רצח יצחק רבין
| שער העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שאחרי הרצח | |
| שער העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שאחרי הרצח | |
| תאריך | 4 בנובמבר 1995 |
|---|---|
| מקום | כיכר מלכי ישראל, תל אביב, ישראל |
| מטרה | יצחק רבין |
| סוג | רצח פוליטי |
| הרוגים | 1 (יצחק רבין) |
| פצועים | 1 (יורם רובין, מאבטחו של רבין) |
| מבצע | יגאל עמיר |
| מניע | התנגדות להסכמי אוסלו |
רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין הוא רצח פוליטי שאירע ב־4 בנובמבר 1995 (י"ב בחשוון ה'תשנ"ו) בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. הרצח בוצע בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו, בידי יגאל עמיר, שהתנגד לדרכו המדינית של רבין ובמיוחד לחתימתו על ההסכמים.
הרצח גרם לזעזוע בישראל, היו לו השלכות רבות גם על המצב הפוליטי במדינה, והוא אף תואר כנקודת שבר ביחסים בין הימין לשמאל[1]. בעקבות הרצח נקבע יום הזיכרון ליצחק רבין, החל מדי שנה בתאריך י"ב בחשוון.
האווירה הציבורית לפני הרצח
התקופה שלאחר חתימת הסכמי אוסלו הייתה תקופה סוערת בישראל. טבח מערת המכפלה וגל של פיגועי התאבדות בישראל בשנים 1994–1995, שבהם נרצחו עשרות אנשים, עוררו קרע חריף בין הימין לשמאל. הימין האשים כי מדיניות הממשלה בראשות יצחק רבין מובילה לפיגועי טרור פלסטיני, ומסע ציבורי נרחב נוהל נגד מדיניות הממשלה ונגד רבין, שעמד בראשה. כמה אנשי ימין, בהם חברי כנסת, טענו כי הממשלה, שהייתה ממשלה צרה, אינה לגיטימית ומתחו עליה ביקורת חריפה, אגב השוואת פעולותיה לאלו של משתפי פעולה עם גרמניה הנאצית[2][3].
הפגנות ופעולות מחאה רבות נערכו בכל רחבי הארץ – הפגנות מאולתרות שאורגנו בזירות פיגועים מיד לאחר התרחשותם, והפגנות מאורגנות, שחלקן כללו חסימת כבישים וצמתים, פעולות שארגנה בעיקר התנועה "זו ארצנו" בהנהגת משה פייגלין, שניסתה להוביל מרי אזרחי בלתי־אלים כנגד ממשלת ישראל. בהפגנות נשמעו קריאות קראו "רבין בוגד" ו"רבין רוצח", וכרזות המציגות את רבין עטוי כאפייה ומחבק את ערפאת נתלו ברחבי הארץ והונפו בהפגנות הימין[4]. במרץ 1994 נערכה בצומת רעננה הפגנה בהשתתפות ראש האופוזיציה בנימין נתניהו שבה נשאו מפגינים ארון קבורה עם הכתובות "ישראל בסכנה", "רבין ממית ציונות"[5] ו"רבין קובר ציונות"[6], וכרכו חבלי תלייה סביב צווארם[7][8]. בעקבות ההפגנות התקיימה ישיבת ממשלה שבה נידונה האפשרות להעמיד לדין את מי שמתיר את דמו של ראש הממשלה ומסית לפגוע בו באופן פיזי[9].
בעקבות ההתקדמות בתהליך אוסלו וחתימת הסכם ביניים נוסף, שהעניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות הגדולות ובעוד כ־450 כפרים בגדה וברצועה, שוסעה המדינה במחלוקת פנימית עזה. באוגוסט ניסה צעיר לדרדר את מכוניתו של השר יוסי שריד לתהום[10], וב־2 באוקטובר נערך טקס פולסא דנורא מול ביתו של רבין בירושלים. בליל הדיון על הסכמי אוסלו ב התקיימה הפגנת רבבות בכיכר ציון בירושלים, ששם נאמו ראשי מפלגות הימין. במהלך ההפגנה נשמעו קריאות "בדם ואש את רבין נגרש" ו"מוות לרבין" וכן נשרפו תמונותיו של רבין[11]. בתום ההפגנה צעדו כמה מאות מהמפגינים מהכיכר למשכן הכנסת ושם השתוללו באלימות, ניסו לפרוץ לרחבת הכנסת והרסו את מכוניותיהם של שרי הממשלה וחברי הקואליציה[12]. יו"ר הכנסת, שבח וייס, שלל מחבר הכנסת חנן פורת את זכות הדיבור במליאה בשל המהומות שהתחוללו בחוץ והורידו מהדוכן בצעקות "תרגיע את האנשים שלך שם בחוץ". במהלך ההפגנה ולאחריה פורסמה כרזה שיצר קטין, ובה הוצג רבין כשהוא לבוש במדי אס אס, ואחד מעותקיה נמסר לכתב הטלוויזיה ניצן חן על ידי סוכן שירות הביטחון הכללי אבישי רביב.
במחנה השמאל היו שהתריעו מפני פגיעה ברבין בידי פעילי ימין קיצוני. למשל, אריה כספי כתב בעיתון "הארץ" שבועיים לפני הרצח: ”'רבין בוגד' הוא ביטוי שיכול להביא מישהו מהמאזינים של הימין לחסל את החשבון עם הבוגד. כל מי שמשתמש בביטוי יודע זאת[13]”. אל מול האשמות וחששות אלה, היו בימין שהאשימו את השמאל בפרובוקציה ובניסיון לסתימת פיות[14].
גם במחנה הימין התריע אהרן דומב, איש מועצת יש"ע, במכתב לרבין: "אנו מצידנו עושים כל מאמץ, אולם מצאתי לנכון להתריע בפניך על כך, וכי באם תמשיך בדרך זו תישא לפחות "באחריות עקיפה" (בניסוחה של ועדת כהן) בגין פעולה שטנית של יחיד" (רצח פוליטי)[15].
כמשקל נגד להפגנות הימין, ארגנו תנועות השמאל הפגנה גדולה לתמיכה בקואליציה, בממשלה וברבין תחת הכותרת "כן לשלום, לא לאלימות", ההפגנה שבסופה נרצח רבין.
בדיעבד התברר, על פי הודאתו של יגאל עמיר בחקירתו, כי לרצח קדמו שלושה ניסיונות קודמים שלא צלחו: בינואר, באפריל ובספטמבר 1995.
הרצח
הרצח אירע בליל י"ב בחשוון התשנ"ו, בשעה 21:42[16] בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בתום הפגנת התמיכה בממשלה "כן לשלום, לא לאלימות"[17]. העצרת הסתיימה בביצוע "שיר לשלום" שבו השתתף גם רבין. הדף ובו מילות השיר נותר בחולצתו של רבין והוכתם בדמו, והפך מאוחר יותר לאחד מסמלי האירוע.
הרוצח, יגאל עמיר, תושב הרצליה וסטודנט למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, בעל השקפה ימנית קיצונית, סבר, על פי דבריו בחקירתו, שהסכמי אוסלו הם סכנה קיומית למדינת ישראל. הוא תכנן למנוע את קידומם בידי ראש הממשלה, על ידי התנקשות בו. עמיר הודה במעשה וטען שפעל לבדו ועשה זאת "בקור רוח"[18][19].
לדברי חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר שסייע לו בהכנות לביצוע הרצח, יגאל עמיר חשש כי השב"כ עוקב אחריו, ועל כן מידר את חגי אחיו מפרטים על זמן יציאתו ועל דרך הגעתו למקום העצרת. יגאל עמיר מילא בעצמו את מחסנית אקדחו לסירוגין בכדור מסוג הולופוינט ובכדור רגיל, מתוך חשש שרבין ילבש אפוד מגן, שאותו כדור ההולופוינט אינו חודר. בתחתית המחסנית סידר יגאל עמיר כדורים מיוחדים שהכין אחיו חגי, שלהם ייחס חגי יכולת חדירה טובה יותר. סמוך למקום העצרת ביצע יגאל עמיר תרגילים שונים כדי לוודא כי אינו תחת מעקב[20]. עמיר הסתיר את כיפתו בכיסו וניסה להתלבש בסגנון דומה לפעיל שמאל, להסוואה.
עמיר התמקם באזור הירידה מבמת העצרת אל החניה, בלא שעורר את חשדם של המאבטחים ושל השוטרים שהוצבו במקום. עמיר היה יכול לפגוע בשמעון פרס, שעבר בקרבתו זמן קצר קודם לרבין, אך נמנע מכך מאחר שראה בראש הממשלה רבין אובייקט משמעותי יותר לפגיעה.
