שירה מודרנית
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא אין מקורות; ניסוחים פסקניים ובלתי-אנציקלופדיים.השירה המודרנית היא סגנון שירה שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, והוא שובר מוסכמות ותבניות קלאסיות מקובלות, כפי שעושות זאת כל אמנויות המאה ה-20.
במשך מאות בשנים, נכתבה השירה על פי מוסכמות, שהיו מקובלות על כלל המשוררים. לשון השירה הייתה לשון חגיגית, מקושטת ומחורזת, כתנאי הכרחי, המבחין בינה לבין לשון הפרוזה. השירה עסקה בנושאים מקובלים: טבע, אהבה וכו'.
החל מהמהפכה התעשייתית, השתנה העולם מבחינות רבות. הטכנולוגיה, אחד מהמאפיינים הבולטים של המהפכה, הביאה עימה הרס רב (בצד רווח לא מועט). אי לכך, הרגישו היוצרים צורך לבטא את השינוי שחל מסביבם, ושירתם השתנתה. השירה המודרנית זנחה את היופי האסתטי ומנעמי החיים, והופכת לכלי ביטוי של הבלבול, הפחד, וחוסר האמונה, כמו גם של הניכור וההרס של האדם בעיר הגדולה, בעולם הטכנוקרטי.
סך כל הרגשות הללו בא לידי ביטוי, הן בתכנים והן בדרכי ההבעה, הפורצים את המוסכמות הקלאסיות. מקובל לראות בשארל בודלר וספרו "פרחי הרוע", כמבשרה של השירה המודרנית.
למרות שלא כל שיר מודרני עונה על מאפייני השירה המודרנית, ולא כל שיר מודרני מחויב בכל המאפיינים, ישנם מספר קריטריונים נפוצים ביותר שניתן למוצאם ברוב השירים. עם זאת, נושא השיר והחוויה המרכזית שלו, קובעים בראש ובראשונה את השתייכותו לזרם המודרני של השירה.
מאפייני השירה המודרנית:
- נושא: כל נושא ראוי לכתיבה. מנושאים העומדים ברומו של עולם ועד לנושאים יומיומיים ביותר ו"בלתי אסתטיים" לכאורה.
- החוויה המרכזית: חוויה נפוצה של הדובר בשיר המודרני היא חוויה של אובדן ערכים ותסכול. משבר אמונה באלוקים ובאדם. תחושה של כישלון ויאוש.
- אווירה: כתוצאה מחווית היאוש והחידלון אווירת רוב השירים היא אווירה פסימית: אווירה של עצב, ניכור ויאוש.
- המסר: המסר בדרך כלל מעורפל וניתן לפירושים שונים.
- רגשות: השירה המודרנית דוגלת בעמעום הרגש ובבוז לסנטימנטליות. המשורר "מרוחק" מהסיטואציה. הרגש נרמז בקצרה ובאיפוק. פעמים רבות נוקט המשורר בדרך האירוניה כדי להסוות את הרגש.
- סיטואציה: בדרך כלל מופשטת. פרטיה מעורפלים, האירוע נמסר ברמזים בלבד, המקום והזמן מופשטים, פרטים רבים חסרים וע"כ ניתנת לפרשנויות שונות.
- היסוד האישי האינטימי: נקודת המוצא של השיר המודרני היא בדרך כלל אגוצנטרית. האני השירי רואה את המציאות מנקודת ראות אישית וייחודית ואינו מנסה "להתחבר" לאיזו שהיא מציאות אובייקטיבית, שכן השירה המודרנית אינה מאמינה בקיומה של מציאות זו. מגמה זו מבליטה את תחושת הניכור של הדובר.
- סמלים ומטאפורות: שימוש רב בסמלים ומטאפורות בלתי מקובלות הלקוחות מעולמו האישי של המשורר. ישנה מגמה של מקוריות ויצירתיות בשימוש באמצעי אמנותי זה.
- תאורי הטבע: השירה המודרנית מעמידה את האדם במרכז. יסוד זה מוצא את ביטויו בראש ובראשונה ביחס לטבע. בשיר המודרני מופיעים תאורי טבע רק בהקשר למשמעותם בחיי האדם. עקב כך תאורי הטבע אינם קונקרטיים לרוב, אלא הם משמשים כאמצעי לתיאור האדם ומופיעים בדרך כלל במשמעות סמלית.
- מבנה גמיש: שבירה מוחלטת של כל המוסכמות השיריות המקובלות:
- שבירה של התבניות השיריות המוסכמות כגון בלדה, פואמה וכו'.
- אורך שורות משתנה על פי צורכי היצירה, מסימטריה מוחלטת ועד להופעת מילה אחת בשורה.
- חירות מוחלטת במבנה הבתים. לעיתים רחוקות סימטריה, בדרך כלל בתים בעלי אורך שונה, או אי שמוש במבנה של בתים.
- חזרה על אלמנטים שונים בשיר להבלטת מגמתו.
- החריזה, אם קיימת, היא בדרך כלל חופשית. לעיתים אין כלל חריזה.
- מקצב חופשי, לא קבוע.
- לשון: בדרך כלל שפת דיבור. לעיתים אפילו לשון נמוכה וגסה. לעיתים נעשה שימוש אירוני בשפה באמצעות עירוב של רמות לשון שונות, או שימוש ברמזים ושיבוצים מקראיים. שימוש במקורות אלה ושיבוצם בסיטואציה נמוכה ויומיומית יוצר אפקט אירוני המבליט את משבר הערכים שאותו מבקש המשורר להעביר.
- תחביר: אין כל שמירה על כללי תחביר מקובלים. סימני הפיסוק משרתים את אווירת השיר. לעיתים אין כלל סימני פיסוק. בשיר המודרני מופיעות גלישות רבות. (גלישה: מעבר משורה לשורה שלא בהתאם למבנה התחבירי והרעיוני של המשפט).
ראו גם
לקריאה נוספת
- שמעון זנדבנק, מגמות יסוד בשירה המודרנית, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, סדרת אוניברסיטה משודרת, תש"ן-1990
