שביל ישראל

תוואי השביל

קצה השביל בין מלון הנסיכה באילת לטאבה בצילום מהים (שביל העפר העולה אל ההר). בקדמה ניתן לראות דבור של חיל הים

שביל ישראל הוא נתיב הליכה ארוך שנמשך לאורך כל מדינת ישראל. הוא מתחיל בבית אוסישקין שבקיבוץ דן בצפון ומסתיים בבית ספר שדה אילת, על חוף מפרץ אילת. אורכו היום, לאחר השינויים שבוצעו בו במהלך השנים, הוא כ-1,030 קילומטרים. שביל ישראל הוא גולת הכותרת ברשת סימון השבילים הארצית שיזמה ויצרה החברה להגנת הטבע, המסמנת וממפה את כל מסלולי הטיול בארץ, על ידי הוועדה לשבילי ישראל.

בינואר 2016 החלה חברת גוגל להציג גם את שביל ישראל כחלק משירות "StreetView"‏^[1]^[2].

היסטוריה והווה

השביל נחנך בפסח, אפריל 1995, לאחר כ-16 שנות עבודה ודיונים על התוואי. הרעיון הועלה בראשית שנות השמונים על ידי אברהם תמיר, שהתרשם משביל האפלצ'ים בארצות הברית. את הרעיון העביר תמיר לאורי דביר שתכנן וביצע^[3]. בתכנונו הושם דגש על מתן ייצוג לכל נופי ואזורי הארץ וכן על מעבר באתרים חשובים לכל הדתות. השביל מהווה מעין שלד לשאר שבילי הטיול בארץ שרבים מהם יוצאים ממנו. בשונה מסימון השבילים הנפוץ בארץ, פס צבעוני בין שני פסים לבנים, מסומן שביל ישראל באמצעות שלושה פסים מקבילים במדורג: לבן, כחול וכתום. הסימון הוא מדורג - כאשר הפס הלבן עליון, כיוון ההליכה צפונה ואילו כאשר הכתום עליון דרומה (יש הסוברים שהלבן מייצג את החרמון המושלג והכתום מייצג את המדבר^[4]).

לכל אורכו, שביל ישראל נמצא בתחומי הקו הירוק. בשנת 2003 הוסט חלק מתוואי השביל באזור השרון משפלת ההר לכיוון הים. הסיבות העיקריות להסטה זו הן התפתחות כביש חוצה ישראל (כביש מספר 6) שדרס קטעים מהשביל, הימנעות מסיכון ההולכים לאורך קו התפר והרצון להוסיף נופי ערים וחוף ים. שינויים מהותיים נוספים נעשו בשביל באזור הנגב, משום שהתוואי הקודם כלל קטעים ארוכים לאורך כביש 40 לשם הימנעות מכניסה לשטחי האש הרבים משני עבריו.

שביל ישראל נבחר כאחד מ-20 מסלולי ההליכה הטובים ביותר על ידי נשיונל ג'אוגרפיק, ותואר על ידי צוות השופטים כמשלב טבע, היסטוריה, מורשת ותרבות עם "נופים תנ"כיים בקנה מידה גדול וכן [נופים] מחיי היום-יום של הישראלים המודרניים"^[5].

תוספות וחלופות לשביל ישראל

שביל ישראל לא עובר ברמת הגולן, ירושלים וביהודה ושומרון. לפיכך:

