שדלנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־14:42, 13 במאי 2018 מאת עידו (שיחה | תרומות) (גרסה אחת של הדף wikipedia:he:שדלנות יובאה: ייבוא מוויקיפדיה העברית: ראה רשימת התורמים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שַׁדְלָנוּתאנגלית Lobbying) היא פעילות שמטרתה להשפיע ברשויות השלטון, במטרה לגרום לנבחרי ציבור (לרוב חברי פרלמנט) לפעול, לקדם ולהצביע בעד מדיניות או הצעת חוק ששוכר השירות מעוניין בה.

העוסק בשדלנות קרוי שַׁדְלָן (לוֹבִּיסְט). מרבית הלוביסטים פועלים תמורת תשלום, אך חלקם פועלים בהתנדבות מטעמים אידאולוגיים או הומניים. השדולה היא לרוב כלי בידי קבוצות אינטרס לשרת את מטרותיהם. פעמים רבות מדובר בחברות מסחריות, הפועלות לקדם חוקים ותקנות שיפעלו לטובתן, כגון הגבלת תחרות, הפחתת מסים, צמצום רגולציה או הגברת רגולציה על מתחרים וכיוצא בזה. עם זאת, יש גם שדלנים שפועלים מטעמם של גופים ללא מטרות רווח ועמותות.

יש הטוענים כי אף שלרוב מדובר בפעילות חוקית, יש בכך טעם לפגם והעמקה של אי השוויון, מכיוון שככל שלחברה מסחרית או קבוצה יש יותר אמצעים, כך פתוחות בפניה האפשרויות לשכור שדולה ובכך להיטיב עוד יותר את מצבה. כמו כן נטען כי השדלנות היא בבחינת "פרצה קוראת לגנב" - בניסיונם לשדל את מקבלי ההחלטות הציבוריים עלולים לוביסטים גם לפתות אותם בדרכים בלתי לגיטימיות ואף בלתי חוקיות כגון הצעה למתן שוחד, טובות הנאה או תגמול עקיף אחר (כגון משרה בכירה לאחר סיום כהונת נבחר הציבור, כתבה אוהדת בתקשורת וכו') תמורת תמיכתם. מסיבות אלה נחקקו בחלק ממדינות המערב חוקים שמטרתם לצמצם את הקשר בין הון ושלטון בעזרת הגבלת חופש הגישה של השדולות אל מקבלי ההחלטות בגופים הציבוריים.

שדלנות בכנסת

בישראל מוכר העיסוק בשדלנות (לובינג) מכוח תיקונים לחוק הכנסת. תיקונים אלה מסדירים כללי התנהלות תקינים, למשל חובת אמירת אמת, איסור הטעיה ואיסור יצירתה של מחויבות אישית מכל סוג אל מול חבר הכנסת.

תיקון נוסף לחוק הכנסת ביוזמת ח"כ שלי יחימוביץ ממפלגת העבודה וח"כ גדעון סער מהליכוד, נכנס לתוקף בשנת 2008 וזכה לשם "חוק הלוביסטים", מוסיף וקובע חובת רישוי בפני יו"ר הכנסת ונשיאת תג זיהוי ייחודי. בנוסף, מפורסמת רשימת לקוחותיו של כל משרד לובינג באתר הכנסת. תיקוני חקיקה אלה נועדו להגביר את השקיפות של הלוביסטים המורשים כלפי מוסדות הכנסת. בפברואר 2012 יו"ר הכנסת ראובן ריבלין אף אסר על השדולנים לבקר בחלק גדול ממתחמי המשכן, ללא הזמנה אישית. האיסור בא בעקבות פרסום כתבת תחקיר ב"עובדה" שחשפה את אופי פעולת השדלנים, ותיארה כיצד מכוני הכשרה לימדו שדלנים כיצד לנסח את הצעות החוק בעצמם עבור הח"כים, להשפיע על פעילות מרכז המחקר והמידע של הכנסת ועל מענה לשאילתות שמוגשות לשרי הממשלה.[1] בין גופי הלובינג המובילים בישראל נמנים: חברת "פוליסי" בבעלותו של בוריס קרסני, חברת "אימפקט" בבעלותן של אורית לרנר ואורלי בן-שמאי, והשדלנים אמיר גלעד, ניר קלינר, בהירה ברדוגו ורות פרמינגר, ענת קראוס, וגורן עמיר.[2] לאחר התחקיר שהוצג ב"עובדה" גיבשו מספר חברות לובינג, שחברו יחד ב"פורום קשרי ממשל", קוד אתי לענף השדלנות, המתבסס על הקוד הבינלאומי של איגוד הלוביסטים המוסמכים באיחוד האירופי, והקוד האמריקאי של איגוד הלוביסטים בארצות הברית.[3] [4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שדלנות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ יפעת פרייז, ‏לוביסטים: שאט-נפש מהיוהרה והציניות שבה הוצגנו בעובדה, באתר גלובס, 8 בפברואר 2012
  2. ^ אביבה קרול, ‏המושכים בחוקים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2006
  3. ^ צבי זרחיה, קוד אתי חדש: לוביסט לא יעניק טובת הנאה לנבחר או לפקיד ציבור, באתר TheMarker‏, 13 במאי 2012
  4. ^ פורום קשרי הממשל, קוד אתי לענף השדלנות ("לובינג")