רבי יצחק נסים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־16:57, 4 באוקטובר 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (עדכון פרמטרים בתבנית אישיות רבנית (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יצחק נסים
Yitzhak Nissim1958.jpg
לידה 12 בדצמבר 1895
בגדד
פטירה 9 באוגוסט 1981 (בגיל 85)
רבותיו הרב צדקה חוצין
תלמידיו הרב עזרא בצרי, הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב משה הלל
חיבוריו שו"ת יין הטוב, לדור ולדורות
הרב יצחק נסים בעת הכתרתו לרב ראשי. מאחור: הרב יהודה לייב הכהן מימון

הרב יצחק נסים (כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו, 12 בדצמבר 1895 - ט' באב ה'תשמ"א, 9 באוגוסט 1981) היה הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי לישראל - בין השנים תשט"ו - תשל"ג, 19551972.

ביוגרפיה

נולד בבגדד ביום הראשון של חג החנוכה ה'תרנ"ו (12 בדצמבר 1895), ולכן נקרא נסים[1], לאביו מולא רחמים ב"ר שלמה ולאמו עמאם. למד תורה מפי הרב צדקה חוצין ועוד.

עלה לארץ ישראל בשנת 1925 עם אשתו ויקטוריה, מסע שארך מספר חודשים, על גבי חמורים. לאחר עלותו לירושלים התקשר עם הרב חזקיה שבתי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי ועוד. במקביל ללימודו עסק במסחר. בשנת 1951 התמודד לכנסת השנייה כמספר שתיים ברשימת אמוני ישראל של הרב אליהו כי טוב, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

בשנת 1953 התבקש על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הספרדי, להמשיך את דרכו ולכהן אחריו כראשון לציון. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר להיות הרב הספרדי הראשי כשקיבל 42 קולות, בהתמודדות מול הרב יעקב משה טולידאנו רבה של תל אביב שזכה ב-27 קולות[2]. הרב נסים נחשב על ידי החוגים החרדיים כרב ליברלי והם פעלו להחליפו[3].

בז' במרחשוון ה'תשל"ג (1972) הוחלפו הרב נסים והרב איסר יהודה אונטרמן על ידי הרבנים עובדיה יוסף ושלמה גורן, הרבנים הראשיים הראשונים שהוחלפו בחייהם.

בשנת 1976 הוענק לרב נסים תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[4].

הרב יצחק נסים נואם בטקס הכתרתו לרב ראשי

הרב נסים נפטר בתשעה באב ה'תשמ"א (1981). רעייתו ויקטוריה נפטרה בשנת ה'תשמ"ט (1988).

פועלו

בתפקידו כרב ראשי שאף הרב נסים להידברות גם עם הציבור החילוני וערך סיורים בקיבוצים.

ביתו שימש מקום מפגש לאישי ציבור, פוליטיקאים ומלומדים, בהם גרשם שלום ושופט בית המשפט העליון חיים כהן.

בזמן הפולמוס הגדול בנושא חוק "מיהו יהודי", פעל הרב כדי שהגדרת הלאום היהודי תיקבע לפי ההלכה ולא על בסיס הצהרת האדם שהוא יהודי. כחלק מהמאבק שלח הרב נסים מכתבים לרבני ישראל בעולם כדי שיביעו עמדתם בסוגיה זו.

הרב נסים סירב לצאת ולפגוש את האפיפיור פאולוס השישי בעת ביקורו בישראל בשנת 1964. המדינה התכוננה לקבל פניו בטקס ממלכתי, אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו. הרב נסים סירב, באמרו שאם עליו לצאת לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור לראש הדת היהודית, אחרת ייווצר הרושם שמעמד הדת היהודית נחות. במאמר ראשי בעיתון "הארץ" נכתב שכשם שביקורו של האפיפיור בארץ היה מאורע היסטורי לנוצרים, כך העובדה שהרב הראשי לא קיבל את פניו היה בו משום מעשה היסטורי ומתן תוקף לעצמאות מדינת ישראל.

בשנת 1960, ביוזמת הרב נסים, הועלו עצמותיו של החיד"א לארץ ישראל והוא נקבר בהר המנוחות.

הרב נסים הקים בית מדרש להכשרת רבנים, מבוגריו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו (אשר הקים בעצמו מאוחר יותר בית מדרש במתכונת דומה).

לאחר פטירתו, הוקם על שמו מכון "יד הרב נסים" - מכון אקדמי תורני ייחודי המשלב מכון מחקר אקדמי יחד עם בית מדרש.

משפחתו

לרב נסים היו חמישה אחים, בהם הרב יחזקאל עזרא רחמים (בעל הספר עצי היע"ר). אח נוסף נהרג על ידי המשטרה העיראקית בשל טעות בזיהוי.

בין ילדיו: פרופ' מאיר בניהו, חתן פרס א.מ.ת בחקר המקרא ותולדות עם ישראל, וחבר הכנסת והשר מטעם הליכוד, משה נסים.

מתלמידיו

מספריו

  • שו"ת יין הטוב, חלק א-ב, מהדורה שלישית, ירושלים תשס"ו
  • לדור ולדורות, חלק ראשון: מאמרים ונאומים, ירושלים תשע"ג
  • לדור ולדורות, חלק שני: בקומה זקופה, ירושלים תשע"ז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נסים היה חלק משמו הפרטי.
  2. ^ אור המזרח, ניסן ה'תשט"ו, עמוד 59
  3. ^ שר התורה, פרק 15 - סיפור חייו של הרב עובדיה יוסף
  4. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן