רצח אורון ירדן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־14:07, 5 בינואר 2020 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים, הגהה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורון ירדן

רצח אורון ירדן הוא פרשת רצח של ילד שנחטף למטרות כופר נפש, ונרצח על ידי החוטף, צבי גור.

החטיפה

אורון ירדן, ילד בן שמונה, נחטף מסביבת בית הוריו שבסביון ב-8 ביוני 1980. הוא נראה עולה למכונית נהוגה בידי אלמוני לבוש מדים ולאחר מכן הגיעו הודעות טלפוניות אנונימיות לבית הוריו ובהן דרישת כופר תמורת שחרורו.[1]

לאחר שלא עלה בידי המשטרה לאתר את הילד החטוף ואת חוטפו באופן מיידי, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר, בסך שני מיליון לירות, (כ-4.7 מיליון ש"ח, לאחר הצמדה למדד עד 2019) בשטרות של 50 שקל ישן.[2] בהוראת צוות המשא ומתן המשטרתי הניח אביו של אורון ירדן את הכסף בשקיות פלסטיק בשעת לילה בחבית שהחוטף סימן בסיד לבן ליד נווה נאמן, שכונה בהוד השרון. בתוך שקית הכסף הושתל משדר לצורך מעקב אחר החוטף. כמו כן, מספריהם הסידוריים של השטרות נרשמו מראש והועברו לכל הבנקים בישראל. חבילות השטרות אף סומנו באבקה זוהרת. על החבית שבה הונח הכופר נערכה תצפית באמצעות אמצעי ראיית לילה.

באישון לילה זחל החוטף על האדמה לעבר החבית, נטל בחטף את דמי הכופר ונעלם בחשיכה. המשדר לא עבד. השוטרים בעמדת התצפית פתחו במרדף אחרי החוטף אך איבדו אותו לאחר מספר דקות. בסריקה באזור מצאו החוקרים צנצנת קטנה שהכילה אבקת פלפל שחור, ושהייתה מוכתמת בסיד הלבן ששימש לסימון החבית. הפלפל שימש, כנראה, כדי להטעות את כלבי הגישוש של המשטרה (אם כי המשטרה לא הביאה כלבים לזירה). החוטף גילה תחכום גם בכך שהוא הבחין במשדר ונטרל אותו על ידי קבירת שקית הכופר באדמה. אולם על אף תשלום הכופר, ירדן לא שוחרר. חיפושים מבית לבית שערכה המשטרה בשכונה לא העלו דבר.

התגובה הציבורית

לאחר 60 שעות במהלכן הפרשה הייתה אסורה לפרסום, לאור כישלון המשטרה בתפיסת החוטף החטיפה פורסמה לפנות בוקר ב-11 ביוני 1980.[3]

דבר חטיפת ילד, אירוע שהיה נדיר בישראל,[4] גרם לזעזוע בציבור, עד כי ראש הממשלה מנחם בגין מצא לנכון לפנות לחוטף בפניה דרמטית ברדיו בקולו הוא במהלך ישיבה של תנועת החרות, לשחרר את הילד.[5] העיתונות עקבה מדי יום אחר חקירת החטיפה בידיעות יומיות בעמוד הראשון.[6]

דיון ציבורי התקיים, מצד אחד, בדרישה להחמיר את הענישה על חוטפים למטרות כופר, ומצד שני בהעלאת הרעיון לתת לחוטף חסינות אם ישיב את הילד בחיים.[7]

החקירה

המשטרה הקימה מפקדה מיוחדת והפנתה את כל כוחותיה לחיפושים אחר הילד.[8] קלסתרון של החשוד בחטיפה, ושל חשוד בהיותו שותפו, פורסמו בעיתונות עם מספרי טלפון להתקשרות.[9] מספר חשודים נעצרו כחשודים בחטיפה, אך התברר שאין להם קשר לאירוע.

המשטרה העבירה הנחיה לכל הבנקים בישראל לדווח לה על כל הפקדה של מזומנים בסכום הגדול מ-10,000 שקלים. ב-27 ביוני דיווח בנק הפועלים שאזרח הפקיד 13,000 שקלים במזומן בסניף של הבנק ברחובות, בחשבון אותו פתח תשעה ימים קודם לכן.[10] חוקרי המשטרה הגיעו אל הכתובת שרשם המפקיד. בניגוד למעשיו בעת איסוף כספי הכופר, הפעם החוטף לא נזהר והוא נרשם בשמו ובכתובתו האמיתיים - צבי גור, תושב נתניה בן 33 שעסק בציור, אך לא היה מוכר כצייר בחוגי האמנות. השוטרים מצאו בביתו את בת-זוגו, ובחיפוש בבית מצא חוקר המז"פ אלכס פלג צנצנת דומה לזו שנמצאה בקרבתה של חבית הכופר, ובה מלח שולחן. מציאת הצנצנת התאומה הביאה את החוקר לחשוד בגור, שנעצר.[11][12] יחד עם גור נעצרו בת זוגו וכן אדם ששירת יחד איתו במילואים. השניים שוחררו לאחר מספר ימים משהתברר שאין להם קשר לחטיפה.

בחקירתו על ידי ארמונד לוי, הודה גור בחטיפה[13] והוביל את החוקרים אל גופת הילד שהוסתרה תחת ערימת גרוטאות ליד בית גולדמינץ בנתניה.[14] לטענתו של גור, הוא הסתובב ברחבי הארץ עם הילד במכוניתו וניהל את שיחות הכופר מטלפונים ציבוריים במקומות שונים. הילד מת, לדבריו, כתוצאה מחנק, כשהשאיר אותו במכוניתו, כשיצא לנהל את שיחות הכופר. בחקירתו נתברר גם כיצד הצליח לקחת את דמי הכופר מבלי להיתפס; התברר כי הוריה של בת זוגו גרו בשכונת נווה נאמן. גור הסתתר בלילה מתחת למסד של הבית, זחל בחשיכה אל החבית ונעלם כלעומת שבא אל מתחת לבית, מבלי שבני הבית הבחינו בכך.

המשפט

התובעת במשפט הייתה שרה סירוטה.[15]

גור מסר מספר גרסאות שונות אודות מותו של הילד. באחת מהן הוא טען שאורון הוחזק על ידי הילה מררי, אישה הקשורה לארגון פשע שסחט את גור, וכי הוא, גור, אולץ להשתתף בחטיפה תחת איומים, לאחר שאיבד לדבריו מסגרות עץ לציורים שבתוכן ניסו מררי וחבריה להבריח יהלומים לבלגיה. כמו כן טען כי מררי היא שחנקה את אורון למוות לאחר שהלה השתולל וניסה לברוח. משהתברר לה כי הילד ללא רוח חיים, הניחה לטענתו את גופת הילד עטופה בשמיכה במכונית של גור. בעדות שמסרה תושבת בת ים למשטרה אכן דווח כי ילד הדומה במראהו לאורון ירדן נראה ביום החטיפה בחברת אישה הדומה לתיאור של מררי סמוך לקולנוע תל אביב, וכי האישה קראה לילד בשם אורון. העדה אף ציינה כי הילד הזכיר את סביון כמקום מגוריו.

בית המשפט דחה על הסף גרסתו של גור מכמה טעמים ובהם:

  • במרשם האוכלוסין לא מופיעה תושבת ישראל בשם הילה מררי.
  • גור נטל לעצמו את כל כספי הכופר ולא מסרם למי שכביכול אילץ אותו לבצע את החטיפה.
  • עדויות של עוברי אורח שראו את גור משוחח מטלפונים ציבוריים חיזקו את ההנחה כי החוטף פעל לבדו.
  • מדובר ב"גרסה כבושה", כלומר גרסה שניתנה בשלב מאוחר במהלך החקירה ללא כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב במסירתה. לדעת השופטים, גור בדה מלבו את הגרסה הכבושה כדי להפחית את חומרת ההאשמות נגדו (ככלל, הפסיקה קובעת כי משקלה של גרסה כבושה וערכה מועטים ביותר).

הרקע הבעייתי של צבי גור נחשף במהלך חקירתו. התברר כי ב-28 ביולי 1976 הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ועוד 18 חודשים על תנאי בגין ביצוע פריצות לבתי עסק והפצת המחאות ללא כיסוי. גור ישב אז כשנה בכלא לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה. ב-24 באפריל 1980, חודש וחצי לפני חטיפתו של אורון ירדן, ביצע גור ניסיון חטיפה כושל של הילד נ' שקד מכפר שמריהו.[16] גור פיתה את נ' להיכנס לרכבו בתואנה כלשהי והחל להתרחק מהיישוב. נ' נבהל והחל לבכות ועל כן גור החזיר אותו סמוך למקום שממנו אסף אותו. באותו ערב התקשר גור לאמו של נ', התנצל בפניה ואמר כי מדובר באי הבנה כביכול. למחרת התפרסמה בעיתון ידיעה על ניסיון לחטוף ילד מכפר שמריהו. עוד קבע השופט כי אורון נרצח זמן קצר לאחר החטיפה, כנראה עוד לפני שגור אסף את כספי הכופר, משום שלאחר איסוף הכופר הוא הסתתר במשך שעות ארוכות מתחת לבית של הורי בת זוגו בנווה נאמן, ללא אורון.

בין שהילד מת מחנק בתא המטען, בין שהחוטף חנק אותו למוות במו ידיו, מבחינה משפטית היווה מעשהו רצח כהגדרתו בחוק העונשין, ובית המשפט דן את צבי גור למאסר עולם בגין מעשה הרצח וכן ל-36 שנות מאסר בגין שתי עבירות החטיפה ועבירת הסחיטה באיומים, שירוצו במקביל לעונש על הרצח.

גור בכלא

גור נכלא בכלא איילון.[17]

ב-20 בדצמבר 1985, בעת שהועסק בציור ציורי קיר על גבי חומות הכלא מבחוץ, ללא שמירה, ברח מהכלא.[18] המשטרה ניהלה אחריו מצוד, אך הוא הצליח לחמוק ממנה.

לאחר שישה ימים עלה בראשון לציון על אוטובוס לחולון, זוהה על ידי נוסעת באוטובוס והובא על ידי הנהג למשטרת חולון.[19][20] בעקבות זאת, הועמד גור לדין[21] ונמנעו ממנו חופשות למשך עשר שנים.

הנשיא עזר ויצמן קצב את עונשו ל-45 שנות מאסר.

בשנת 1995 גור החל שוב לצאת לחופשות, אולם במרץ 2005 נשללו ממנו שוב החופשות בעקבות מידע מודיעיני על התנהגותו ובמאי 2005 הוא הועבר מכלא מעשיהו לכלא באר שבע.[22] ביולי 2010 החל לצאת שוב לחופשות.

ב-13 בספטמבר 2017, 37 שנים לאחר מעצרו, הודיעה ועדת השחרורים על שחרורו של גור, לאחר שהפחיתה 8 שנים מעונשו הקצוב ל-45 שנות מאסר.[23] הפרקליטות עתרה לבית המשפט המחוזי בלוד נגד החלטת ועדת השחרורים,[24] הערעור התקבל וגור לא שוחרר.[25] גור ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון. ערעורו נדחה, אך בית המשפט פסק שעל הוועדה לדון שוב בשחרורו בתום ריצוי שמונה תשיעיות (ארבעים שנים) מגזר הדין הקצוב. ביולי 2019 קיימה הוועדה את הדיון נוסף. במהלך הדיון ביקש גור מוועדת השחרורים לדחות את הדיון בשנה שבמהלכה ישתתף בתוכנית שיקום, אולם בקשתו סורבה.[26]

בתרבות

מאיר כרמון, שהיה פקד במשטרת ישראל ואחד האחראים לחקירת החטיפה והרצח, כתב רומן היסטורי בשם "השמונה ביוני", המבוסס במידה רבה על הפרשה. הספר יצא לאור ביוני 2013, בהוצאת "מסדה".[27]