בעת שצעד רבין מהמדרגות היורדות מן הכיכר אל עבר דלת מכוניתו הפתוחה, מלווה במאבטחיו, אנשי היחידה לאבטחת אישים, התקרב עמיר לעבר רבין וירה לעברו שלוש יריות מטווח קצר. שתיים פגעו ברבין, שלא לבש אפוד מגן, במרכז הגוף, ואחת במאבטחו יורם רובין. רבין הוחש אל מכוניתו והובל למרכז הרפואי תל אביב, שם נפטר מפצעיו כעבור 40 דקות. עמיר נעצר מייד במקום הרצח לאחר שהמאבטחים והשוטרים השתלטו עליו, בלא שהשתמשו בנשקם.
לאחר שרופאי המרכז הרפואי תל אביב אשר טיפלו ברבין הכריזו על מותו בתום מאבק קצר על חייו, קרא מנהל לשכתו, איתן הבר, הודעה מטעם הממשלה לציבור, מחוץ לשערי בית החולים, ובה אישר את מותו של רבין. לשון ההודעה: ”ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב. הממשלה תתכנס בעוד שעה לישיבת אבל בתל אביב. יהי זכרו ברוך”.
ההודעה נוסחה בידי הבר בשיתוף שמעון פרס ומילותיה הראשונות, "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", הפכו למטבע לשון. את המילה "בתדהמה" הוסיף יוסי שריד, כאשר הבר שאל לדעתו על נוסח ההודעה הסופי[21].
הלוויה והאבל
ערך מורחב – הלוויית יצחק רבין
ארונו של רבין הוצב ברחבה שלפני משכן הכנסת בירושלים ואנשים רבים, שהגיעו למקום ביום ובלילה, המתינו בתור ארוך כדי לעבור על פני הארון. מרבית גופי החדשות העריכו את מספר העוברים על פני הארון במאות אלפים, אך היו גם הערכות נמוכות יותר (עשרות אלפים) וגבוהות יותר (עד למעלה ממיליון). זכורות במיוחד מילות הפרידה שאמר בעברית נשיא ארצות הברית ביל קלינטון: ”שלום, חבר”.
רבין נקבר בהלוויה ממלכתית בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. בהלווייתו השתתפו כ־40 ראשי מדינות ונשיאים.
האבל הקיף רבים בעם: נוסף על ההמונים שעברו על פני הארון והשתתפו בהלוויה, אלפי בני נוער התאספו במקום הרצח כדי להתייחד עם זכרו של רבין בשירים ובהדלקת נרות זיכרון (לימים הם כונו "נוער הנרות"). לאחר מכן עלו רבים לקברו ועשרות אלפים השתתפו בעצרת זיכרון לזכרו. שמה של כיכר מלכי ישראל שונה ל"כיכר רבין" ובמקום הרצח הוקמה אנדרטה לזכר רבין. גם חלק מהכתובות וציורי הקיר שנכתבו בזמן האבל מוצגים בכיכר. על שמו של רבין נקראו רחובות בכל הארץ, מרכז רפואי ובנייני ציבור.
חוק יום הזיכרון ליצחק רבין קובע את יום י"ב בחשוון, מועד הרצח לפי הלוח העברי, כיום זיכרון ממלכתי, שיצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר.
נוסף ליום זיכרון זה, נערכת מדי שנה עצרת הזיכרון המרכזית לרבין, שאינה ממלכתית, במוצאי שבת הקרובים ל־י"ב בחשוון, בכיכר רבין בתל אביב. בעצרת נואמים אנשי רוח ופוליטיקה, ומופיעים אמנים.
תיעוד הרצח
לאחר הרצח התברר כי רוני קמפלר, רואה חשבון במקצועו העובד במשרד מבקר המדינה, תיעד במצלמת וידאו את ההתנקשות ברגע התרחשותה. קמפלר השתתף בעצרת שבסופה נרצח רבין. לדבריו ביקש להנציח את האירוע לצורך הכנת סרט אישי, בהיותו צלם חובב. לקראת סיום העצרת הסתובב עם מצלמתו ברחבה הסמוכה למדרגות בית עיריית תל אביב, מאחורי בימת הנואמים, וצילם את הנעשה בה בזמן שנשמעו הנאומים על הבמה. כשראה שהצפיפות אינה מאפשרת לו לצלם, עלה לגג קניון "גן העיר" הסמוך, שממנו נשקפה אותה רחבה[22]. בין היתר התמקדה עדשת מצלמתו ביגאל עמיר, שהסתובב ברחבה. בהמשך הסרט נראה רבין יורד במדרגות ומתקרב למכוניתו, ועמיר מתקרב אליו עם אקדח שלוף ויורה בו בגבו. לאחר מכן תועדה המהומה המתפתחת במקום, עד שהצילום הסתיים בחטף.