ב-2006 נחנך "שביל ירושלים" אשר מתחבר לשביל ישראל בסטף ובעין חנדק, וכך יוצר מסלול כמעט מעגלי עם שביל ישראל.
ב-2007 נחנך "שביל הגולן" (לבן כחול ירוק) שמתחיל בחרמון ומסתיים בדרום רמת הגולן (נקודת שביל ישראל הקרובה היא באתר ירדנית).
ב-2009 הושלם סימונה של "דרך הבשורה" באזור הכנרת והגליל התחתון המזרחי. השביל המתחקה אחר דרכו של אותו האיש בצפון הארץ, חופף בחלקו לשביל ישראל. עוד נחנך בשנה זו החלק הראשון של "שביל ישראל האלטרנטיבי" (או "הישיר"), אשר מתפצל משביל ישראל ליד בית שאן, ממשיך לאורך הבקעה והשומרון, עובר דרך ירושלים וצפוי להתחבר לשביל ישראל באזור ערד. שביל זה, לא סומן על ידי גוף רשמי לסימון שבילים, והוא מסומן בצבעים תכלת לבן ירוק^[6]^[7].
בעקבות השרפה בכרמל שהתרחשה בדצמבר 2010 ופגעה בקטע השביל העובר בכרמל הציעה הוועדה לשבילי ישראל תוואי חלופי העובר דרך נחל אורן^[8]. תוואי השביל המקורי דרך הר שוקף שוקם לאחר השריפה.
שביל רמות מנשה: יוצא משביל ישראל מדרום למושב עופר ועובר במרחב הביוספרי רמות מנשה בקרבת היישובים בת שלמה, עמיקם, דליה, גלעד, רמת השופט ומשמר העמק ודרך הנחלים דליה, השופט, רז ותנינים. (מצפון לדרום) נקודת מפגש דרומית עם ש"י מצפון לבנימינה. הליכה על השביל לוקחת כ-4 ימים.
בשנת 2016 יזם בית ספר שדה כפר עציון תכנון של "שביל ישראל המזרחי" שיעבור בשטחי יהודה, השומרון ובקעת הירדן^[9].
ב-2017 שונה תוואי שביל ישראל ולראשונה נכנס לתחום ירושלים. השינוי, המוסיף לשביל כ-11 ק"מ, מתחיל מנחל שורק לתוואי חדש דרך עין כרם, קריית מנחם, עין לבן ונחל רפאים (מצפון לדרום) חוזר לתוואי המקורי בשלוחת קובי

מסלול שביל ישראל (מצפון לדרום)

מנופי שביל ישראל - מים שוצפים בנחל קדש

שילוט של שביל ישראל בנחל הירקון

מנופי שביל ישראל - לילה בנחל רחם

הצועדים בשביל ישראל

ליד מודיעין

חציית פלג נחל באצבע הגליל

על פי הערכות שנעשו במשך הזמן, צועדים בכל שנה כמה מאות מטיילים את כל 1,000 הקילומטרים ברציפות. צעידה רצופה כזו דורשת 30 עד 60 יום, תלוי בקצב ההליכה של הצועד. חלק מההולכים העושים זאת בסוף החורף נעים בדרך כלל מדרום לצפון ואילו אחרים עושים זאת בסוף הקיץ מצפון לדרום.

השביל מיועד להולכי רגל, אך על רקע התפתחות התחום ושדרוג מתאים של המפות, החלו מטיילים רבים לעבור קטעים מהשביל באופניים וברכב שטח. כמו כן כמה מוסדות חינוך צועדים את השביל.

קבוצות מטיילים מתארגנות לכיסוי השביל בקטעים מצטברים. הקבוצות נפגשות אחת לחודש ומשלבות הליכה וסעודות משותפות. הליכה בקבוצה מאפשרת את השארת המכוניות בסוף המסלול ועקב כך, הליכה בקטעים ארוכים יותר.

יש הצועדים את השביל בקטעים - השביל נפרס למקטעים, כאשר כל מקטע נצעד בנפרד, למשל ביום אחד של הליכה. מיטיבי לכת במיוחד כנראה יכולים לסיים את ההליכה בכ- 46 ימים, ומיטיבי לכת בכ- 62-65 ימים. ישנן מספר חלוקות של השביל למקטעים. למשל באתר שביל ישראל של "טיולי" (אתר האינטרנט של "למטייל", ראה קישור למטה) החלוקה היא ל-46 מקטעים (שיכולים להתאים ל-46 ימי הליכה), ואילו באתר שביל ישראל של "ארץ הצבי" החלוקה היא ל-62 מקטעים אשר שלשה מהם הינם קשים במיוחד ובדרך כלל מומלץ לפצלם, כך שבסך הכל ישנם 65 מקטעים של הליכה יומית, שחלקם קלים ויכולים להתאים גם לטיולי משפחות. ניתן גם ללכת על פי אתר Shvil Net אשר במפותיו החלוקה היא ל-51 מקטעים של הליכה יומית. אתרים נוספים המציעים חלוקה של השביל למקטעים כוללים את אתר "מפה", ואתר Shvilist המחלקים את השביל ל-44 מקטעים שאינם מותאמים להליכה על-פי ימי הליכה (למשל, ביניהם ישנו קטע של 83 ק"מ).

ישנן קבוצות הצועדות בשביל ישראל למען מטרה חברתית או סביבתית. לדוגמה בשנת 2004 התפרסם סיפורו של ניר צורן, חולה במחלת ALS (ניוון שרירים), שיצא למסע לאורך קטעים מן השביל למען העלאת המודעות למחלה.

