רעידת האדמה בצפת (תקצ"ז)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רעידת האדמה בארץ ישראל (תקצ"ז)
סוג רעידת אדמה
תאריך התחלה 1 בינואר 1837, כ"ד בטבת תקצ"ז
שעה אחרי הצהריים
משך האסון 1 בינואר 1837, כ"ד בטבת תקצ"ז – הווה
מגניטודה מוערכת בין 6.5 ל-7 בסולם מגניטודה לפי מומנט
במדינות או באזורים ארץ ישראל, לבנון
מוקד צפת וטבריה
הרוגים -7,000-5,000 (הערכה)
1837 Galilee earthquake epicentre.png

רעידת האדמה של שנת תקצ"ז (1837) הייתה רעידת אדמה חזקה שפגעה באזור הגליל בארץ ישראל ובלבנון, הותירה אלפי הרוגים והחריבה את העיר צפת וסביבותיה, וכן פגעה קשות בעיר טבריה. כמו כן נפגעו בצורה קלה יותר הערים שכם, עכו, נצרת, צור וצידון.

רקע

לרעידה זו קדמו מספר אסונות אשר פגעו בצפת והגליל. שתי רעידות אדמה קודמות החרידו את צפת ב-24 במאי 1834 - האחת בשעת הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב. רעידות אלו גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים. היהודים בעיר נפגעו באותה שנה גם מפרעות רבות מצד שכניהם הערבים ומהביזה הגדולה בצפת ב־15 ביוני 1834.

רעידת האדמה

ביום ראשון, כ"ד בטבת תקצ"ז (1 בינואר 1837), זעזעה רעידת אדמה חזקה את העיר צפת וכן את העיר טבריה, והחריבה אותן. אין לדעת מה הייתה המגניטודה של רעידת האדמה, שכן השימוש בכלים סיסמולוגים מודרניים עוד לא היה קיים, וסולם ריכטר לקביעת גודלן של רעידות האדמה נקבע לשימוש רק כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1935. על פי הערכות מודרניות ההערכה היא כי מדובר בסביבות מגניטודה של בין 6.5 ל-7 בסולם מגניטודה לפי מומנט.

בתים רבים קרסו בשעת הרעש ונחרבו על יושביהם. ככל הנראה הנזק הכבד שנגרם לה היה תוצאה של הקרקע הבעייתית באזור שהביאה למפולות ענקיות. ההרס והחורבן הועצמו על ידי שורה של גלי צונאמי שעלו מתוך ים כנרת ופגעו קשות בטבריה. על פי דיווחי הפחה הטורקי, מספר הנספים בצפת היה בין 1,700 ל-1,800, ובטבריה כ-600. בסה"כ ההערכות הן שנהרגו בין 5000 ל-7000 בני אדם ברעידת האדמה.

הקהילה היהודית בצפת ורעידת האדמה

רעידת האדמה פגעה קשות בקהילה היהודית בעיר צפת, ובעקבותיה עזבו יהודים רבים את צפת. בין ההרוגים היו ר' אליעזר מסלונים, ר' יוסף מטשורטקוב, ר' דויד מוויסקה דליטא, מחסידי צפת בעת ההיא, וכן מנכבדות הקהילה הגב' שרה בת רבי יהושע ממינסק, וכן רבה של העיר רבי שמואל הלר איבד את רעייתו ושלושת ילדיהם. משה מונטיפיורי בביקורו בשנת 1839 בארץ ישראל פקד לבצע מפקד לאוכלוסייה היהודית, במפקד יהודי צפת נרשמה לחלק מהמשפחות הערה שהיא נפגעת רעש האדמה בנפש וברכוש.