קמפלר מסר את הקלטת שצילם לוועדת שמגר, ועל פי מכתב תודה שקיבל ממנה, לדבריו, סייעה הקלטת רבות לחקירת הרצח[23]. הקלטת שימשה גם ראיה במשפטו של הרוצח.
בדצמבר 1995, חודש וחצי לאחר הרצח, מכר קמפלר לחברת החדשות של ערוץ 2 ולעיתון "ידיעות אחרונות" שמונה דקות מתוך הסרט, אותן דקות גורליות שצילם ברחבה, מאחורי במת הנואמים ומגג בניין גן העיר. הקלטת זכתה לצפיית שיא בערוץ 2, וכן לפרסום עולמי לאחר שרשתות זרות שידרו קטעים ממנה.
חקר נסיבות הרצח
- ערך מורחב – ועדת שמגר (רצח רבין)
בעקבות הרצח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ("ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל"). ב־28 במרץ 1996 פרסמה הוועדה את ממצאיה. היא מתחה ביקורת על תפקוד השב"כ בהגנת ראש הממשלה, אך שללה תאוריות קשר שהועלו באשר לרצח.
על ראש השב"כ, כרמי גילון, כתבה הוועדה: "במילוי תפקידו לא שקד במידה נדרשת ולא פיקח כנאות על הארגון, ההיערכות, הדריכות, הכוננות והפעולה התקינה של אגף האבטחה בכל הנוגע ליחידה לאבטחת אישים שבו, ובפרט בקשר לאבטחת ראש הממשלה המנוח", וציינה כי החלטתו להתפטר תוך כדי עבודתה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת". דרור יצחקי, ראש אגף האבטחה בשב"כ, התפטר מתפקידו מייד לאחר הרצח. גם בעניינו קבעה הוועדה כי לא מילא כראוי את תפקידו. הוועדה המליצה שבני להב, ראש היחידה לאבטחת אישים, "לא ימשיך במילוי תפקידו בשירות הביטחון הכללי", והוא פוטר מהשירות. הוועדה ציינה אנשי שב"כ נוספים שהתרשלו בתפקידם[24].
על המהפך שחולל הרצח כתבה הוועדה:
מאז כינונה של מדינת ישראל היה כוחה בשילוב ובאיזון ההכרחיים בין טיפוח כוחה, לבין ההגבלות המוסריות שנטלה על עצמה. גאוותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הייתה בין השאר בכך שתופעות שליליות, כגון רצח פוליטי, אינן מצויות בתרבות הפוליטית שלה. ראינו את עצמנו משוחררים מלחצים של אלימות פנימית, שאפיינה לא אחת מדינות אחרות באזור. לא העלינו על דעתנו כי חשבונות פוליטיים או מחלוקות אידאולוגיות יוכרעו במדינת ישראל בלחיצה על ההדק. לא האמנו כי יישוב מחלוקות אידאולוגיות נמצא בטווח של ירייה. סירבנו להשלים עם המחשבה כי שפיכות דמים בין יהודים תהפוך להיות דרך שאיש או קבוצה, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, תתייחס אליה כאמצעי שניתן לנקוט בו במסגרת של מאבק פוליטי־אידאולוגי. האמנו כי כוחנו המוסרי יעמוד לנו לעצור את התהליכים השליליים.
שלוש יריות אקדח ב־4 בנובמבר 1995 שינו כליל את הנחות היסוד האמורות. מדינת ישראל שלאחר רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, לא תשוב להיות מה שהייתה לפניו.
לאחר הרצח
הממשלה, שהתכנסה עוד בליל הרצח, בחרה פה אחד בשמעון פרס לראש הממשלה בפועל, וב־22 בנובמבר הציג פרס את ממשלתו החדשה, שבה שימש גם שר הביטחון, והיא כיהנה עד לניצחונו של בנימין נתניהו במערכת הבחירות בשנת 1996.
לאחר הרצח נשמעו קולות רבים בשמאל[25], אך גם מימין[26], אשר טענו כי האווירה הציבורית הטעונה ששררה לפני הרצח היוותה הסתה, ושהיה קשר ישיר או עקיף בינה ובין הרצח, וביקשו לנקוט אמצעים משפטיים נגד המסיתים. גם גורמים משפטיים תמכו בטענה זאת. שופט בית המשפט העליון חיים כהן אמר כי "כל הסימנים מעידים שהחלת דין רודף על ראש הממשלה מפי פוסקי הלכה כלשהם הביאה אחד שומר מצוות לידי שפיכות דמים"[27]. השופט אליהו מצא טען שהאווירה הציבורית השפיעה על יגאל עמיר, וראיה לדבריו הביא מדברי עמיר בחקירתו לאחר הרצח: ”כל מה שעשיתי לא הייתי עושה, אלא בגלל חובתי הדתית להגנת עם ישראל, מצד דין מוסר, שאליו השתייך רבין, כפי שנאמר על ידי הרבה רבנים”[28][29].
