שבע בן בכרי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, היה איש משבט בנימין שמרד בדוד המלך, וקרא להינתק ממלכותו בעקבות הבאת דוד לירושלים על ידי אנשי שבט יהודה.[1]
כינויו "בן בכרי" - רומז אולי לייחוסו לבכר, בנו של בנימין.
בעקבות מרידתו, שלח דוד את עמשא בן יתר בראש צבא שבט יהודה, אך זה התמהמה במשימתו, ולכן נדרש דוד לקרוא את אבישי בן צרויה למשימה זו. בגבעון פגש בהם שר הצבא יואב בן צרויה, והוביל את הכוח אל מבצרו של שבע באבל בית מעכה, שם צרו על העיר. כדי להימנע מהרס העיר, אישה חכמה אחת שיכנעה את יושביה להרוג את שבע ולהשליך את ראשו מעבר לחומה. התושבים שוכנעו וביצעו את הנדרש ובכך הומת שבע והוסר המצור.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שבע בן בכרי, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
הערות שוליים
