיים מוולוז'ין
Reb chaim mvolozhin.JPG
לידה 24 במאי 1749
פטירה 14 ביוני 1821 (בגיל 72)
מקום פעילות וולוז'ין
רבותיו רבי רפאל זיסקינד הכהן מהמבורג,
רבי אריה לייב גינצבורג,
הגאון מווילנה
תלמידיו הרב אריה לייב שפירא, הרב דוד טעביל ממינסק, הרב אברהם שמחה מאמצ'יסלאוו, בנו הרב יצחק מוולוז'ין, רבי זונדל מסלנט המשכנות יעקב, רבי אליהו רגולר רבי אשר משרשוב בעל 'ברכת ראש' ועוד
חיבוריו "נפש החיים"
רוח חיים על פרקי אבות ותשובות הלכתיות בשו"ת חוט המשולש

רבי חיים איצקוביץ, ידוע יותר בשם רבי חיים מוולוז'ין (ז' בסיוון ה'תק"ט - י"ד בסיוון ה'תקפ"א), היה תלמיד בולט של הגאון מווילנה, מייסדה של ישיבת עץ חיים, המוכרת כישיבת וולוז'ין - "אם הישיבות", ורב העיירה וולוז'ין.

תולדות חייו

רבי חיים הוא בנם של יצחק בן חיים, שהיה פרנס הקהילה בוולוז'ין ורבקה, בת רבי יוסף רפפורט, בנו של רבי שמחה הכהן רפפורט. בצעירותו למד תחילה במשך שנתיים אצל הרב רפאל זיסקינד מהמבורג שהיה רבה של מינסק[1], ואחר כך אצל השאגת אריה, שהיה רב העיירה באותה עת. מגיל 19 התחיל ללמוד אצל הגאון מווילנה (הגר"א). בהסכמתו ובברכתו של רבו, הגאון מווילנה, חזר רבי חיים מווילנה לוולוז'ין ושימש כרבה של העיירה. בגר"א הוא ראה גדול שלא היה כמותו כמה דורות, עד שאפילו בהתייחסות הציבורית אליו כממשיך דרכו ראה פגיעה בגאון. עם זאת, בתגובתו לחסידות היה מתון מרבו (ראו להלן).

החל לשמש כרבה של וולוז'ין ככל הנראה בשנת ה'תקל"ד. לאחר כחמש עשרה שנות רבנות עבר לכהן כרב בוילקומיר, אך חזר לוולוז'ין לאחר שנה אחת בלבד בעקבות התנגדות בקהילה, והמשיך לשמש כרבה עד מותו[2]. בתקופה מסוימת בחייו היה נודד בערים להוכיח את העם בדברי מוסר.[3] בחציה השני של המאה השישית לאלף השישי, לאחר פטירת רבו, ייסד ר' חיים את ישיבת עץ חיים בוולוז'ין ובכך הפך לאבי הישיבות הליטאיות הגדולות. לקראת ייסודה של הישיבה, יצא בשנת ה'תקס"ב, במכתב גלוי אל "אוהבי התורה" בליטא, ובו קרא להרים את קרן לימוד התורה והישיבות.

ב"קול הקורא להקמת הישיבה", כתב בענווה כי אינו ראוי להיחשב כתלמידו של הגאון מווילנה: ”ואנוכי שמעתי שנקרא עלי שם רבנו הגדול וכו', וזכיתי להיקרא בשמו הטוב עלי לומר תלמידו, וראיתי חובה לעצמי להודיע בישראל נאמנה וכו', שכל האומר כן אינו אלא טועה גמור וכו'. ובמקצת הימים אשר זכיתי לשמש אותו, לא זכיתי ממנו אלא לידע צורתא דשמעתא אחר יגיעה.”

בהקדמה לביאור הגר"א על שולחן ערוך חלק אורח-חיים, מונים בני הגר"א, רבי יהודה לייב ורבי אברהם, את ר' חיים כראש וראשון לתלמידי הגר"א.

ספרו הידוע ביותר הוא "נפש החיים", המהווה "שולחן ערוך" של האידאולוגיה המתנגדת לחסידות ומדגיש את חשיבות וקדושת לימוד התורה כאמצעי היחיד לדבקות בה'.

