רעמסס השני
ערך זה עוסק במלך מצרים במאה ה-13 לפנה"ס. אם התכוונתם לטנק מצרי, ראו 
רַעְמְסֵס הַשֵׁנִי (1303 לפנה"ס לערך - 1213 לפנה"ס, לפי הכרונולוגיה הנמוכה; 1337 - 1247 לפי הכרונולוגיה הגבוהה) היה פרעה ומלך במצרים בשנים 1213-1279 לפנה"ס, במשך כ-66 שנה. הוא היה המלך השלישי בשושלת ה-19, בנו של הפרעה סתי הראשון. היה נשוי ל-7 נשים מלכותיות והחזיק 200 פילגשים, מהם נולדו לו 96 בנים ו-60 בנות.[1]
פירוש שמו של רעמסס הוא: "האליל רע ילד אותו", שמו המלכותי הרשמי היה: ״אוסרמע'תרע סטפנרע״ (במצרית: ״הצדק של האליל רע חזק, נבחר האליל רע״).[2] כיום מכונה בספרות המחקר ההיסטורי-ארכאולוגי: "רעמסס הגדול" (באנגלית: "Ramses the Great") כדי להבדילו מפרעונים אחרים בעלי השם רעמסס שכוחם הצבאי, אורך שלטונם וגודל ממלכתם היו קטנים בהרבה משלו.
היסטוריה
רעמסס השני נולד כבן הזקונים לאחר בת בכורה לסתי הראשון ואשתו, טויה (אנ'), והיה ממעמד "פשוטי העם" (Commoners) עוד בטרם מונה סביו, רעמסס הראשון, שהיה קצין צבא מוערך של פרעה חורמחב מהשושלת ה-18 ליורשו של המלך הנ"ל שככל הנראה סבל מעקרות כיוון שלא העמיד צאצאים שירשו אותו - כפי הנראה חורמחב ראה שלרעמסס הראשון יש צאצאים ולכן יהיה קל למשפחתו להמשיך את דרכו אחריו כנהוג בשושלות מצרים העתיקה ויימנע מאבק על השלטון כפי שקרה בין חורמחב לאיי לאחר מות תות ענח' אמון. משפחתו כנראה הייתה מאזור הדלתא של הנילוס. סבו, שהיה בעצמו בן לאיש צבא בשם סתי, מלך כשנתיים בטרם נפטר ואז עלה לכס אביו של רעמסס, סתי הראשון, ורעמסס הילד הרך בשנים נהפך לנסיך מצרים. מכתביו עולה כי למד קרוא וכתוב בגיל 9 מסופרי אביו וכהני המקדשים. רעיה, סביו מצד אמו היה קצין צבאי שנשא בתואר "האחראי על המרכבות"[3] והיה נשוי לאישה ששמה R]uia]. יש טענה שלהוריו היה בן בכור שנפטר בגיל צעיר, מה שהופך את רעמסס לילד השלישי במשפחתו של סתי.[4]
הוא נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים, ובנה ערים, מבנים ומונומנטים מפוארים רבים ברחבי הממלכה. בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרטרי בעמק המלכות. לפי עדויות מסוימות, היו לו מעל מאתיים ילדים.
בגיל 14 רעמסס השני מונה על ידי אביו, סתי הראשון, לנסיך עוצר האזור. שמשמעו שליט בפועל (במלוכה, עוצר מקבל בדרך כלל את השלטון בשל היעדרו של המלך, או אי-יכולתו למלוך עקב נסיבות שונות). סבורים כי קיבל את כס המלוכה בסוף שנות העשרה לחייו. מנתוני הרשומות ההיסטוריים והעכשווים במצרים, נאמר בעבר כי הוא חי עד גיל 99, אולם סביר יותר כי מת בשנתו ה-90 או ה-91. זאת לפי החישוב כי הפך לפרעה ב-1279 לפנה"ס. רוב האגיפטולוגים מאמינים כי הוא עלה לשלטון ב-31 במאי 1279 לפנה"ס. נראה שנשא לאישה את נפרטרי, אשתו ומלכתו הבכירה, בסוף שנות גיל ההתבגרות שלו או בראשית שנות העשרים שלו. אחת מנשותיו החשובות הייתה בתו בינתענת, לה נישא בשנה ה-25 למלכותו. היא האריכה חיים אחריו.
בשנתו השנייה למלכות הותקפה מצרים בידי שודדי ים שרדנים שפלשו דרך הדלתא של הנילוס ושהוכנעו על ידי צבאו של רעמסס, ששילב את אלו מבין השבויים שלקח כחיילים בצבאו, מימיו נותרו שתי אסטלות המנציחות את האירוע: אסטלת טאניס ואסטלת אסואן.[5] רעמסס השני נודע במסעות הכיבוש הרבים שניהל שהציבו אותו בשיא הגודל של האימפריה המצרית מאז ימי תחותימס השלישי ובמיוחד במאבקו עם ממלכת החיתים (ששכנה באזור טורקיה של ימינו) על השליטה בכנען ובממלכת אמורו.
