רחביה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:שכונה

פרמטרים ריקים [ מספר תושבים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רחביה
רחוב רמב"ן, אחד הרחובות הראשיים בשכונה
רחוב רמב"ן, אחד הרחובות הראשיים בשכונה
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1922
שכונות נוספות בירושלים
רחביה בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20, מבט מקרית שמואל. בחזית בית קדימה, ומשמאל למטה הפילבוקס בצומת עזה-טשרניחובסקי.
ראש רחביה (1937-1936) מאת אלפרד ברנהיים. אוסף מוזיאון ישראל
מסמטאות רחביה (רחוב אלחריזי)
מופע רחוב ב'מוזיאון חי' ברחביה, 2008
רחביה בתצפית ממגדל העיר לכיוון דרום מערב. הבניין עם חזית הזכוכית בימין התמונה הוא מרכז ז'ראר בכר.

רחביה היא שכונה בירושלים. היא משתרעת מדרום מערב לרחוב קרן היסוד ולרחוב המלך ג'ורג', וגובלת בשכונת נחלאות מצפון, בשכונות טלביה וקריית שמואל מדרום, ובשכונת שערי חסד ממערב. על פי השנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים ב-2016 בשכונה התגוררו 7710 תושבים.[1]

היסטוריה

השכונה הוקמה בראשית שנות ה-20 של המאה ה-20 על אדמות בבעלותה של הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, אשר כונו ג'נזריה[2], והוחכרו לחברת הכשרת היישוב בשנת 1922. החברה העסיקה את האדריכל היהודי יליד גרמניה, ריכרד קאופמן, שתכנן אותה כשכונת גנים בהשראת עיר הגנים האירופאית, תוך יישום עקרונות הסגנון הבינלאומי שרווח באותה עת בארץ ישראל. בוני השכונה היו ברובם מהפכנים, אנשי גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור שאת אוהליהם פרסו ליד מנזר רטיסבון. בשלב הראשון תוכננה "רחביה א'", שגבולותיה היו רחוב המלך ג'ורג' במזרח, רחוב רמב"ן בדרום, רחוב מנחם אוסישקין (אז - הקרן הקיימת) במערב, ורחוב הקרן הקיימת (אז - שמואל הנגיד) בצפון. בשלבים מאוחרים יותר הורחבה השכונה דרומה, והיא תחומה ברחובות ז'בוטינסקי ובלפור.

הבית הראשון בשכונה נבנה בשנת 1925 על ידי האדריכל אליעזר ילין ברחוב רמב״ן (היום מס׳ 14, פינת רחוב אלחריזי). במקביל בנו גד פרומקין ודניאל אוסטר את בתיהם בשכונה. הראשונים לגור בשכונה היו יצחק בן צבי ואריה דוסטרובסקי שהקימו במקום צריפים ונכנסו לגור כבר בשנת 1924[3].

מאוחר יותר נבנו גם הרחבות לשכונה - רחביה ב'[4], ג' וד' שהשתרעו עד רחוב התיבונים ובן סרוק בדרום מערב, והרחובות שלמה מולכו ורד"ק בדרום מזרח. על פי התקנות המקוריות של ועד השכונה הותר לפתוח בתי מסחר רק בשני הרחובות הראשיים שבשולי השכונה, וזאת כדי לשוות לה אופי פסטורלי. הרחובות שנועדו למעבר לכלי רכב היו צרים כדי שלא יהפכו לסואנים מדי, ואילו השדרה הירוקה החוצה את השכונה מצפון לדרום נועדה להולכי רגל ולמטיילים והיא רחבה יחסית. על פי המסופר, נבנו הרחובות כשהם מעוקלים - סגולה נגד שדים ומזיקים.

ראשוני תושביה באו ממשפחות ספרדיות מבוססות שהשפיעו על בחירת שמות הרחובות[5] ומנהיגי היישוב היהודי הנבנה בארץ ישראל, ורבים מתושביה הבאים לאורך הדורות היו מנכבדי המדינה. בין תושביה המפורסמים היו זלמן שזר, משה שרת, אליעזר ילין, ארתור רופין, מנחם אוסישקין, יצחק בן-צבי, דב יוסף, גרשם שלום, אליעזר סוקניק, מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, משה לנדוי, אברהם חן, מנחם אלון, ישעיהו ליבוביץ, גד פרומקין, נתן ברדקי, דוד תאודור אולמן ו- יוסף לכמן. בשנת 1936 התגורר ברחביה היילה סלאסי, מלך אתיופיה הגולה, במשך שלושה חודשים בוילה לאה, ברחוב בן מימון שבשכונה. לרחביה יצא שם של שכונה אריסטוקרטית של יוצאי מרכז אירופה, למרות שבפועל התגוררו בה גם משפחות ספרדיות רבות.

בראשית פברואר 1947 החרימו השלטונות את בתיהם של כשליש מתושבי רחביה לצורך הצבא הבריטי ואלו נאלצו למצוא לעצמם מקומות מגורים אחרים[6].

בתחילת המאה ה-21 החלה התעוררות לכך שהחכירה של האדמות מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית מסתימת עד אמצע המאה ה-21[7]. ובמקרה של בתי ראש רחביה, אף לפני כן. ב-2016, עדיין לא היה שינוי במצב זה. פרט למקרה של ראש רחביה. שם, חוכר אחר שילם עבור הארכת החכירה ב-200 שנה. אולם כל דייר קיים יאלץ לשלם חלק ניכר משווי דירתו אם ברצונו שהחזקה בה תשאר בידיו אחרי סיום החכירה הראשונית.