בימין היו קולות שטענו כי מדובר בניצול פוליטי של הרצח, שעשה מתנקש בודד, ובניסיון לבלום את הביקורת נגד הסכמי אוסלו וספיחיהם[30]. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אמר לימים שלא הוכח כי הסתה גרמה לרצח[31].
הערכת תוצאות הרצח
היו שטענו שבטווח הרחוק השיג הרצח את תכליתו. נשיא ארצות הברית ביל קלינטון טען שאילולא נרצח רבין, היה מושג הסכם שלום מקיף בין ישראל לפלסטינים בתוך שלוש שנים[32]. יונה יהב, ראש עיריית חיפה, טען בשנת 2012 כי "לא קיים בהיסטוריה רצח פוליטי שהצליח כל כך כמו רצח רבין. רוב העם הפך ימני, השיח הפוליטי הפך להיות לגמרי ימין. הפסקנו לחלוטין את השיח עם שכנינו ועם הפלסטינים תושבי ישראל. גרמנו להתרחקות של הדור הצעיר בארצות הברית ממדינת ישראל. התחלנו להימאס על המועמדים לנשיאות בארצות הברית"[33].
לעומת זאת, טען בועז העצני מימין: "אי אפשר להגזים בחומרת הנזק שגרם רצח רבין לעם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל". לדבריו: "רבין עמד לנחול תבוסה מוחצת בבחירות 1996, שהייתה מובילה להתמוטטות הלגיטימציה להסכמים... הרצח מנע הכרעה בדעת הקהל נגד ההסכמים ואיפשר את המשך ההידרדרות". לדברי משה יעלון, רבין עמד לעצור את הסכמי אוסלו לאחר שהתברר כי ערפאת עומד מאחורי הטרור[34].
מאז הרצח מפלגתו של רבין, מפלגת העבודה, לא ניצחה בבחירות למעט בבחירות 1999 עם אהוד ברק. בעקבות כך יש הטוענים כי הרצח פגע חזק במפלגה והוביל אותה למשבר עמוק ממנו לא התאוששה עד היום[35].
העמדה לדין
חמישה אנשים הועמדו לדין בעקבות הרצח, אך איש מלבד יגאל עמיר לא הואשם ברצח באופן ישיר. הועמדו לדין:[36]
- יגאל עמיר, שהורשע ברצח יצחק רבין ונידון למאסר עולם על הרצח ולעוד שש שנות מאסר על פציעת מאבטחו של ראש הממשלה. במשפט נוסף (עם אחיו חגי ועם דרור עדני) נידון לעוד חמש שנות מאסר (שלאחר ערעור המדינה הוחמרו לשמונה שנים), על השתתפות בקשר לרצח רבין, על קשירת קשר לביצוע פיגועי טרור נגד פלסטינים וייצור ועל החזקת נשק שלא כחוק. העונשים נגזרו עליו במצטבר. בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על־תנאי ממאסר, תשס"א–2001, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי־אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. החוק לא פגע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר.
- חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, הורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה ובהחזקת נשק, ונגזר עליו עונש של 12 שנות מאסר (שלאחר ערעור המדינה הוחמר ל־16 שנים). בהיותו בכלא נידון (בשנת 2006) למאסר של שנה (מתוכה חצי שנה לריצוי נוסף למאסרו הקיים וחצי שנה בחופף) ושמונה חודשים על־תנאי בגין איומים על ראש הממשלה אריאל שרון. בקשתו לשחרור מוקדם נדחתה ב־2006, והוא שוחרר במאי 2012.
- דרור עדני, חבר של יגאל עמיר, נידון לשבע שנות מאסר, על קשר לרצח ראש ממשלה ועל קשר לפגוע בערבים, וריצה אותן במלואן עקב קביעת ועדת השחרורים כי עדני מסוכן לציבור ולכן אין לקצר את עונשו. עדני טען לאורך כל השנים כי הוא חף מפשע, ובצאתו מהכלא אמר שהיה קורבן לעלילה כמו זו שנרקמה סביב אלפרד דרייפוס[37]. מאז שב לאלמוניותו שמלפני הרצח.
