שירות ביון החוץ של רוסיה

שירות ביון החוץ של רוסיה
Служба внешней разведки России
	דגל הארגון
	מטה סוכנות הביון הרוסית במראה מהאוויר, בנפת יאסנבו שבמוסקבה.
	סמל הארגון, מאז 2009
	"מולדת, גבורה וכבוד"; (Отечество, Доблесть и Честь)
מידע כללי
תחום שיפוט	רוסיה
משרד אחראי	נשיא רוסיה
סוכנות אם	סגל הנשיא
סוכנות בת	זסלון
תאריך הקמה	18 בספטמבר 1991
סוכנות קודמת	ק.ג.ב.
מנהל	סרגיי נארישקין
מטה מרכזי	יאסנבו, דרום-מערב מוסקבה, רוסיה
עובדים	חסוי (מוערך בכ-13,000)
תקציב	חסוי
	SVR.gov.ru

סמל שירות ביון החוץ של רוסיה בשנים 1991–2009

סמל שירות ביון החוץ של רוסיה בשנות ה-90

שירות ביון החוץ של רוסיה (ברוסית: Служба внешней разведки; הגייה מקורבת: סְלוּזְ'בָּה וְנֶשְנֵיי רַזְבֶדְקי; ידוע גם בראשי התיבות: סו"ר) הוא סוכנות הביון הרוסית ואחד הארגונים החשאיים ביותר בקהילת המודיעין הרוסית.

הארגון הוקם ב-18 בדצמבר 1991 לאחר פירוק הק.ג.ב., בעקבות התפרקות ברית המועצות. הארגון חודר בין השאר לארגוני טרור ומשתף במידע שירותי ביטחון של בעלות ברית. מטה הארגון ממוקם סמוך לכפר באצ'ורינו, בחבל לנין במחוז מוסקבה, סמוך לתחנת המטרו יאסנבו במוסקבה.

הארגון מקביל ל-CIA האמריקאי ולמוסד הישראלי.

היסטוריה

ערך מורחב – קג"ב

סוכנות הביון האזרחית שמטרתו ביון מחוץ לגבולות המדינה הראשונה ברוסיה לאחר המהפכה הוקמה ב-20 בדצמבר 1918 כמחלקת החוץ של הצ'קה. עד 1954 המחלקה פעלה תחת שמות שונים, אך הייתה כפופה לשירות הביטחון ופעלה כארגון מודיעין.

במרץ 1954 הוקם הקג"ב ובו מנגנון המודיעין: המינהל הראשי הראשון שהיה סוכנות הביון הסובייטית עד 1991. בשל שורת שינויים ארגונים מבניים בקג"ב, שהיה מעורב בניסיון הפוטש של אוגוסט של השמרנים הקומוניסטים בקיץ 1991, המינהל פורק.

יבגני פרימקוב ויו"ר הקג"ב ואדים בקאטין, הביאו למעצרו של יו"ר הקג"ב הקודם, ולדימיר קריוצ'קוב והחליטו להפריד את תפקידי הביון מהקג"ב:

ב-6 בנובמבר 1991, פרימאקוב מונה למנהל הראשון והיחיד של שירות הביון המרכזי הסובייטי
ב-25 בנובמבר 1991, צו נשיאותי של נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבאצ'וב הסדיר את מעמד הארגון, מבנהו ומנהליו
ב-2 בדצמבר אותה שנה מונו מספר סגנים למנהל הארגון
כעבור יומיים הפך הקג"ב לשירות הביטחון הבין רפובליקני. שירות הביון המרכזי והוועדה להגנת גבולות המדינה של ברית המועצות היו לחלק מהחוק האחרון שנחקק בברית המועצות: "אודות הארגון המחודש לגופי ביטחון המדינה"
ב-13 בדצמבר הוקם לראשונה בביון הרוסי לשכת הקשר עם תקשורת ההמונים.

רשמית, הארגון פורק ב-18 בדצמבר 1991 וירש אותו שירות ביון החוץ של רוסיה, שברבות השנים סמכויותיו גדלו והוא מפעיל את הסוכנים החשאיים של המדינה ואחראי גם על אבטחת השגרירים והמשלחות הדיפלומטיות, בייחוד באזורי סכסוך, באמצעות לוחמי יחידת זסלון.