מבני ציבור

אחד המוקדים המרכזיים בשכונה הוא בנייני המוסדות הלאומיים, הכוללים את משרדי הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד, שעל ידם הוקמו בנייני הגימנסיה העברית. במרכז השכונה ההיסטורית שוכן גם מתחם יד בן צבי, המשמר את המקום בו עמד בעבר צריף המגורים של הנשיא יצחק בן צבי שלידו (בית ולירו) שכן משכן נשיאי ישראל עד שנת 1971.

תדמית

בשכונה התגוררו סלתה ושמנה של ירושלים. בשנת 1926, לאור פינו גדוד העבודה מהשכונה, טענו המפונים שוועד השכונה הביא לפינויים מהשכונה בגלל שהיו כתם לשכונה המכובדת[8]. כן התלוננו אנשי הגדוד על שאנשי השכונה מנעו מהם לקיים מחצבה בשכונה בגלל שהיא מפריעה את שנת הצהריים שלהם[9][10].

בנוגע לתדמית "רחביה" שדבקה במיוחד בשופטי בית המשפט העליון, אמרה דורית ביניש:

מילת גנאי חדשה התפתחה בעשור האחרון ושמה "רחביה". אני מניחה שרבים מבני הדור הצעיר ברחבי הארץ אינם יודעים כלל מה משמעות רחביה. לפני שנים – עשרות שנים – הייתה זו שכונה יוקרתית בירושלים, שיוקרתה לא הייתה בכך שהיא שכונה של עשירים, אלא בכך שחיו בה אינטלקטואלים, אנשי רוח, מרצים באוניברסיטה העברית, ראשי הציונות וגם חלק מהשופטים שתרמו מכישוריהם לבית המשפט העליון; יהודים לאומיים, כנשיא לנדוי והמשנה לנשיא מנחם אלון. לימים, המציא מאן דהוא גימיק פופוליסטי כאילו רחביה היא של העשירים המנותקים מהעם בישראל, וכיום היא מוצגת – ללא כל ביסוס במציאות – כמעוז השמאל. אנשים תמימים שאינם יודעים במה המדובר קנו כבר את התדמית הסמלית והמזויפת שמבקשים ליתן לבית המשפט העליון.

שמות הרחובות

שמות הרחובות ברחביה הם שמותיהם של חכמים ומשוררים יהודים מתקופת תור הזהב של יהדות ספרד. ניתן למצוא ביניהם את אברבנאל, בן מימון והרמב"ן. זאת למעט שני רחובות שקיבלו שמות אחרים, מתוך ההקשר המיוחד: רחוב מנחם אוסישקין, שבמקור נקרא על-שם הקרן הקיימת[11], ורחוב שהיה שמו בעבר על שם שמואל הנגיד קיבל את שם קרן קיימת לישראל. (כיום נקרא רחוב על-שמו של שמואל הנגיד מחוץ לשכונה). יש בשכונה אף רחובות בשם המטייל היהודי בנימין מטודלה, עובדיה מברטנורא וחיים ארלוזורוב וחוֹצָה אותה לארכה דרך עזה.

גנים ציבוריים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מכון ירושלים למחקרי מדיניות, האוכלוסייה בירושלים לפי רובע ותת-רובע 2016
  2. ^ ג'נזריה. בתוך: תכניות בניה בשביל ארץ ישראל., ריכרד קאופמן., 1921
  3. ^ שכונת רחביה, דואר היום, 26 במאי 1924
  4. ^ כץ, א, רחביה ב' - מפה 1:1000, אוסף המפות ע"ש לאור בספרייה הלאומית.
  5. ^ שמות לרחובות, דבר, 25 במרץ 1926
  6. ^ כאלפיים נפש נושלו, דבר, 11 בפברואר 1947
  7. ^ גור מגידו, ‏קרקעות הפטריארכיה היוונית: העליון הכיר בחיסיון מסמך של הכנסייה, באתר גלובס, 04/09/2016, 18:47
  8. ^ י. למנדברג, כתם על פני שכונה הגונה, דבר, 25 ביולי 1926
  9. ^ דאגת רחביה למנוחת חבריה, דבר, 2 בספטמבר 1926
  10. ^ גדוד העבודה ושכונת רחביה, דבר, 4 באוגוסט 1926
  11. ^ ראו: יהושע בן אריה ירושלים היהודית החדשה עמ' 277 הערה 537 |ערן אבני שכונת רחביה מכון ירושלים לחקר ישראל 2007|עיתון דבר 25.3.1926 'שמות לרחובות ברחביה' שם נכתב בפירוש ששדרות יהודה הלוי הינן שדרות ולא רחוב.כך גם במפות מאותה התקופה. מדובר בטעות חמורה שקנתה לה חסידים כאילו שמו הקודם של רחוב אוסישקין היה רחוב יהודה הלוי ואוסישקין שינה אותו ולא היא.רחוב אוסישקין נקרא רחוב הקרן הקיימת ,רחוב הקרן הקיימת נקרא רחוב שמואל הנגיד ושדרות יהודה הלוי נקראות היום גן הכוזרי.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0