- מרגלית הר־שפי, ממכרותיו של יגאל עמיר, הורשעה באי־מניעת פשע, על כך שידעה על כוונתו של הרוצח ולא דיווחה על כך למשטרה. נגזר עליה עונש של 24 חודשי מאסר, מהם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על־תנאי. ראש השב"כ עמי אילון המליץ לחון אותה, ולימים נימק זאת בטענה שעל סמך המידע המודיעיני שנחשף לו, היא לא ידעה על כוונת הרצח.
- אבישי רביב, סוכן של השב"כ[38], הואשם אף הוא באי־מניעת פשע, בטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר ולא דיווח עליהן למפעיליו, אך זוכה במשפט. במסגרת תפקידו הסית רביב נגד רבין, לרבות הפצת תמונתו במדי האס אס לאמצעי התקשורת. בגין ההסתה הוא לא הועמד לדין, כי היא התבצעה במסגרת פעילותו כסוכן.
- הקטין שהכין את התמונה נידון לשלושה חודשי מאסר על־תנאי ול־150 שעות עבודה בשירות הציבור. קטין נוסף שהניף אותה בהפגנה בחמישה באוקטובר נידון לשלושה חודשי מאסר על־תנאי ולקנס של 900 ש"ח. שמם אסור בפרסום[39].
ראו גם
- הנצחת יצחק רבין
- תגובת החברה הדתית לרצח רבין
- תאוריות הקשר על רצח רבין
- ימים נוראים
- רצח אמיל גרינצווייג
- השלכת הרימון בכנסת
- ניסיון ההתנקשות במאיר וילנר
לקריאה נוספת
- יורם פרי, יד איש באחיו – רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל, הוצאת בבל, 2005.
- דביר קריב, יצחק – רצח רבין: הסיפור שלא סופר, טפר הוצאה לאור, 2015.
- דנה אריאלי־הורוביץ, יוצרים בעומס יתר: רצח רבין, אמנות ופוליטיקה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2005.
- מחזור 95' – אנתולוגיה ספרותית בעקבות רצח יצחק רבין, הוצאת דרור לנפש, 2013. עורכים: ברק סלע, ירדן בן־צור ואלון בר
- דנה אריאלי (עורכת), אחרי עשרים שנה: עיצוב זיכרון רבין, מכון טכנולוגי חולון ועמותת נט״ל, תל אביב, 2015.
- Dan Ephron, Killing a King: The Assassination of Yitzhak Rabin and the Remaking of Israel, W. W. Norton & Company 2015.
קישורים חיצוניים
רצח יצחק רבין, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- מיוחד: סרטון רצח רבין כפי שטרם נראה, באתר ynet, 24 באוקטובר 2007
- גלריית תמונות מהפגנות הימין לפני רצח רבין, באתר הנוער העובד והלומד
- יוסף אורן, השתקפות רצח רבין בסיפורת הישראלית, כתב העת נתיב (גיליון 100, ספטמבר 2004)
- גלעד סרי לוי, רצח רבין, מלחמת התרבות ופרשנותה, על ספרו של יורם פרי "רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל"
- חדשות 2, "השעה 23:15, רה"מ יצחק רבין נפטר" – מהירייה עד ההכרזה: השידור מליל רצח רבין, באתר מאקו, 25 באוקטובר 2015
עופר אדרת, 20 שנה לרצח יצחק רבין: ההסתה שקדמה לפייסבוק, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2015
יובל גנור, משדר מיוחד במלאות עשרים שנה לרצח רבין, כולל הקלטות משידורי רשת ב' בליל הרצח, באתר iCast, 31 באוקטובר 2015- רצח רבין, באתר הארץ
- רוני שכטר ברן (עורכת), בתדהמה: רצח ראש הממשלה יצחק רבין (אסופת זיכרון), הוצאת מרכז יצחק רבין, 2018
