רחל שטראוס
\רחל שטראוס (12 במרץ 1880 – 15 במאי 1963) הייתה רופאה ופעילה חברתית ישראלית ילידת גרמניה. שטראוס הייתה הסטודנטית הראשונה לרפואה באוניברסיטת היידלברג, והרופאה העצמאית הראשונה בגרמניה. כמו כן שלחה ידה בכתיבה בשפה הגרמנית. חברה-מייסדת של אקי"ם.
ביוגרפיה
שטראוס נולדה בקרלסרוהה שבגרמניה בשם רחל גויטיין (Goitein). אביה, הרב גאבור (גבריאל גדליה) גויטיין (גר'), יליד הונגריה, היה רב הקהילה היהודית בקרלסרוהה, והוא נפטר כשהייתה בת שלוש. משפחתה הייתה אדוקה, ובשבתות נאלצה ללכת הליכה ארוכה ברגל לבית הספר היסודי, ואף הייתה פטורה מכתיבה בשבת גם כאשר היו בחינות. בימי ראשון למדו יהדות ועברית. על פי זיכרונותיה, באותה תקופה לא הייתה אנטישמיות. ב-1899 סיימה את בחינות הבגרות, והייתה האישה הראשונה בגרמניה שנשאה נאום בגרות, שבו דיברה על זכותן של נשים לרכוש השכלה.
שטראוס נרשמה כסטודנטית לרפואה, למרות הסתייגויות בקרב חברי הסגל האקדמי, וסיימה את לימודי הרפואה בשנת 1905 באוניברסיטת היידלברג.
בפברואר 1905 נשאה למשפטן ד"ר אליאס שטראוס, אותו הכירה מילדות, והוא אף למד איתה באוניברסיטת היידלברג. את ירח הדבש ערכו בארץ ישראל. לאחר נישואיה המשיכה בדרכה המקצועית וסיימה את הדוקטורט שלה (1907; הדיסרטציה עסקה בכוריאוקרצינומה) ואת תקופת התמחותה בעבודתה כרופאת נשים. ב-1908 פתחה קליניקה לרפואת נשים במינכן. היא פרסמה חוברת הדרכה לנשים בהיריון, שנחשבה כפורצת דרך ומתקדמת ביותר.
עוד טרם עליית הנאצים לשלטון כבר בערה הקרקע מתחת לרגליהם. בעלה סבל את ההשפלה שבאיסור השלטון הנאצי על כניסתו כיהודי למשרד המשפטים וזאת אחרי 30 שנות עבודה.
הזוג עשו הכנות לעלייה לארץ ישראל, אך הדבר נדחה מחמת מחמת מצבו הרפואי של בעלה, שנפטר בשנת 1933. מיד בתום השבעה עלתה שטראוס לארץ ישראל עם חמשת ילדיה - איזבלה (איזה), חנה, סמואל פרידריך (פטר), גבריאלה וארנסט גבור. היא גרה בירושלים, ולא עסקה יותר במקצועה כרופאת נשים מחמת ריבוי הרופאים באותה תקופה. היא עסקה בגידול ילדיה ובפעילות סוציאלית וחברתית.
שטראוס הייתה פעילה בארגון "ברית שלום", "המרכז להכשרה מקצועית לנערות" - תוכנית למידה לעולות צעירות, איגוד נשים אקדמאיות, ויצ"ו, והתחלת הטיפול במוגבלים, יחד עם מספר הורים, כאשר היא היחידה מהמארגנים שלא היה לה במשפחתה נצרכים. עם קום המדינה היוותה פעילות זו את הגרעין להקמת ארגון אקי"ם, והיא פעלה כמתנדבת מסורה עבור אנשים עם מוגבלויות שכליות, יחד עם ד"ר אברהם וד"ר מלי שפיגל מייסדי אקי"ם ירושלים.
בשנת 1952 ייסדה שטראוס את הקבוצה הישראלית של "הליגה הבינלאומית לנשים".
שטראוס כתבה את זיכרונותיה בגרמנית,[1] ושני ספרי ילדים עבור נכדה - אלי אמריך.[2]
ד"ר רחל שטראוס נפטרה בירושלים בשנת 1963, ונקברה בבית העלמין סנהדריה שבעיר.
האוסף של שטראוס שמור בארכיון מכון ליאו בק בניו יורק.
בנה ארנסט גאבור שטראוס ((אנ'), Ernst G. Straus) הוא מתמטיקאי אמריקאי אשר קיבל במדד ארדש את הציון הגבוה ביותר שניתן לקבל: 1, דהיינו כתב מאמר עם פאול ארדש. שטראוס עבד עם אלברט איינשטיין ובזכותו קיבל איינשטיין במדד ארדש את המספר 2 כמי שכתב מאמר עם מי שכתב מאמר עם פאול ארדש.
