רבי יחזקאל לנדא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־02:50, 1 בינואר 2021 מאת ספרא (שיחה | תרומות) (הסרת תווים בלתי נראים, החלפות (מצוה, ענייני), אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון קישור לפירושונים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
הנודע ביהודה
קברו בבית העלמין שבפראג
הנודע ביהודה

רבי יחזקאל סג"ל לנדא (י"ח בחשוון ה'תע"ד[1] - י"ז באייר ה'תקנ"ג), היה רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה בשנות ה'ת"ק ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו.

שנים ראשונות

נולד ב-תע"ד בעיר אפטא בפולין, לר' יהודה סגל לנדא הלוי, חבר בוועד ארבע ארצות ונצר למשפחה המיוחסת לרש"י ולחיה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא (נכדת רבי אברהם יהושע השל מקרקוב). למד עד גיל אחת עשרה אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ומגיל בר מצוה למד בקלויז אחים. לצד לימודי החומש והתלמוד למד גם קבלה. בגיל 18 נישא לליבא בתו של ר' יעקבקא מדובנה, התגורר תקופה קצרה בדובנא ולאחר מכן עבר לעיר ברודי.

רבנות

בשנים תצ"דתק"ו שימש כדיין בעיר ברודי ונאלץ לעזוב את העיר יחד עם שני דיינים נוספים (רבי מאיר מרגליות מחבר הספר מאיר נתיבים ורבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב) בשל מקרה שפסקו נגד אשה ממשפחה תקיפה ובעלת קשרים בעיר[2], וב-תק"ו התמנה לרב הקהילה ביאמפול. ב-תקט"ו קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו בי"ז באייר תקנ"ג.

עוד קודם בואו לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדן ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על הגאון הרב אייבשיץ. הוא טען שהקמעות מזויפים וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של הגאון הרב אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה. מאוחר יותר פעל הגאון רבי יחזקאל לנדא בתקיפות נגד הגאון הרב אייבשיץ, שנראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי רבי יעקב עמדן על פשרנותו[3]. בספרו על הפולמוס כתב שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה – בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית בשם רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב – הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של עמדן, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד אייבשיץ. עמדן נקם בלנדא כשנתבקש לבחור את מחליפו של אייבשיץ באה"ו ומנע ממנו את התפקיד[4].

כרב העיר פראג התקין הרב לנדא תקנות רבות, וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-תקמ"ט, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[5]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-תקכ"ז, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"). יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון, ויצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שקרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.

"ספר נודע ביהודה מהדורא קמא", תר"ם ורשה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

בשנת ה'תקמ"ג הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק להממשלה יש סמכות לדון בענייני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל הרב לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת ה'תקמ"ה כתב רבינו את חוות דעתו בשם Das mosaisch-talmudische Eherecht היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת ה'תר"ס יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי דר. אלכסנדר קיש. בשנת ה'תרס"ג יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בלשון הקודש[6].

לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו, העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל[7].

הנהגותיו

הרבה בתעניות וסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. הרבה בנתינת צדקה ללומדי תורה[7].

שו"ת "נודע ביהודה" ושאר ספריו

ספר השאלות ותשובות שכתב - "נודע ביהודה" הוא אחד מספרי ההלכה החשובים והמשפיעים ביותר עד ימינו. גם ספרו "ציון לנפש חיה" הוא ספר חשוב ביותר, וכמו כן שאר חיבוריו.

מתלמידיו

מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור[8], וביניהם:

משפחתו

רשימת ספריו

  • נודע ביהודה - שו"ת
  • מראה יחזקאל - הגהות על הש"ס
  • ציון לנפש חיה (צל"ח) - חידושים על הש"ס
  • דגול מרבבה - הגהות על השולחן ערוך
  • אהבת ציון - דרשות בהלכה
  • דורש לציון - דרשות בהלכה
  • דרושי הצל"ח - דרשות באגדה
  • דרוש הספד - על מותה של הקיסרית מריה תרזה. פראג, תקמ"א
  • דרוש הספד - על מותו של הקיסר לעאפאלד. פראג, תקנ"ב.


תקופת חייו של רבי יחזקאל לנדא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

כתביו
  • ספריו באתר HebrewBooks.org:

נודע ביהודה מהדורה קמא, נודע ביהודה מהדורה תנינא, דגול מרבבה, דורש לציון, אהבת ציון, דרושי הצל"ח

הערות שוליים

  1. ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 (י"ח בתשרי ה'תע"ד) המופיע כתאריך לידתו באתר jewishencyclopedia.com כנראה שגוי.
  2. ^ מקובל כי היה זה מקרה של גביית עדות על חיה אשתו או כלתו של רב המדינה רבי אריה לייב ברנשטיין, אולם הרב ראובן מרגליות דחה אגדה זו בראיות רבות[דרוש מקור], וכתב כי היתה זו סתם משפחה אלימה בעיר.
  3. ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שהרב לנדא פעל להשגת פשרה למרות שידע והכיר בשבתאותו של הרב אייבשיץ בלא ספקות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. הוא כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאות בנו של רבי יהונתן ותלמידים שם. הוא מנע את מעברו של הרב אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של הרב אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב יעקב עמדן שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר.
  4. ^ סיד להמן, שם, בסוף המאמר.
  5. ^ נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו
    אברהם דוד מוסקוביץ, כשרותו של דג ״מרלין הכחול״, אור ישראל ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג
  6. ^ ושוב סונף לשו"ת נודע ביהודה בהוצאות החדשות
  7. ^ 7.0 7.1 רבי אלעזר פלקלס, עולת חֹדש, פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.
  8. ^ ראה רשימת תלמידים אצל רבי יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0