- אוהלי זכור של דרור ישראל
- עמיחי אתאלי, כך נרקם רצח רבין בראשו של יגאל עמיר: גילויים חדשים, באתר ynet, 15 בספטמבר 2019
- יזהר באר, "בסוף יגאל עמיר ישוחרר, בעוד 20 שנה אולי גם ידליק משואה", "פרות קדושות", באתר הארץ, 3 בנובמבר 2019
הערות שוליים
- ^ רצח במחוזות הזיכרון באתר הסתדרות המורים
- ^ רחבעם זאבי: "זו ממשלה לא שפויה שהחליטה לאבד את מדינת ישראל לדעת... ממשלה מופקרת, כנועה, מבולבלת, בוגדנית, מטורפת, אחוזת דיבוק של ויתורים והתחסלות מרצון; ממשלה מטושטשת שיצאה מדעתה, תועת רוח ומתבוללת, מפריחה בלונים וחובקת בכוח פרסים נובלים; ממשלה שהוכתה בשיגעון ושנשתבשה דעתה", נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
- ^ אריאל שרון: "בכל פעם שאני שומע את ההצעה הנוראה שהציע אייכמן לקסטנר וליואל ברנד, של "דם יהודים תמורת משאיות", עולה דמי לראשי... כאשר אני רואה היום את העסקאות שמבצעת ממשלה זו עם ראשי הטרור של אש"ף, מתוך אמונה איוולת שזה יציל חיי יהודים, אני מזדעזע באותה מידה","שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 18 בנובמבר 1994
"מה ההבדל בין ועד הקהילה היהודית בגטו לבין הממשלה? שם נאלצו היהודים לשתף פעולה, וכאן הממשלה עושה הכל מרצונה", הארץ, 1 באפריל 1994
רפאל איתן: "מה שקרה בצומת בית-ליד הוא תזכורת ליום השנה לאושוויץ... זו ממשלת המשך לבווין, ממשלת הספר הלבן. לאנשים כאלה היה בעבר כינוי קולע – קוויזלינגים. זה הביטוי היאה להם", "ידיעות אחרונות", "שב"כ בין הקרעים" מאת כרמי גילון, 23 בינואר 1995 - ^ ההסתה שקדמה לרצח, אתר הנוער העובד והלומד
- ^ חנן עמיאור, שלוש האשמות שווא שהודבקו לנתניהו, באתר פרספקטיבה, 20 ביולי 2015
- ^ יואש אלרואי, פוסט מספר 717.3: יצחק רבין ז"ל (1995 – 1922), באתר יואש אלרואי TVblog, 4 בנובמבר 2017.
- ^ יוסי גורביץ, התמונה האבודה, באתר החברים של ג'ורג', 31 באוקטובר 2012
- ^ ארון הקבורה וחבל התלייה, (מאורכב), נובמבר 1997
- ^ חנה קים, הארץ, 25 באוגוסט 1995
- ^ יוסי שריד, הנואם שאני מציע לעצרת, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2015
- ^ סרטון המתעד את ההסתה לפני רצח יצחק רבין - YouTube
- ^ "מאות מפגינים ניסו לפרוץ לרחבה שמול המשכן, וסירבו לבקשת השוטרים והמארגנים להתפנות לגן הוורדים הסמוך. הם השליכו לפידים בוערים על השוטרים, שעצרו כמה מהם לחקירה. המפגינים פגעו במכוניות של שרי הממשלה ושל ח"כים מהקואליציה. את מכוניתו של ראש הממשלה הם הרסו כמעט לחלוטין. נהגו של יצחק רבין סיפר, כי מפגינים הלמו ברכב באמצעות כלים שונים, פגעו בפח וניפצו את הפנסים. לדברי כמה עדים, טיפסו מפגינים על גג המכונית, רקעו עליה ברגליהם והשמיעו קריאות בגנות רבין והממשלה". נדב שרגאי, הארץ, 6 באוקטובר 1995
- ^ אריה כספי, מישהו עוד יחסל את "רבין הבוגד", באתר הארץ, 13 במאי 2003 פורסם במקור ב-20 באוקטובר 1995, שבועיים לפני רצח רבין.