הנצחה
בית רחל שטראוס[3] בירושלים נרכש בעזרתה של שטראוס, באמצעות תרומות של משפחתה וחבריה, לצורך מתן שירותים עבור החוסים ואנשים עם מוגבלויות שכליות. אחרי מותה נקרא על שמה.
על שמה של שטראוס נקראו רחובות במספר ערים בגרמניה: קרלסרוהה, מינכן ואולדנבורג (שבה נקרא ב-2008 על שמה רחוב שקודם לכן נקרא על שם רופא שהיה מעורב במפלגה הנאצית).
בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת היידלברג פועלת "תוכנית רחל גויטיין-שטראוס למדעניות צעירות", שמטרתה לקדם את הניסיון המחקרי בקרב אקדמאיות על מנת להשוות את מספרן של הנשים החוקרות לזה של הגברים.[4]
ספריה
- Mutter und werdendes Kind; Muter und Säugling, Jerusalem: P. Freund, 1943.
- סִפורים לנכדי; תרגמו לעברית מכתב יד: אשר ושלמה טנאי; הציורים: גבריאלה רוזנטל, תל אביב: ש' זימזון, תשט"ז.[5]
- סִפורים לנכדי הגדול; תרגמו לעברית מכתב יד: אשר ושלמה טנאי; הציורים: ב[ריגיטה] פרנקפורטר, תל אביב: ש' זימזון, 1960.
- Wir lebten in Deutschland. Erinnerungen einer deutschen Jüdin, 1880-1933; herausgegeben und mit einem Nachwort versehen von Max Kreutzberger, Stuttgart: Deutsche Verlags-Anstalt, 1961.
לקריאה נוספת
- 'רחל שטראוס', בתוך: אוריאל אופק, לקסיקון אופק לספרות ילדים.
- Karen B. Nuber, 'Begenung mit Eretz Israel. "Ort der Erinnerung" - "Vision" - "Realität",' in: Johannes Heil, Daniel Krochmalnik (eds.), Jüdische Studien als Disziplin. die Disziplinen der Jüdischen Studien: Festschrift der Hochschule für Jüdische Studien Heidelberg 1979-2009, Heidelberg: Winter, 2010, pp. 161-180.
- Meike Baader, 'Nie sicher vor Fremdheit. Rahel Straus - erste Medizinstudentin in Heidelberg,' in: Norbert Giovannini et al. (eds.), Jüdisches Leben in Heidelberg. Studien zu einer unterbrochenen Geschichte, Heidelberg: Wunderhorn, 1992, pp. 221-231.
- 'Rahel Straus, née Goitein,' in: Luise Hirsch, From the Shtetl to the Lecture Hall: Jewish Women and Cultural Exchange, Lanham: University Press of America (Studies in Judaism), 2013, p. 265 (באנגלית)
קישורים חיצוניים
- הארייט פרידנרייק, רחל שטראוס, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- רחל שטראוס באתר "רופאים יהודים מגרמניה" (בגרמנית)
- רחל שטראוס בתערוכה "יהודים באוניברסיטת היידלברג", אתר אוניברסיטת היידלברג (בעברית) (גרסה בגרמנית) (ביוגרפיה ותצלום דיוקנה)
- רשימת הפרסומים של רחל שטראוס באתר הספרייה הלאומית הגרמנית
- Susanne Rieger, Gerhard Jochem, Dr. Elias and Dr. Rahel Straus, née Goitein, Munich, Rijo Research (באנגלית)
- קרן ע"ש רחל שטראוס להרחבת החינוך למפגר, חרות, 1 ביולי 1964
- תרומת הנשיא לאקי"ם ירושלים, דבר, 29 בנובמבר 1964
- מרכז-שיקום למפגרים יוקם ע"י "אקים" בי-ם, דבר, 6 באפריל 1970
הערות שוליים
- ^ ראו סקירה: Rahel Straus: Wir lebten in Deutschland, Der Spiegel, 07.02.1962 (בגרמנית).
- ^ נתקבלו במערכת, חרות, 27 באפריל 1956.
- ^ אתר האינטרנט של בית הספר "בית רחל שטראוס"
בית רחל שטראוס באתר האינטרנט של אקי"ם - ^ Rahel Goitein-Straus-Förderprogramm für Nachwuchswissenschaftlerinnen, באתר הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת היידלברג (בגרמנית).
- ^ נתקבלו למערכת, חרות, 27 באפריל 1956; בעולם הגדול – ואצלנו | "סיפורים לנכדי", מעריב, טור 2, 4 במאי 1956.
