רב מובהק
רב מובהק הוא רבו העיקרי של תלמיד. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי.
בתלמוד "רב מובהק" היה כינוי המתייחס בדרך כלל לרב ממנו קיבל התלמיד את רוב חכמתו.
דוגמאות לרבנים מובהקים בתלמוד הם: רבה בר אבוה, רבו המובהק של רב נחמן; רב הונא, רבם של רב חסדא ורב ששת; ורב יוסף רבו של אביי.
הגדרת רב מובהק
רב מובהק הוא מי שהתלמיד רכש את רוב חכמתו ממנו[1].
במקורות מאוחרים יותר נעשה שימוש מורחב במונח "רב מובהק" ל"תלמיד גמור" אף אם אין רוב חכמתו ממנו, אלא שלא נתגדל בעצמו בתורה ונעשה חבר לרבו[2] אך ההלכות הנהוגות כלפי רב מובהק במשמעות הרחבה שונות מההלכות הנהוגות כלפי רב מובהק במשמעותו היסודית.
כיום נהוג להשתמש בכינוי רב מובהק בהשאלה גם לרב שאליו משתייך התלמיד ושאת הנהגותיו הוא מקיים, או לאדמו"ר או לראש הישיבה המנהיג את קהילתו, ולא רק אם למד ממנו את עיקר תורתו.
מושג קרוב הוא תלמיד מובהק, ובדרך כלל הכוונה היא לתלמיד שלמד שנים רבות אצל רב מסוים ואימץ במידה רבה את שיטתו ודרך לימודו.
הלכות רב מובהק
מצופה מתלמיד לכבד ביותר את רבו המובהק ואף להתבטל לפניו.
דוגמה לכך מובאת במסכת קידושין: ”איזוהי קימה שיש בה הידור? הוי אומר זה ד' אמות. אמר אביי: לא אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק – מלא עיניו”[3] (פירוש: מאיזה מרחק צריך לקום בפני רבו כדי לקיים מצוות "והדרת פני זקן"? ממרחק ארבע אמות. אמר אביי: האמור נכון רק ברב שאינו רבו המובהק, אבל לרבו המובהק צריך לקום ממרחק כל זמן שיכול לראותו).
על פי התלמוד מוטל על התלמיד ללוות את רבו המובהק עד למרחק שלוש פרסאות[4].
בדינים שונים מצוות כבוד רב מובהק קודמת אף לכבוד אב ואם[5]: ”שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא”[6].
בגמרא מסופר על תנאים שלא היו אומרים דבר תורה מעצמם אלא רק דברים ששמעו מרבם המובהק[7].
על פי חלק מהאחרונים דיני רב מובהק בימינו אינם שכיחים[8] מפני שאנשים לומדים היום את חכמתם מהספרים, ויש המבססים את הדברים על דברי רבי אהרון הכהן מלוניל שכתב ”...כי הגמרות והפירושים והחידושין והחיבורים הם המורים האנשים, והכל לפי פקחות הלבבות...”[9].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רב מובהק באתר הלכה יומית
הערות שוליים
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק תלמוד תור"ה, הלכות ה'–י"ד - ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמ"ב, סעיף ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ג עמוד א'
- ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ב', משנה י"א. על פי התלמוד הדברים אמורים ברב מובהק בלבד.
- ^ לדוגמא: רבי יוחנן בן זכאי, ורבי אליעזר בן הורקנוס – תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח עמוד א' (מן הסתם הכוונה לרבם המובהק)
- ^ חיי אדם, ס"ט, י'
- ^ אורחות חיים, הלכות תלמוד תורה, סימן כא