בעיר נתניה נקרא גן ציבורי על שמו של אורון ירדן.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ילד בן 8 שנחטף לא הוחזר אף ששולמו 2 מיליון ככופר, מעריב, 11 ביוני 1980
    המשך
  2. ^ החטיפה התרחשה כשלושה חודשים וחצי לאחר המעבר מלירה לשקל, ולכן אף שהחוטף נקב את סכום הכופר בלירות, התשלום בוצע בשקלים
  3. ^ המשטרה מרחיבה חיפושיה אחר הילד החטוף לכל הארץ, דבר, 12 ביוני 1980
  4. ^ יוסף ולטר ושעיה סגל, חטיפת ילדים לשם סחיטת כסף מהוריהם - נדירה בארץ, מעריב, 11 ביוני 1980; המשך
  5. ^ בגין פונה לחוטפים כאדם וכיהודי, מעריב, 13 ביוני 1980
  6. ^ ראו למשל את הידיעה בדבר ש"אין התפתחויות נוספות" - ראובן שפירא, אין התפתחויות נוספות בחקירת המשטרה בפרשת החטיפה, דבר, 23 ביוני 1980
  7. ^ ראובן שפירא, תיתכן החלטה על מתן חסינות לחוטף הילד, דבר, 16 ביוני 1980
  8. ^ ראובן שפירא, המיפקדה לחיפושים אחר אורון מתפרקת, דבר, 22 ביוני 1980
  9. ^ ראובן שפירא, המשטרה תולה תקוות בסיוע התושבים, דבר, 15 ביוני 1980
  10. ^ אהרן פריאל, "קיבלתי שטרות מסומנים" אמר הפקיד למנהלת הבנק, מעריב, 30 ביוני 1980
  11. ^ ראיון עם חוקר המשטרה אלכס פלג, ספטמבר 2017
  12. ^ ראובן שפירא, מיפנה משמעותי בפרשת החטיפה; נעצרו שני חשודים, דבר, 30 ביוני 1980
  13. ^ אלי דנון, הוא לא טיפוס שמסוגל לתכנן בריחה ולעזוב את הארץ, מעריב, 22 בדצמבר 1985
  14. ^ 36 שעות הסתובב החשוד עם גופת אורון בתא המטען, מעריב, 1 ביולי 1980
  15. ^ איה אורנשטיין, ההורים הביטו בעיני רוצח בנם והוא לא התחרט, מעריב, 22 בדצמבר 1985
  16. ^ נסיון חטיפה קודם נכשל בכפר שמריהו, דבר, 1 ביולי 1980; המשך
  17. ^ תעשה שאני אצא מפה, אדוני ראש הממשלה, מעריב, 28 באוגוסט 1985
    יוכי רבינוביץ, עין תחת עין, מעריב, 29 באוגוסט 1985
  18. ^ גיל יודילוביץ', הרוצח צבי גור עסק בצביעת חומות הכלא מבחוץ, בלי שמירה, מעריב, 22 בדצמבר 1985
  19. ^ אדוני, אני בטוחה שהאיש הזה הוא צבי גור, אמרה אסתר לנהג האוטובוס, מעריב, 26 בדצמבר 1985
  20. ^ ירון דרוקמן, כשצבי גור נמלט מהכלא והכניס מדינה לחרדה, באתר ynet, 27 בדצמבר 2014
  21. ^ איה אורנשטיין, החל משפט הבריחה של צבי גור, מעריב, 18 בספטמבר 1986
  22. ^ עע"א (באר-שבע) 5801/07, פסק דין מ-23 בינואר 2008; רע"ב 1675/08 צבי גור נ' שירות בתי הסוהר, ניתן ב-6 ביולי 2009
  23. ^ מורג, גלעד (2017-09-14). "צבי גור, רוצח הילד אורון ירדן, בדרך לשחרור מוקדם". Ynet. נבדק ב-2017-09-14.
  24. ^ הפרקליטות ערערה: "לא לשחרר את רוצח הילד אורון ירדן", באתר ynet, 18 בספטמבר 2017
  25. ^ בלומנטל, גלעד מורג ואיתי (2017-10-31). "הערעור התקבל: רוצח הילד אורון ירדן לא ישוחרר". Ynet. נבדק ב-2017-10-31.
  26. ^ יאיר אלטמן ""רצח אורון ירדן ז"ל: הרוצח גור משך את בקשתו לשחרור מוקדם ישראל היום 11.07.2019
  27. ^ שרה לייבוביץ'-דר, הקיץ השחור: תיק החטיפה והרצח של אורון ירדן נפתח, באתר nrg‏, 7 ביוני 2013
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0