מסופר שרבי אברהם דוב מאבריטש היה אז בבית מדרשו והתפלל תפילת מנחה. כשהתחילו הזעזועים ציווה הרב לכל המתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ. הזעזועים גברו וחלק גדול מבית המדרש התמוטט, אבל אותו חלק שבו הצטופפו כולם נשאר עומד על תילו וגם הגג נשאר תלוי באוויר והמתפללים ניצלו בדרך נס. בשלט בבית המדרש נכתב:

המציבה על בית מדרשו של האדמו"ר מאבריץ'

מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים.

החתם סופר בדרשתו התבטא כי היה זה עונש משמיים על כי העזו להתחרות בגדולתה וקדושתה של ירושלים[1]. יהודים אחרים, לעומת זאת, הגיעו לצפת בעקבות רעידת האדמה, בהאמינם כי זהו סימן לחבלי משיח שיגיע בקרוב. מנהיג הציבור הפרושי, צבי הירש לעהרן, כתב ביחס לרעידת האדמה באגרת ששלח לקהל תלמידי הגר"א: "...ועוד כתב [רבי ישראל משקלוב] שמצפה שהיא [רעידת האדמה] אתחלתא דגאולה ונסמך מחז"ל 'והגליל יחרב'"[2]. כלומר, לפי המשנה האחרונה במסכת סוטה: "בעקבות משיחא (כלומר לקראת בוא המשיח) חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר... והגליל יחרב". נרמז שחורבן הגליל הוא סימן מבשר לבוא המשיח, סימן המתאים גם לציפיה המשיחית בקרב קבוצה זו לקראת בוא המשיח בשנת ה'ת"ר (1840). בעקבות הרעש עברו תלמידי הגר"א ששרדו לירושלים.

רעידת האדמה בטבריה

בטבריה נהרגה הרבנית ציזיא חנה מזל מצ'רני-אוסטראה מרעידת אדמה זו.

הכומר הגרמני יוהאן נפומוק ויזינו ביקר בטבריה באותה שנה ותיאר את שראה: "בכל מקום שאליו הופנה מבטי, נתקל הוא בתלי חורבות...אלה שנשארו בחיים נטו מספר אוהלים גרועים מעל למפולת, בהם הם מנסים כעת להתגורר. בשום מקום לא ראיתי אפילו ניסיון להקים מחדש את הקירות ההרוסים; המסכנים רבצו על החורבות במצב של בטלה ויאוש דומם". אל ויזינו ניגשה "יהודיה צעירה", שהזמינה אותו אל אוהלה וסיפרה לו את מה שקרה לה:[3]

"שמעתי רעש כרעש של סערה חזקה...מההרים נפלו שברי-סלעים והעזים נדחקו אלי מרוב פחד...השקפתי על חומות העיר: בקיעים רחבים נתהוו בהן, התנועעו המגדלים, המינרטים, כיפת בית הכנסת...פתאום נדמה היה כאילו נטתה העיר כולה לצד הים, וכעבור רגע לא ראיתי דבר חוץ מענן, אבק עבה וכהה, שכיסה את כל העיר; אחר כך נשמע קול כקול רעם בגלגל ונשמעו צעקות זוועה ויללות מפי אלפים... דרך הבקיעים בחומות העיר התפרצו התושבים המבוהלים כשהם נושאים איתם חלק מרכושם או שאר-בשרם פצוע או גופת-אדם רצוצה... עמלתי במשך כל הלילה לגולל את האבנים מעל גופות ילדי, אצבעותי היו שותתות דם, איש לא עזר לי, נאלצתי לוותר על תוכניתי למצוא את ילדי; הם קבורים כאן מתחת למפולת. גם את בעלי לא ראיתי שוב. במשך שבועות מספר נאלצנו להתגורר על מישור-ההר, כי ריח הצחנה שעלה מהגופות הנרקבות מנענו מלשהות במקום".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דרשות חתם סופר, חלק שני, מהדורת תשל"ד עמ' ש"צ.
  2. ^ אגרות הפקוא"ם, כרך 8, דף 45 ע"ב
  3. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ ישראל, עמ' 478-477.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0