היה לו חלק מרכזי בעליית תלמידי הגר"א שהחלה ב-1808[4]. קיימת עדות של ר' אריה נאמן על-פיה ר' חיים אף הגה ויזם את העלייה שבראשה עמדו ר' ישראל ור' מנחם מנדל משקלוב. ר' חיים לא עלה לארץ ישראל בעצמו, אך סייע רבות לעולים וכמה מתלמידיו עלו בעצמם. הוא שימש כסמכות הרבנית של ארגון רוזני וילנה, שתמך כלכלית בפרושים, היהודים הליטאים-אשכנזים בארץ ישראל, באמצעות כספי החלוקה והקמת "כולל הפרושים" ואף היה הסמכות העליונה לניהול ענייניהם. כתוצאה מכך הייתה לו השפעה רבה על התוויית המדיניות של היישוב הישן בירושלים.

הוא נפטר בי"ד בסיוון ה'תקפ"א, ונקבר בוולוז'ין. על מצבת קברו נכתב באקרוסטיכון על שמו:

חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים

בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים
נהי ובי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים

יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים
צעקת אראלים, נשבע רוח ה', נשא רוח חיים
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים
קדושה וענוה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים

זורח הוא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים

אשר הונף ואשר הורם, עטרת ראשנו, רוח אפנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הגאון הגדול, הי חסיד הי ענו
כקש"ת מרנא חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, אשר יצק מים חיים על ידי עיר וקדיש בשמיא, גאון האמתי, אור העולם, רבן של כל בני הגולה כקש"ת מרנא ורבהנא החסיד המפורסם מ' אליהו מווילנא, ואחי ראש אלפי ישראל הגאון וצדיק דמי לבר אלהין, קדוש יאמר לו, מ' ש. זלמן נ"ע
שבק לן חיים, יום ה' לסדר "ויהי בנסוע הארון", י"ד סיון, שנת "כל הכתוב לחיים" לפ"ק

משפחתו

בנו רבי איצלה מילא את מקומו כראש ישיבה בוולוז'ין אחריו והדפיס את ספרו "נפש החיים" בשנת ה'תקפ"ד, (בהקדמת הספר ציין כי לצערו התאחר מלהדפיס את הספר ועקב כך שיכל את בנו כעונש משמים).

אחיו רבי זלמן היה ידוע כעילוי. תולדות חייו וחידושי תורתו פורסמו בספר "תולדות אדם". אח נוסף היה לו רבי יוסף משערשוב, נישא לבת הנגיד רבי דוד משערשוב[5].

בתו של ר' חיים, אסתר, נישאה לר' הלל פריד מגרודנא שלימד בישיבת וולוז'ין לצד חמיו; בתו רלקא נישאה לר' יוסף סולובייצ'יק אב"ד וילייאמפול וקובנה. בנם, רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רב העדה בקובנא (וכנראה אף בעיר ניסוויזש קודם לכן), ונכדם היה רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בית הלוי), אבי שושלת בית בריסק. בזיווג שני היא נישאה לרבי משה כהנא שפירא, ונכדם הוא רבי זלמן סנדר כהנא שפירא אבי רבי אברהם דוב כהנא שפירא רבה של קובנה ובעל הדבר אברהם. בתו של רבי משה מזיווגו הראשון נישאה לאחיה החורג יצחק זאב סולובייצ'יק, בנה של רלקא מזיווגה הראשון.

שיטתו בהלכה

רבי חיים הדגיש את חשיבות החשיבה העצמאית, גם במחיר מחלוקת על חכמים שקדמו לו, כפי שקיבל מרבו הגר"א.

זה דרכי מעודי אשר חנן ה' את דעתי לקיים מסברא דנפשאי דילן היא, ואף אם כן אמצא בספר בר מזלי' אנא, וכן אם אמצא בספר דרך אחרת, אשר דרכו ירט לנגדי, אין דרכי להביא דבריו ולסתור אותם והמעיין האמיתי יבחר דרך האמת כי בתורה דכתיב בה אמת, בלתי אל האמת עינינו. ברוך ה' אלקים אמת שומר הבטחתו אמת כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת.

חוט המשולש, סוף סימן יא.

משנתו החינוכית

רבי חיים החשיב את לימוד הבקיאות. הוא דרש לימוד פשוט, והתנגד לפירושים מפולפלים. העריך את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות. לאדם המתקשה בלימודו הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה וכתב שבלימוד כזה יכול להשיג בזמן מועט מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות.

רבי חיים המליץ על לימוד הספר מסילת ישרים[6]. החשיב מאד את לימוד התורה, סבר כי הוא סוד הקיום היהודי; במידה מסוימת, לשיטתו, ללימוד התורה עדיפות על כל דבר אחר, כולל תפילה וגמילות חסדים, ולעיתים אף הצלת נפשות. על יחסו ללימוד התורה ניתן לראות ב"נפש החיים" בשער הרביעי.

בהקדמה לספר "נפש החיים" כותב בנו רבי יצחק מוולוז'ין על חינוכו של אביו להשתתף בצער כל אחד ואחד מישראל.