דו"ח המודיעין הראשון של שירות ביון החוץ של רוסיה יצא ב-1993 והוא כלל רשימה של עשרות מדינות ומצב תוכניות הגרעין שלהן וקצב התפתחותן האפשרית בעתיד. הדו"ח כלל מדינות כמו מצרים, סוריה, קוריאה הצפונית, איראן ומדינות נוספות באסיה ואפריקה.^[1] שירות ביון החוץ של רוסיה שיחק תפקיד פעיל מאוד בתקופת בוריס ילצין והיה ממנסחי מדיניות החוץ של רוסיה בתקופה זו. ראש הארגון, יבגני פרימקוב התבטא רבות כנגד נאט"ו ומדיניות ההתפשטות שלה מזרחה כשגייסה לשורותיה כמה ממדינות הגוש המזרחי לשעבר. פרימקוב, ערביסט ואנטי-מערבי, תבע ממדינות המערב לחדול מלחתור תחת רוסיה, דברים שגם אמר אז שר החוץ הרוסי, אנדריי קוזירב.

בספטמבר 1999 הניח הארגון דו"ח בפני נשיא רוסיה, אודות סיכויי פלישת נאט"ו לקוסובו וניסיונה של איראן לעבור לשימוש בטכנולוגיה גרעינית ובעשור הראשון של המאה ה-21 עמל על מבצעי חדירה לארגוני טרור ופעל נגד הבלדנים הצ'צ'ניים.

באפריל 2010 נחשפה רשת ריגול רוסית בארצות הברית - עשרה מרגלים שנשלחו לארצות הברית בשנות ה-90, על מנת להוות בעתיד מרגלים פעילים עבור המדינה. לאחר עסקת חילופי אסירים בין רוסיה לארצות הברית, המרגלים הוחזרו לרוסיה. ביניהם התפרסמה המרגלת אנה צ'פמן שהייתה לסמל תרבות רוסי, בעקבות הפרשה.

מבנה

בית אבריקוסוב במוסקבה, משרדו של דובר סוכנות הביון

סרגיי נארישקין הוא מנהל הסוכנות מאז 2016 והתמנה לתפקיד על ידי נשיא רוסיה. המנהל מחויב למסור דו"חות מודיעין לנשיא מדי יום שני והוא חבר במועצת הביטחון. שירות ביון החוץ של רוסיה מוסר, כאמור, דו"חות מודיעין שבועיים לנשיא, אלא שבניגוד ל-CIA האמריקני שמסתפק בשליחת הדו"ח ללא פרשנות אישית, שירות ביון החוץ של רוסיה נוטה להוסיף הערות ופרשנות מודיעינית לגבי התגובה האפשרית למידע מודיעיני מסוים.

על פי פרסומים שונים בשנות ה-90 אלה היו מחלקות הארגון:

מינהל PR (המינהל למודיעין פוליטי) - כללה 17 מחלקות שכל אחת מופקדת על ריגול במדינה מסוימת
מינהל S ("הבלתי לגאליים") - כללה 13 מחלקות והפעילה את כל מרגליה האזרחיים של רוסיה, לרבות אלה שנלכדו ב-2010. הכילה תת-מחלקה לריגול ביולוגי.
- מחלקת המבצעים
  - יחידת זסלון
מחלקה X (מודיעין טכנולוגי) - המקבילה ללק"ם, עוסקת בריגול טכנולוגי ונחשבת למחלקה הגדולה ביותר בשירות ביון החוץ של רוסיה, עם כ-1,000 סוכנים. נחשבת למחלקה הפורייה ביותר מבחינת הפקת דו"חות מודיעין.
- האקדמיה לביון חוץ (ABP).
מינהל KR (סיכול ריגול חיצוני) - זהו שירות הביטחון של שירות ביון החוץ של רוסיה. אחראית למניעת הסתננויות וריגול בתוככי הארגון מצד מדינות זרות.
מינהל OT (תמיכה טכנית מבצעית) - אחראי מבחינה לוגיסטית להצטיידות הסוכנים לקראת ביצוע מבצעים חשאיים.
מינהל R (מינהל הניתוח והתכנון המבצעי) - תכנון מבצעי הארגון בחו"ל. המוח שמאחורי המבצעים.
מינהל I (שירות המחשוב/מידע ותפוצה) - אחראי באופן בלעדי על ניתוח מידע מודיעיני והפקת הערכת מודיעין כוללת מדי שבוע עבור הנשיא. דו"חות המחלקה הם שמוגשים בפני הנשיא מדי יום שני. זוהי במידה רבה המקבילה לחטיבת המחקר באמ"ן.
המינהל למודיעין כלכלי