בכלי התקשורת התפרסם מסעם של חברי קבוצת אב"י ("אפשר ביחד"), בראשותם של יוסי ורעיה אפנר, שבנם, אבי אפנר, נהרג באסון המסוקים, בשיתוף עם ארגון צו פיוס, המדרשה באורנים וארגונים נוספים. אלה, עורכים מדי שנה מסע בשביל ישראל לזכר חללי אסון המסוקים וחללי מערכות ישראל ונפגעי הטרור. לאורך המסע משולבים קטעי מורשת וקטעי זיכרון, ורבים מצטרפים למסע השלם או למקטעים שונים.

הצועד הידוע הראשון של השביל, טרם חניכתו הרשמית, היה יריב יערי שיצא ב־5 באפריל 1994 והשלים את המסלול המקוצר בזמנו תוך 21 יום. הקבוצה הראשונה שצעדה את השביל רשמית לכל אורכו הורכבה מ-6 נערים מקיבוץ בארי ומחנכם דני גספר (שמאז עבר את השביל עוד 7 פעמים עם קבוצות שונות), אשר צעדו בקיץ 1994 במשך 20 יום כהכנה לקראת גיוסם לצה"ל. קרלוס גולדברג, רץ מרתון בן 53 מרמות נפתלי, סיים ב־5 באוקטובר 2007 את שביל ישראל לאחר 12 יום, 13 שעות ו־37 דקות ובכך הפך לאדם שסיים את השביל בפרק הזמן הקצר ביותר.

מלאכי השביל

ערך מורחב – מלאך שביל

תופעה ייחודית שמתפתחת עם עליית הפופולריות של השביל, היא של "מלאכי השביל". כינוי זה מתייחס לאנשים לאורך השביל המציעים להולכים בו סיוע כגון הטמנות מים במדבר, אירוח לקפה, רשות להשתמש בחצר להקמת אוהל, אספקת מקום לינה עם מיטות ומקלחת וכדומה. מרבית ה"מלאכים" אינם דורשים תמורה עבור השירות אותו הם מספקים, או גובים תשלום סמלי. קיימות רשימות של "מלאכי שביל", בהן מצטיידים לעיתים המטיילים בשביל לקראת יציאתם. פעמים רבות מטיילים מחליפים ביניהם מידע על "מלאכים" (בייחוד כשמטיילים ההולכים בכיוונים מנוגדים נפגשים).

הוועדה לשבילי ישראל

שלט הדרכה מקורה לצד השביל, הניצב, בדרך כלל, בנקודות גישה אליו

סימון שביל ישראל ושבילי הליכה נוספים בנחל נקרות

סימון שביל ישראל בתוספת השביל האזורי (עיגול סגול). הסימון בצורה המדורגת נועד ללמד מה כיוון הצעידה: כשהצבע הכתום, צבע הנגב, בולט - סימן שפני הצועד לכיוון הנגב. כשהצבע הלבן, צבע החרמון, בולט - סימן שפני הצועד לכיוון החרמון

עד ליולי 2011, יו"ר הוועדה לשבילי ישראל היה אורי דביר. מנהל הוועדה הוא מוטי בן שטרית. בוועדה מיוצגים גופים רבים בהם החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל, משרד החינוך התרבות והספורט, אגודת אכסניות הנוער, משרד התרבות והמרכז למיפוי ישראל. סימון השבילים נעשה בידי עובדי הוועדה לשבילי ישראל. כמו כן, הוועדה יוצרת מפות סימון שבילים מעודכנות, ומוכרת אותן לציבור המטיילים וחובבי הטבע.

סימון השביל

סימון השביל מורכב משלושה פסים אנכיים - לבן מימין, כחול באמצע וכתום משמאל. אם הפס הלבן מדורג גבוה מהאחרים משמע הנך צועד בשביל ישראל מדרום לצפון (לבן - לכיוון השלג). אם הפס הכתום מדורג גבוה מהאחרים משמע הנך צועד בשביל מצפון לדרום (כתום - לכיוון צבע החול הנגב והמדבר). סימון שביל ישראל עשוי להופיע לצד סימון שבילים רגיל (אדום, כחול, שחור או ירוק). לעיתים שביל ישראל חופף גם עם שבילים נושאיים אחרים, ובמקרה זה תתלווה לסימון שביל ישראל נקודה סגולה או כתומה.