שולחן ערוך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:07, 25 בינואר 2021 מאת מקוה (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "קורבן (יהדות)" ב־"קרבן")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלחן ערוך, חלק אורח חיים, ונציה, י"ח בכסלו, ה'שכ"ה (בחיי המחבר)
שלחן ערוך, חלק אבן העזר, אמסטרדם, ה'תקס"ג

השולחן ערוך (לרוב נכתב בראשי תיבות: שו"ע) הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).[1] השולחן ערוך הוא קיצור ההלכות מספר בית יוסף, אותו כתב המחבר על הטור ובו הביא את כל דעות הראשונים העקריות בכל נושא. בהקדמת הספר מציג המחבר את הסיבות לכתיבת הספר, בפרט הוא מדגיש את הקושי שיש לאדם הפשוט להגיע להלכה ברורה עקב ריבוי המחלוקות ואריכות הדיונים בבית יוסף.


פסיקה לפי השולחן ערוך

ישנו רוב בקרב הרבנים המורים לפסוק הלכה לפי השולחן ערוך לספרדים, ועל פי הגהות רבי משה איסרליש (הנודע בכינויו הרמ"א) לאשכנזים.

המחבר עצמו מביא במקומות רבים דעות החולקות בדין, בדרך כלל ללא ציון שמות החולקים.

בחלק מהמקומות מוסיף המחבר את הכרעתו, אך במקומות רבים מציין רק את דעות החולקים ללא הכרעה.

במקרים אלו, ההכרעה היא על פי הכלל "סתם ויש הלכה כסתם, יש ויש הלכה כ-ויש" כלומר, אם הדעה הראשונה הובאה בפשיטות, ללא ציון שזוהי דעה אחת - נפסקה היא להלכה, אך אם הדעה הראשונה הובאה גם היא בלשון "יש אומרים" (או: י"א), הלכה כדעה שהובאה באחרונה.

תוכן הספר

השולחן ערוך מתבסס על ספרו של רבי יעקב בן הרא"ש ("בעל הטורים") הנקרא "ארבעה טורים", ומכונה גם "טור". על ה"ארבעה טורים" כתב ר' יוסף קארו פירוש בשם "בית יוסף". מכיוון שה"בית יוסף" היה גדוש בפלפולים למדניים, קשה היה להסיק הלכה תוך לימוד בספר. לפיכך סִגנן שוב המחבר את דבריו בצורת הלכות הלכות, על-מנת לאפשר פסיקת הלכה ברורה. כמו כן מטרת השולחן ערוך הייתה לאפשר חזרה כל שלושים יום על הבית יוסף (ובזמננו אף יצא לאור שו"ע מסודר לפי ימי החודש).

מכיוון שהשולחן ערוך בנוי על סדר הטור נכללות בו, כמו בטור, רק ההלכות המעשיות לימינו אלו, שבהם אין בית המקדש קיים. מסיבה זו, הלכות רבות כמו הלכות טומאה וטהרה, קורבנות, וחלק מהמצוות התלויות בארץ לא מופיעות בספר. זאת בניגוד לספרו של הרמב"ם, "משנה תורה", שמקיף את התורה כולה וכולל את כל תרי"ג המצוות, גם אלה שאינן רלוונטיות לימינו.

בשולחן ערוך פסק רבי יוסף קארו בדרך כלל על פי דעת הרוב מבין שלושת "עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש. כאשר לא יצאה מבין "עמודי ההוראה" הכרעה ברורה בנושא מסוים, צירף רבי יוסף קארו את דעות הרמב"ן, הר"ן, הרשב"א, המרדכי, הסמ"ג וספרים נוספים והכריע על פיהם.