בשלב כלשהו בשלטונו חלה התפרעות של השסו מהר שעיר ומצד מואב שבזזו ערים אחרות וסירבו להכיר בשלטון המצרי בפרובינציה המצרית "כנען", רעמסס שלח כוחות למגר את המרידות באזורים הללו.[6] במהלך היריבות עם החיתים צצו בעיות עם המואבים שרצו לפי הכרוניקות המצריות לכרות ברית עם החתים ולצאת מעול המצרים, את המשבר ניהל רעמסס בצורה דיפלומטית ועל הדרך גם לימד את בנו הבכור, אמונהרחופשף, את רזי ההתנהלות מול הזרים בכתובות קיר בת שבע שורות שהכין במקדש בלוקסור: "דבר אל מנהיג הזרים, ואמור: אתה רע, אף אחד לא יודע את מעשייך הטובים, ולכן אומרים בארמון, חיים-כוח-בריאות, אתה כרתת ברית עם החיתי, עוד אדם רע, כמו כל אחד מהסוג שלך".[7]
מאבק זה הגיע לסיומו בקרב קדש, קרב שנערך בעיר קדש אשר בסוריה של ימינו. הקרב הסתיים ללא הכרעה ברורה, אך הוא מצידו טען במקדשים וכתובות שהקים עם חזרתו למצרים כי ניצח במלחמה את אויביו - האימפריה החתית (שטענו טענות דומות ברישומיהם על קרב זה). לאחר הקרב עברה ממלכת אמורו לחסות האימפריה החתית, והתרופף השלטון המצרי בכנען, החלה תסיסה בקרב התושבים המקומיים ורעמסס נאלץ להתמודד עם מרידות שצצו במרחב הכנעני עד תום מלכותו.[8] לפי פפירוס אנאסטאזי א[9] הוא גם חתם על או יזם חוזה הסגרת מורדים מכנען עם קדג'רדי, ראש קבוצה שנקראה "איסר" שחיה בגליל המערבי והוצע לזהותה עם שבט אשר
בנוביה הכניע רעמסס השני במספר מסעות שעשה את השבטים הסוררים ודיכא מרידות, הוא נתפש שם כשליט כה חזק שהתפתחה כת שסגדה לו כאל ונתקיימה עד עליית הנצרות במדינה.[12] עם חתימת הסכם השלום עם מלך החתים ונישואיו הפוליטיים לנסיכה חיתית,[13] בשנתו ה-21 של רעמסס השני, ובעקבותיו הוא התפנה למפעלי הבנייה הגדולים שלו. אשר כללו גם את בניית הערים פֶּר-אַתוּם (פיתם) ופֶּר-רעמסס, שנבנו על ידי בני ישראל. לאחר חתימת חוזה השלום בין מצרים העתיקה לבין האימפריה החיתית היגרו למצרים חיילים חיתיים שהתמקמו במצודה שהוקמה בעיר פי-רעמסס ובממפיס מאוזכר "שדה של חתים".[12]
בצבאו של רעמסס השני שרתו חיילים שרדנים שהיו כפי הנראה שכירי חרב שהעסיק בחיל המשמר האישי שלו (הפעם הבאה שמקורות מצריים מספרים עליהם זה כאויבים בימי בנו של רעמסס: גויי הים) לצד לובים נאמנים למרותו (לוב הייתה אזור סורר עם שבטים שלא רצו לחיות בכפוף למצרים) וכנענים שכאלה. גם בחצרו של רעמסס השני היו עדויות לקשרים דיפלומטיים ענפים: נשים זרות מנישואין פוליטיים ופילגשות, סחורות ומזון רב שיובא מהארצות הכבושות. למרוות היותם בעלי מוצא זר שלכאורה היה צריך להסליל אותם לעבודות בזויות, בימי רעמסס השני ויורשו היו לבנטינים רבים מבין ה"משרתים" (כינוי שמסמן פקידים ממוצא זר) בחצרו המלכותית ובמוסדות כמו מקדשים, דוגמה בולטת היא שר משקים בשם בן אזן שנולד בירדן ושירת גם אותו וגם תחת בנו ויורשו, מרנפתח.[12]
לאחר חגיגות 30 השנים למלכותו ערך חגיגת סד (פסטיבל שנועד לציין שנת מלכות שלושים במספר במצרים העתיקה) בכל שנה למלכותו עד תום חייו. בשלב שבו היה כבר מבוגר וחלש מכדיי לרוץ בטקס הסד מתחנה לתחנה (בערך כ-30 מ'), היה כפי הנראה נציג (שמונה מטעמו) מבצע את הטקס בעבורו.
מבחינה דתית בימיו אומצו אלילים כנעניים כמו ענת, בעל ורשף לתוך הפולחן המצרי, יש עדויות קלושות לאימוץ של אלילים מלוב ושום עדות לאימוץ אלילים מכוש.[12]
בירתו, פי-רעמסס, אכלסה ככל הנראה כ-100,000 תושבים[14] (מקביל לכמחצית מאוכלוסיית הכנענים דאז שחיו בתיחום שטחי מדינת ישראל המודרניים) והייתה מטרופולין שאין כדוגמתו במצרים העתיקה של ימיו.
זיהוי עם פרעה של יציאת מצרים
חלק מהחוקרים מזהים אותו כפרעה המשעבד המוזכר בספר שמות בסיפור יציאת מצרים וחלק כפרעה שהומלך לאחר מות המשעבד ושלכאורה רדף אחר משה ושבטי ישראל לים סוף, ולכן לדעתם השעבוד הוא מימי סתי הראשון. הראשון לזהותו כך היה ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה במאה ה-3 לספירה. לעומת זאת חוקרים אחרים והמסורת המוסלמית מזהים את פרעה המקראי, בדמות בנו ויורשו של רעמסס ה-2, מרנפתח.
גופתו וקברו של רעמסס השני
במהלך החיפושים הגדולים בשנות ה-20 של המאה ה-20 בעמק המלכים, נמצא קברו במבנה גדול וריק. ההשערה היא שכל אוצרותיו שנקברו עמו נגנבו בידי שודדי קברים, ופאר הקבר הושחת בעקבות הצפות של נהר הנילוס. לאחר מציאת גופתו החנוטה (שמוצגת כיום במוזיאון המצרי בקהיר), ניתן לדעת שראשו היה גדול ואפו נשרי (לצד לסת בולטת), תיאורים שאינם מתוארים בשום כתב עתיק. הוא נפטר בסביבות גיל 90. ירש אותו בנו ה-13, פרעה מרנפתח. גופתו היא בגובה 1.73 מטר (גבוה מהמצרי הממוצע לזמנו) במשקל 78 ק"ג[15] ובדיקת שערו העלתה כי היה אדמוני, דבר נדיר במצרים העתיקה שכן אדומי שיער נחשבו למקושרים לאל סת, אויבו של אוסיריס. הוצע כי למומיה של רעמסס השני כמו גם לאביו, סתי הראשון, ולבנו של רעמסס, מרנפתח, יש מאפיינים מזרח תיכוניים ברורים: גובה, אף נשרי, ופרצוף בעל מתאר אובלי צר ולסת בולטת.[12] שערות המומיה שלו הכילו עדויות לצביעת השיער בחינה לחקות את הגוון המקורי של השיער. אבחון של המומיה העיד על דלקת מפרקים וטרשת עורקים.[16] מחקר אחר הראה כי גבו היה עם דלקת חוליות מקשחת שגרמה לו ללכת כפוף בעשורים האחרונים של חייו.[17] כפי הנראה סיבת מותו הייתה דלקת חריפה ביותר שהתפתחה בחניכיו בשל החוסר היגיינת פה של זמנו והותירה אותו עם מעט שיניים ועם חור בולט בסנטר אולם זה לא מאושש דיו.[18]
בתוך נחירי המומיה שלו נמצאו שרידי פלפל שחור[19] ועצמות בעלי חיים קטנים[20] שכנראה הוטמנו בעת החניטה בכדיי לשמר את צורת האף המקורית, כפי שהייתה בחייו.
ב-2 באפריל 2007 הוחזרה למצרים קווצת שיער של רעמסס השני שנגנבה בשנות ה-70 על ידי בנו של אחד מעוזרי המעבדה שהיו אחראים על ניתוח הממצאים ובדיקתם.[21] לאחר מותו נקבר בעמק המלכים ומאוחר יותר הועבר לקבר מלוכה בו הוא התגלה בשנת 1881 והיום הוא מוצג במוזיאון המצרי בקהיר.
