שמן זית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:22, 1 בינואר 2021 מאת בוט ספרא (שיחה | תרומות) (עידכון מויקיפדיה גירסה 30257802, הסרת תמונה, שמירה על עריכות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמן זית
קובץ:New olive oil, just pressed.jpg
קנקן שמן זית שזה עתה הופק. צבעו העמום עתיד להצטלל בהמשך

שמן זית הוא שמן המופק מזיתים. משמש בעיקר למאכל, כמרכיב בתבשילים ורטבים (ואף לטיגון, אם כי מומלץ שלא לחממו יתר על המידה כיוון שהוא נשרף מהר יותר משמן רגיל ומאבד את יתרונותיו התזונתיים) והוא מרכיב חשוב במטבח הים תיכוני. לשמן זית יש טעמים וניחוחות אופייניים המשתנים מעט בין זנים שונים של זיתים, והוא נחשב לאחד השמנים האיכותיים ביותר מבחינת טעמו, ערכיו התזונתיים והשפעתו על הבריאות, חלק משמעותי מתפישות אלה קשור גם בהפיכתו של הזית ושמן הזית סמל, ומקומו ההיסטורי, תרבותי וכלכלי בתרבויות המזרח הקרוב ואגן הים התיכון.

שמן הזית שימש בעבר כאחד המקורות העיקריים לתאורה, בכך יש הטוענים[דרוש מקור] כי הפך את ערי המדינה של יוון למרכז ייצור אנרגיה אזורי מוביל, ולאחד המחוללים להתפתחות התרבותית המואצת באגן הים האיגאי.

בבתי כנסת היה מקובל לתרום "שמן למאור", ואף מנורת בית המקדש הודלקה בשמן זית. בימינו הדלקת נרות חנוכה, המאזכרת את נס פך השמן, נעשית לרוב באמצעות נרות שעווה, אך קיימות גם חנוכיות בהן מדליקים פתילות טבולים בשמן זית, בו עדיף על פי ההלכה (לחלק מהדעות) להדליק את החנוכייה, משום ששימש להדלקת המנורה בבית המקדש.

שמן הזית שימש בימי קדם גם לסיכת הגוף והשיער. בתנ"ך מוזכר שמן המשחה ששימש למשיחת כלי המשכן (ספר שמות, פרק ל', פסוקים כ"ב-ל"ג) וכן מתוארת משיחה בשמן של מלכי ישראל ומלכי יהודה כסמל להמלכתם, ומכאן הכינוי משיח. השימוש בשמן זית למשיחה טקסית היה נפוץ גם ביוון העתיקה ומוזכר בכתבי היפוקרטס, ומשיחה בשמן מתבצעת עד ימינו בכמה מזרמי הנצרות כטיפול טקסי בחולים.


בשל שימושיו הרבים היה שמן זה הנפוץ והנגיש ביותר, ולפיכך בעבר, רוב השימושים בשמן, נעשו בשמן זית, ולאו דווקא בשל תכונותיו.

מאפייני שמן הזית

זית
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 0 ג'
קלוריות 884 קק"ל
חלבונים 0 ג'
פחמימות 0 ג'
פחמימות זמינות 0 ג'
שומן 100 ג'
שומן רווי 13.808%
שומן חד בלתי רווי 72.961%
שומן רב בלתי רווי 10.523%
כולסטרול 0 מ"ג
ברזל 0.56 מ"ג
סידן 1 מ"ג
אשלגן 1 מ"ג
נתרן 2 מ"ג
סיבים תזונתיים 0 ג'
מקור: משרד החקלאות האמריקני

תכונות כימיות ופיזיקליות

הרכב כימי

שמן הזית מורכב בעיקר מטרי גליצרידים, הרכב חומצות השומן האופייני חומצות שומן רוויות:

חומצות שומן חד-בלתי רוויות

חומצות רב-בלתי רוויות:

יתרונות תזונתיים

בשמן הזית כמות גדולה של חומצה אולאית שהיא חומצת שומן חד-בלתי-רוויה, התורמת להקטנת LDL. בכך תורם השמן למניעת מחלות לב, מחלות דם ובעיות בכלי הדם כמו טרשת עורקים.[דרוש מקור]

האיזון בין החומצה האולאית לחומצה הלינולאית דומה לזה המצוי בחלב אם, והוא אופטימלי לספיגת סידן.