מבנה הספר

השולחן ערוך, כמו ה"טור", מתחלק לארבעה חלקים:

  1. אורח חיים - על ההלכות היומיומיות - השכמת הבוקר, ציצית ותפילין, תפילה, שבת, חגים וכדומה.
  2. יורה דעה - על הלכות שחיטה, איסור והיתר, דיני כשרות, דיני נידה, דיני ריבית, דיני נדרים, מצוות התלויות בארץ שניתן לקיימם אף בזמן הגלות, זרעים, דיני אבלות ועוד.
  3. אבן העזר - עוסק בדיני המשפחה (נישואין וגירושין), ועל הלכות אישות. חלק זה נקרא כך על פי הפסוק בבראשית ב,י"ח "אעשה לו עזר כנגדו".
  4. חושן משפט - על הלכות דיינים, ממונות, דיני בית דין, הדין האזרחי והפלילי.

הסימנים בשולחן ערוך מחולקים וממוספרים באופן זהה לסימנים בספר ארבעה טורים, אלא שהרב קארו הוסיף בכל סימן חלוקה לסעיפים.

התנגדות ראשונית לספר

הספר נתקל בתחילה בהתנגדות עזה מצד רבנים רבים באותה תקופה ובמיוחד מצד חכמי אשכנז ופולין משתי סיבות:

  • הספר מסכם בקיצור רב סוגיות ארוכות מאד ויש חשש שאנשים ילמדו את הספר ויזנחו את התלמוד ואת הפוסקים האחרים. טענה זו לא נתקבלה לבסוף, וגם המתנגדים השתכנעו לבסוף שמפני "ירידת הדורות", ספר כזה חיוני הוא.
  • כיוון ששניים מבין הפוסקים שעליהם נשען השו"ע בחיבורו הם ספרדים והרמב"ם היה תלמידו של הרי"ף ודעותיהם קרובות מאוד, יצא שהלכות ומנהגי האשכנזים לא יוצגו בשו"ע. אכן, בעקבות כך כתב הרמ"א הגהות ("השגות" או "המפה") על פסקי השו"ע והביא את ההלכות שפסקו האשכנזים בכל מקום שהם נוגדים את פסקי השולחן ערוך. ההגהות נדפסו בתוך השולחן ערוך בצורת "חלון" בתוך ההלכות עצמן. דבר זה גרם לכך שהשולחן ערוך התקבל גם אצל האשכנזים, שמכאן ואילך פסקו על פי השולחן ערוך בכל מקום שהרמ"א אינו חולק עליו.

יש לציין, שלפי סיפור שנתקבל במסורת, הרמ"א התחיל לכתוב ספר פסיקה בעצמו לפני שידע על ספרו של רבי יוסף קארו. לאחר שנודע לו על ספרו של רבי יוסף קארו, שרף את ספרו שלו כדי שלא תהיה מחלוקת בישראל. במקום להוציא ספר פסיקה, כתב הרמ"א את השגותיו על השולחן ערוך, המודפסות כאמור בתוך השולחן ערוך עצמו. כך נוצר ספר פסיקה אחיד לעם ישראל.

פרשני שולחן ערוך

מסביב לשולחן ערוך נכתבו מאות פירושים שונים המביאים מקורות להלכותיו מן התלמוד והראשונים, מבארים את דבריו ומביאים דעות חולקות. פירושים אלו מכונים "נושאי כלים".

הפירושים הבאים מודפסים במהדורות הנפוצות של השולחן ערוך:

פירושים חשובים נוספים אשר הודפסו בנפרד מהמובאים לעיל:

ספרי המשך לשולחן ערוך

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אחרונים

רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז: שולחן ערוך הרב, חיי אדם וחכמת אדם, ערוך השולחן וקיצור שולחן ערוך.

גם בארצות האסלאם כתבו הרבנים השלמות על השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם: שתילי זיתים, הבן איש חי, ערך השולחן וכף החיים.

בזמננו פרחה שוב הפסיקה הספרדית ונכתבו: הילקוט יוסף, הלכה ברורה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אמנון רז-קרקוצקין, "חקיקה, משיחיות וצנזורה: הדפסת השלחן ערוך כראשית המודרניות", א' באומגרטן ואח' (ע'), טוב עלם - מאמרים לכבודו של ראובן בונפיל, תשע"א, עמ' 306 - 335

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ החלקים "אורח חיים", "יורה דעה" ו"אבן העזר" הודפסו בשנת שכ"ה, והחלק "חושן משפט" הודפס בשנת שכ"ו.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0