מוצאו של רעמסס
ערך מורחב – אילן היוחסין של רעמסס השני
יש חוקרים מסוימים, לדוגמה פרופ' דייוויד רול הבריטי וד"ר רחלי שלומי-חן מהאוניברסיטה העברית, שמציעים כי אף על פי שהיוחסין של רעמסס השני בדורות שלפני סביו לא ברורים דיו, ייתכן כי עצם ההכרה שלו במלכי החיקסוס ברשימת המלכים מטורינו, חגיגת 400 השנה לקבלת האליל סת בידיהם בדלתא של הנילוס (אסטלת 400 השנים שלו), קביעת בירת ממלכתו בתל אל דבע בה התקיימה בירתם אווריס, העובדה כי אביו וסבא-רבא שלו נקראו "סתי" כמו שמו של האליל הראשי של החיקסוס (שבשל כך לא היה אהוד על מצרים מקומיים) וחיבתו של רעמסס לאלילים כנעניים (קרא לסוסתו האהובה ולבתו הבכורה על שם אלילת המלחמה הכנענית ענת) לצד מאפייניו הפיזיים שנראים לא שגרתיים לאדם מצרי (אף מעוקל ושיער חלק) כי ייתכן שמוצאו של רעמסס הוא בחלקו חיקסוסי, כלומר אבותיו הם משרידי החיקסוס שנשארו משועבדים בדלתא (בה נולד הוא ואף שני הדורות שלפניו) לאחר הכיבוש של יעחמס הראשון והתבוללו עם השנים בחברה המצרית הכללית, אף על פי שמורשתם נשתמרה בדרך כלשהי עד ימיו שלו, כ-300 שנה לאחר גירוש החיקסוס בחזרה לכנען, ושהיה מודע למוצאו הזה.[22][23][24] מנגד לדעה זו יש גם הטוענים כי האסטלה מתייחסת לפרעה קדום יותר ששמו המלכותי הכיל את ההירוגליף של סת לצד קנה סוף וצרעה שלכאורה מביעים "העליון ביותר" אך זה היה רק חלק משמו שהשתבש עד כדיי שרעמסס חשב שהוא צאצא של הקל עצמו - ובאמצעות ספירת 400 שנים אחורה מייסוד האסטלה מניחים שמוצא משפחתו של רעמסס השני היה למעשה מפכטינוברע (שהוצע גם ששמו היה "פכנוברע"), פרעה ששלט לכאורה ב-1640 לפנה"ס בזמן השושלת ה-17 שנלחמה בחיקסוסים ולבסוף גירשה אותם, ולדעת חלקם ציון 400 השנה באסטלה מתייחס ליום חג לאליל סת בזמן שלטונו של אב קדמון זה.[25]
| לפניו: סתי הראשון |
אחריו: מרנפתח |
לקריאה נוספת
- Rice, Michael (1999). Who's Who in Ancient Egypt. Routledge. ISBN 0415154480.
קישורים חיצוניים
.jpg){kind=link}
הערות שוליים
- ^ XIXth Dynasty 1293 - 1188 ( Thebes, Pe-Ramesses )
- ^ Clayton 1994, p. 146.
- ^ Joyce Tyldesley, Ramesses: Egypt's Greatest Pharaohs, Penguin Books, 2000. p.116
- ^ Seti I by Jimmy Dunn
- ^ Kenneth Kitchen, Pharaoh Triumphant: The Life and Times of Ramesses II, King of Egypt, Aris & Phillips, 1982. pp.40–41
- ^ Did Ramesses II Wage Campaign against the Land of Moab? Nadav Na'aman in Göttinger Miszellen 209 (2006), pp. 63-69
- ^ "On the Moabite Inscriptions of Ramesses II at Luxor Temple"/ John Coleman Darnell and Richard Jasnow, University of Chicago, 1993.
- ^ רעמסס השני, עמוד 1396, "אנציקלופדיה כללית כרטא" - הוצאת משרד הביטחון וכרטא (1990)
- ^ Papyrus Anastasi I: A Satirical Letter
- ^ The Asiatic Campaigning of Ramses II
- ^ Ramses II: The reconquest of Canaan
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 Ramesses II: Anatomy of a Pharaoh: An Introduction שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם "שם" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ גליה דורון, אוניברסיטת ת"א, מקראנט.
- ^ עבודת הדוקטורט של חוקר מאוניברסיטת דרום אפריקה בשם טיטוס מייקל קנדי מ-2013 על הדמוגרפיה של "ארץ ישראל שממערב לירדן" לאורך ההיסטוריה
- ^ Dem Frieden einen Vertrag geben
- ^ "La momie de Ramsès II. Contribution scientifique à l'égyptologie.". Retrieved 27 February 2015.
- ^ Did Ramesses II really have ankylosing spondylitis? A reappraisal.
- ^ Scanning the Pharaohs: CT Imaging of the New Kingdom Royal Mummies
- ^ ^ Plu, A. (1985) Bois et graines. In La momie de ramses II. Contribution scientifique à l’égyptologie, L. Balout and C. Roubet (eds.). Éֹditions Recherches sur les Civilisations, Paris, pp. 166-174.
- ^ III - The Physical Evidence of Ramesses II's family
- ^ כניסת מצרים: הוחזר שיער שנגנב לרעמסס ה-2
- ^ The Lords Of Avaris" by David Rohl"
- ^ אתר הדן בתקופת הביניים השנייה של מצרים והחיקסוס
- ^ HSC Ancient History
- ^ A History of the Pharaohs