על פי מודיעין ממקורות גלויים הארגון גם מפעיל את המכון הרוסי למחקרים אסטרטגיים, שהוקם כמרכז אנליטי של שירות הביון על פי צו נשיאותי מפברואר 1992. בשנת 2009 המכון אורגן מחדש והוכפף ישירות לסגל הנשיאותי של רוסיה.

עם זאת, באתר האינטרנט הרשמי מבנה הארגון מתואר באופן הבא:^[2]

ראשי הביון הרוסי

נס מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה

ראש הביון הרוסי הראשון היה מנהל מחלקת החוץ של הצ'קה שהתמנה בנובמבר 1920. בשנות מלחמת העולם השנייה היה זה ראש המודיעין של נקוו"ד. בתקופת המלחמה הקרה ראש המודיעין הסובייטי היה מנהל המינהל הראשי הראשון של הקג"ב ומאז 1991 ראש הביון הרוסי הוא מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה שממונה ומפוטר על פי צווי נשיא רוסיה.

מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה הוא בדרגת שר פדרלי ומתוקף תפקידו הוא חבר קבוע במועצה לביטחון לאומי. מנהל שירות ביון החוץ של רוסיה זוכה לאבטחה צמודה של שירות האבטחה הפדרלי של רוסיה.

שם	תחילת כהונה	סיום כהונה
ראשי מחלקת החוץ
יאקוב דבטיאן	12 בנובמבר 1920	20 בינואר 1921
רובן קטניאן	20 ינואר	10 באפריל 1921
יאקוב דבטיאן	10 באפריל	5 באוגוסט 1921
סולומון מוגילבסקי	6 באוגוסט 1921	13 במאי 1922
מאיר טריליסר	13 במאי 1922	27 באוקטובר 1929
סטניסלב מסינג	אוקטובר 1929	31 ביולי 1931
ארתור ארטוזוב	יולי 1931	21 במאי 1935
אברהם סלוצקי	מאי 1935	17 בפברואר 1938
סרגיי שפיגלגלאס	17 בפברואר	9 ביוני 1938
זלמן פאסוב	9 ביוני	2 בנובמבר 1938
פאבל סודופלאטוב	2 בנובמבר	דצמבר 1938
ולדימיר דקאנוזוב	2 בדצמבר 1938	13 במאי 1939
פאבל פיטין	מאי 1939	15 ביוני 1946
פיוטר קובאטקין	15 ביוני	7 בספטמבר 1946
פיוטר פדוטוב	7 בספטמבר 1946	19 בספטמבר 1949
ראשי המינהל הראשי הראשון בקג"ב
סרגיי סאבצ'נקו	ספטמבר 1949	5 בינואר 1953
יבגני פיטובראנוב	5 בינואר	11 במרץ 1953
ואסילי ריאסנוי	11 במרץ	28 במאי 1953
אלכסנדר קורוטקוב	28 במאי	17 ביולי 1953
אלכסנדר פאניושקין	17 ביולי 1953	1956
אלכסנדר סחרובסקי	1956	1972
פיודור מורטין	1972	1974
ולדימיר קריוצ'קוב	1974	1988
לאוניד שבארשין	1989	1991
ויאצ'סלב גורגנוב	22 בספטמבר	30 בספטמבר 1991
מנהלי שירות ביון החוץ
יבגני פרימקוב	30 בספטמבר 1991	9 בינואר 1996
ויאצ'סלב טרובניקוב	10 בינואר 1996	20 במאי 2000
סרגיי לבדב	20 במאי 2000	5 באוקטובר 2007
מיכאיל פרדקוב	9 באוקטובר 2007	5 באוקטובר 2016
סרגיי נארישקין	5 באוקטובר 2016