שמן הזית מכיל פוליפנולים וויטמין E שהם אנטיאוקסידנטים (נוגדי חימצון), שעל פי הערכה משפרים את ההגנה של הגוף מפני התפתחות תאים סרטניים, ומונעים בליה והזדקנות של תאי הגוף.[דרוש מקור]

טמפרטורת הרתיחה הגבוהה של השמן מקטינה את סכנת הפולימריזציה של השמן, כלומר הפיכת מרכיבים שונים שלו לרעילים.

ייצור שמן זית

קובץ:שמן זית.jpg
נרות חנוכה דולקים בשמן זית
קובץ:Fiscolo g1.jpg
עקל קלוע מסיבי קוקוס להכלת הזיתים לשם מעיכתם על ידי מכבש והפקת שמן זית
קובץ:Beit Guvrin 4.JPG
בית בד משוחזר, תל מרשה
קובץ:Extra Virgin Olive Oil.jpg
שמן זית כתית מעולה מוצג לטעימות

זני זיתים מהם מפיקים שמן זית

  • סורי[1] - הזן הנפוץ במזרח הים התיכון, וממנו הופק רוב השמן בימי קדם. נפוץ בישראל וברשות הפלסטינית. פירותיו עסיסיים וטעמם עשיר וארומטי. טעמו מעט חריף ומריר.
  • נבאלי בלאדי - זן ארץ ישראלי הדומה לזן הסורי אך מבשיל לפניו. נפוץ בעיקר באזור יהודה ושומרון. הפרי עגול יותר וטעמו קל ועדין יותר.
  • מוחסן - זן שנמצא בשנות ה-40 באזור יהודה ושומרון. תפוקת הזיתים הכוללת גדולה והפרי גדול, אך כמות השמן המופקת מן הפרי נמוכה. טעמו מעט מתקתק. מכונה בטעות 'נבאלי מוחסן' משום דמיונו לזן הנבאלי, אף שאינו קשור אליו.
  • ברנע - זן ישראלי יציר הכלאה, פירותי וארומטי. מגודל גם מחוץ לישראל בעיקר באוסטרליה ובניו זילנד.
  • מעלות - זן ישראלי יציר הכלאה, עמיד למחלות, השמן עדין ופחות מריר מהברנע.
  • אסקל - זן ישראלי שפותח במכון וולקני, המצטיין ביבולים גדולים, השמן מתאפיין בטעם חריף וארומטי, בעל מרירות קלה.

זנים נוספים של זיתים גדלים בארצות אגן הים התיכון, או ניטעו בארץ לאחר שעברו התאמה:

  • מנזנילה (Manzanilla) - זן ספרדי. זהו הזן הנפוץ ביותר בעולם ליצור שמן זית. הפקת שמן מזיתים שנמסקו מוקדם מניבה שמן חריף וחזק, בעוד שמזיתים בשלים יותר מופק שמן עדין.
  • פיקואל (Picual) - זן ספרדי מחבל אנדלוסיה. זהו זן סירוגי, כלומר מניב פרי פעם בשנתיים. כמות השמן בפרי קטנה, וטעמו נייטרלי. כמות התוצרת הסופית לעומת ההשקעה הופכת אותו לכמעט לא משתלם לגידול.
  • פישולין (Picholine) - מקורו בדרום צרפת, ואיכותו גבוהה ביותר. ארומה מאוזנת וטעם פירותי-עשבוני עם מרירות קלה. ניטע לאחרונה גם במטעי זיתים בישראל.
  • לצינו (Leccino) - זן איטלקי מטוסקנה. ניטע גם במטעי זית בישראל בשנים האחרונות. שמן עדין מאוד בעל חומציות נמוכה ביותר.
  • קורנייקי (Koroneiki) - זן יווני שמקורו בכרתים. זהו הזן העיקרי ביוון. בעל איכות גבוהה וטעם עדין. פרי הזית קטן מאוד. גדל גם בישראל, מניב פרי עתיר בשמן בעל גוון ירקרק, במסיק מאוחר בחודשים נובמבר-דצמבר. הפרי לא נקטף בקלות, לכן לא מיועד לקטיף ממוכן.
  • ארבקינא (Arbequina) - זן קטלוני שמוצאו מספרד, בעל טעם עדין ביותר ואינו מריר. הפרי קטן מאד, והעץ בעל גובה נמוך. בישראל הוא מגודל בעיקר במישור ושפלת החוף, ונמסק בחודש נובמבר, לרוב באמצעות בוצרת זיתים.