יחסו לחסידות

בניגוד לגר"א, היה רבי חיים מתון ביחסו לתנועת החסידות. את התנגדותו לחסידות לא ביטא בחרמות, אלא בכתיבת ספרו "נפש החיים", שבו העמיד את תלמוד התורה כתחליף לדבקות החסידית[7].

את אחד מקרוביו שנטה לחסידות השביע בפני בית דין על שלושה דברים (ייתכן שאותם ראה כעיקר חסרונות החסידות)[8]

  • שיקפיד על דקדוק הלכה.
  • שלימוד גמרא יהיה בשבילו העיקר החשוב.
  • שלא יבזה את הגר"א (שהיה מגדולי המתנגדים לחסידות).

בקרב חסידות חב"ד יש הסוברים שראה את ספר התניא ועוד תורות חסידיות[9], וקיבל את שיטת "הצמצום אינו כפשוטו". לעומת זאת, לדעת הרב יוסף זוסמן והרב צבי אינפלד שיטתו הקבלית מבוססת על דברי רבו הגר"א ומנוגדת לחסידות[10].

ספריו

  • נפש החיים - ספר בארבעה שערים בנושאים אמוניים. השער הראשון מדבר על האחריות המוטלת על כתפי האדם, בשל כוח היצירה העצום שהוא ניחן בו, ויכולתו לפעול גם בעולמות העליונים. השער השני מדבר בענייני תפילה ופעולותיה בעולמות העליונים, השער השלישי מדבר בענייני קבלה ובעשר הספירות. והשער הרביעי המפורסם ביותר (המודפס אף כקונטרס נפרד) מדבר על חשיבות התורה, לימודה ולומדיה[11].
  • רוח חיים - פירוש על מסכת אבות, בפירוש זה מביא אף מדברי אחיו רבי זלמן[12].
שו"ת חוט המשולש - תשובות של ר' חיים מוולוז'ין, חתנו ונכדו, וילנא, ה'תרמ"ב, מהדורה ראשונה

דב אליאך הוציא ליקוט מתורתו בשם כל הכתוב לחיים, ירושלים ה'תשמ"ח

לקריאה נוספת

כתר ראש - הנהגותיו שנכתבו בידי תלמידו רבי אשר הכהן משערשוב.

  • משה שמואל שמוקלר, תולדות רבנו חיים מוואלוזין, וילנה ה'תרס"ט
  • דב אליאך, אבי הישיבות - (תשע"ג) תולדות חייו של רבי חיים ודרכו התורנית
  • הרב ד"ר נחום לאם, תורה לשמה - ניתוח השקפתו של רבי חיים
  • ישעיהו ליבוביץ, פרקי אבות - לפי פירוש "רוח חיים" של ר' חיים מוולוז'ין, אגם הוצאה לאור, 2012
  • עלוני עץ חיים לתולדותיו, משנתו ומשפחתו

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ תולדות רבנו חיים מוולאוזין, עמוד 12
  2. ^ תולדות רבנו חיים מוולאוזין, עמוד 23
  3. ^ זכר צדיק, וילנא תרל"ט, עמ' 50.
  4. ^ דב אליאך, אבי הישיבות, ירושלים: מורשת הישיבות, תשע"ב, עמ' 416-393
  5. ^ ראו במאמר על משפחתו של הרב חיים מוולוז'ין בסוף קונטרס עוד ינובון, תשע"ב
  6. ^ נפש החיים, מהדורת בני ברק תשמ"ט, עמ' תנב-תנג.
  7. ^ עמנואל אטקס, יחיד בדורו, פרק חמישי, תגובתו של ר' חיים מוולוז'ין לחסידות, עמ' 222-164
  8. ^ בספר כל הכתוב לחיים של הרב דב אליאך
  9. ^ מכתבו של הרב מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד, אגרות קודש, חלק א' אגרת י"א. וראו פירוט הטענות בקובץ היכל הבעש"ט, גיליון ה', כסלו תשס"ד, במאמרו של הרב נחום גרינוואלד (עמ' 25 ואילך) ובגיליון ל' שם רשימת השלמה מאת הרב יהושע מונדשיין.
  10. ^ הרב יוסף זוסמן, מבחירי צדיקיא, ירושלים, תשס"ו. הרב צבי אינפלד, תורת הגר"א ומשנת החסידות: אלו ואלו דברי אלקים חיים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ע 2010
  11. ^ רבי חיים מוולז'ין, נפש החיים, באתר "דעת"
  12. ^ רבי חיים מוולז'ין, רוח חיים, באתר "דעת"