- ^
.שרון: "הידיעות המופצות על סכנה לחיי רה"מ - פרובוקציה סטאליניסטית"... "מה שממשלת רבין עושה כעת בארץ: פרובוקציה תקשורתית על כוונה כביכול להתנקש בחיי רבין ושרי הממשלה, שמטרותיה גלויות לעין"
— נדב שרגאי, הארץ, 15 באוקטובר 1995 - ^ ברק רביד, בכיר מועצת יש"ע לרבין ב-94': "דבריך יובילו לרצח פוליטי", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 בנובמבר 2018
- ^ השעה המדויקת נמצאת במחלוקת, צילום של השעון של השוטר שעצר את יגאל עמיר מראה על השעה 21:32. דו"ח מעצר של יגאל עמיר מציין את השעה 21:30, ועדת שמגר ציינה את השעה 21:45. בקול ישראל דווח לראשונה על היריות בשעה 21:44
- ^ מתיה קם, רצח יצחק רבין, באתר קופצים ללוח העברי, הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^
ערוץ 2 - המשדר המלא לסיקור רצח רבין, 04.11.1995, בביצוע החדשות הישנות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ ערוץ 2 - המשדר המלא לסיקור רצח רבין, 04.11.1995, בביצוע החדשות הישנות, סרטון באתר יוטיוב
- ^ דברים של חגי עמיר שכתב לאחר שחרורו מהכלא ב־2012
- ^ איתן הבר, המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 19 באוקטובר 2006
- ^ אוריה שביט, מגזין הארץ, קונספרציה? סתם רשלנות פושעת, 19.11.1999
- ^ קמפלר בראיון עם גדי בלום, עיתון תל אביב, מדור "שורה ראשונה", 26. אוקטובר 2001. הדף המקורי איננו זמין עוד, אך ניתן לצפות בהעתק שלו מתאריך 7. אוגוסט 2007, באתר ארכיון האינטרנט
- ^ יוסי מלמן, האשם הלא עיקרי, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
- ^ אהוד ברק בהתייחסות לתקופה שלפני הרצח: "...אם שוב נרשה שחופש הביטוי יהפוך לחופש ההסתה..." שמעון פרס: "אין ספק שהדיבורים על פולסא דנורא והטפות הרבנים הובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין"
- ^ "היריות חשפו מה מעוללת שנאה ולמה מסוגלות להוביל הסתה וקריאות "בוגד" נגד העומד בראש מדינה" – דן תיכון בנאומו בכנסת לזכר רבין [1]
- ^ משה נגבי, "כסדום היינו", הוצאת כתר. עמוד 213
- ^ אליהו מצא, ההסתברות שמילים תהרוגנה.
- ^ ראו אמירותיו של יגאל עמיר בסוף הקטע מתוך: חקירת רצח ראש הממשלה
- ^ זאב בנימין בגין אמר במליאת הכנסת: "... נעשה גם ניסיון מאורגן, שיטתי, מחושב, להחניק את הדמוקרטיה בישראל על ידי השתקת האופוזיציה הפרלמנטרית, ונעשה ניסיון ציני ליצור אווירה שבה תהיה זהות במוחם של אנשים בין עצם ההתנגדות להסכמי אוסלו לבין תועבת הרצח", זאב בנימין בגין, מליאת הכנסת, 22 בנובמבר 1995, מתוך: סיפור עצוב, עמוד 214
- ^ צבי זרחיה ויובל יועז, מזוז: לא הוכח שרבין נרצח בגלל הסתה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
- ^ אטילה שומפלבי, ביל קלינטון: אם רבין לא היה נרצח, היה שלום, באתר ynet, 14 בנובמבר 2009
- ^ נתי טוקר, יהב: "יגאל עמיר הצליח ב-100% ולא ירחק היום שתקום ממשלה שתשחרר אותו מהכלא", באתר TheMarker, 4 בנובמבר 2012
- ^ בועז העצני, דעה: חגי עמיר? לא תודה, באתר ערוץ 7, 13 במאי 2012.
- ^ "שלום למחנה: כך הובילו הקיצונים לקריסת השמאל הפוליטי הישראלי". נבדק ב-2018-08-26..
- ^ איפה הם כולם?, באתר ynet, 16 באוקטובר 2002
- ^ בשנת 2009 אמר לכתבי המקור של ערוץ 10 תוכנית המקור, 10 בנובמבר 2009, חלק שני: "לא הייתי קשור לזה. אין לי על מה להתחרט בכלל. מי שרוצה שיאמין. מי שלא רוצה, שלא יאמין".
- ^ אבישי רביב נגד מדינת ישראל, באתר פסק דין
- ^ עדנה אדטו, "3 חודשים על-תנאי - למכיני כרזת השטנה נגד יצחק רבין ז"ל", מתוך ידיעות אחרונות
| יצחק רבין | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו | רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו) | .jpg)
| |||
| ממשלותיו | ממשלת ישראל השבע עשרה • ממשלת ישראל העשרים וחמש | ||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||
| שונות | נאצר מחכה לרבין • נאום הר הצופים • פרשת חשבון הדולרים • פנקס שירות • בלי בג"ץ ובלי בצלם • שלום, חבר | ||||
| הירצחו | ועדת החקירה לעניין רצח רבין • תאוריית הקשר על הרצח • תגובת החברה הדתית לרצח • הלוויתו • יגאל עמיר • אבישי רביב • מרגלית הר-שפי • חגי עמיר | ||||
| הנצחתו | יום הזיכרון ליצחק רבין • כיכר רבין והאנדרטה • אורות רבין • פארק יצחק רבין • מכינה קדם-צבאית רבין • מרכז יצחק רבין • מרכז רפואי רבין | ||||