תכונות מבדילות בין סוגי שמן שונים

לשמני הזית מספר תכונות בהן הם נבדלים זה מזה ונבדקים על ידי "אוֹצֵר שמן זית" (בודק שמן זית):

  • דרגת האיכות (כתית מעולה, כתית, זך ושמן מזוכך) - ראו להלן
  • צבע (צהוב, ירקרק, ירוק בהיר, ירוק כהה)
  • טעם (שילוב רמות המרירות והחריפות)
  • ניחוח (ארומה)
  • רמת הצמיגות

תהליך ההפקה

הפקת שמן זית נקראת בעברית "עצירה" ונעשית בבית בד. שמן זית איכותי עוצרים בסחיטה במכבש וללא חימום. תהליך זה נקרא "כבישה קרה". בתהליך עצירת השמן שלושה שלבים עיקריים: שבירה וריסוק של הזיתים, סחיטת הזיתים המרוסקים והפרדת השמן מן המוהל. בעבר נעשו שבירת הזיתים וריסוקם במפרכת, מתקן שבו מונחים הזיתים על משטח תחתון עגול, וגלגל אבן גדול וכבד סובב ודורס את הזיתים. את הזיתים המרוסקים מלאו ב'עקלים', סלים שטוחים מיוחדים לעניין זה. העקלים המלאים הוכנסו למכבש לסחיטת השמן מן הזיתים. קורת בית הבד שהועמסה באבנים שמשה כמנוף לסחיטת הזיתים. מאוחר יותר נכנס לשימוש מכבש בורגי ולאחרונה משמש מכבש הידראולי. הנוזל המופק הוא תערובת של שמן ומוהל שהוא בעיקרו מים. לאחר שהנוזל המעורב שוהה זמן מסוים במכלים, נפרד השמן וצף על פני המוהל.

בבתי בד חדישים התהליך מהיר יותר ונעשה במכונות סגורות. הזיתים עוברים במתקן שטיפה והפרדת העלים, משם למכונה המרסקת את הזיתים. דַיסת הזיתים המרוסקים מוזרמת במנות למכבש הסוחט את הזיתים בפעולה מהירה בלחץ גבוה. הנוזל שנסחט מוזרם לצנטריפוגות הפרדה המפרידות את השמן מן המוהל.

אפשר להפיק שמן גם בדרך של חימום הזיתים לטמפרטורה של למעלה מ-35 מעלות ולאחר מכן סחיטתם. תהליך זה נקרא "כבישה חמה" והשמן המופק באמצעותו הוא פחות איכותי. קיימת שיטה אחרת לעצירת השמן ללא כבישה, בה הזיתים מרוסקים עד למצב של עיסה, מוכנסים לכלי ומכוסים במים. לאחר המתנה מספקת, השמן צף על פני המים. ניתן גם להפריד את השמן מן המים בצנטריפוגה, כמו בשיטות אחרות, וכך לחסוך זמן.

דרגות איכות לשמן זית

מועצת שמן הזית העולמית[2] קובעת רמת איכות לשמן זית לפי תהליך הפקתו ודרגת החומציות שלו. אחוז החמיצות בשמן הזית מציין את אחוז החומצות החופשיות בשמן.

בישראל, איכות שמן זית נקבעה בעבר על ידי ארגון: "מועצת הזיתים" ולאחר פירוקו היא נקבעת כיום על ידי ענף הזית במועצת הצמחים (שהיא גוף סטטוטורי). את דרגות החמיצות של שמן זית בישראל קובעות מעבדות במשרד החקלאות ומעבדות המוכרות על ידי מועצת הצמחים.

תו התקן ת"י 191 של מכון התקנים הישראלי (במהדורה משנת 1998) מגדיר שלושה סוגים עיקריים של שמן זית:

  • שמן זית כתית: זהו שמן שהופק בכבישה קרה (באמצעות דחיסה והידוק בלבד, בטמפרטורה של 27 מעלות צלזיוס).
    • כתית מעולה (extra virgin): שמן באיכות הגבוהה ביותר ורמת החומציות שלו אינה עולה על 1%.
    • כתית (virgin): שמן באיכות גבוהה, נבדל משמן "כתית מעולה" בכך שרמת החומציות שלו נעה בין 1%-2%.
    • כתית רגיל (light, ordinary): מכיל עד 3.3% חומצות חופשיות. שמן זה לא מצריך סימון מיוחד אולם משווק לעיתים כשמן "לבישול, אפיה וטיגון".
  • שמן זית מזוכך (refined): זהו שמן שרמת החומציות שלו הורדה למקסימום של 0.3%. שמן זה עבר זיקוק באמצעות שימוש בחום ובחומרים כימיים. אמצעים אלה מגדילים את כמות השמן המופקת, אך פוגעים בטעם, בצבע האופייני, בריח ובתכולת המינרלים של השמן. לשמן זית מזוכך צבע צהוב והוא אינו בעל ריח אופייני לשמן זית.
    • שמן זית - זהו שמן זית שהופק על ידי ערבוב של שמן זית כתית עם שמן זית מזוכך. בעל חומציות מרבית של עד 1.5%.
    • שמן גפת-זית מזוכך - זהו שמן זית שהופק על ידי מיצוי של זיתים או גפת זיתים. המיצוי נעשה על ידי ממס והשמן עבר זיכוך בסוף התהליך.
    • שמן גפת-זית - זהו שמן גפת-זית מזוכך שעורבב עם שמן זית כתית.
  • שמן זית זך (pure): זהו שמן זית באיכות ירודה המשמש רק למאור וקוסמטיקה. בגלל המצאות חומרים כימיים בו הוא אסור למאכל.

הגורמים המשפיעים על דרגת החמיצות הם: מיעוט פגעים ונגעים בפרי הזית, מהירות העברת הפרי לבית הבד בסיום המסיק וניקיון התהליך בבית הבד עצמו.

בינואר 2018 נכנס לתוקף תקן חדש לאיכות שמן זית, המחייב, נוסף על בדיקת רמת החומציות, בדיקה אורגנולפטית (בדיקת טעם וריח).[3] בדיקה זו נערכת כיום על ידי פנל טועמים מומחה, והיא קובעת האם השמן תקין, או האם יש בו פגם סנסורי. פגם כזה עלול לפגוע בדירוג המסחרי של השמן, אף אם רמת החומציות שלו תקינה. תקן זה קיים שנים רבות במדינות אירופה, וכעת נכנס לתוקף גם בישראל. השימוש בפנל טעימה ככלי בלעדי להערכה אורגנולפטית אמנם מקובל, אך יש צורך בפיתוח כלים כימיים מדויקים, באמצעותם ניתן יהיה לאפיין את סוג הפגמים ואת עוצמתם.

הפקת שמן זית בארץ ישראל

בעקרון העתיקה (על יד קיבוץ רבדים) נתגלתה תשתית שלמה לתעשיית שמן בינלאומית בחסות הממלכה הנאו-אשורית, לאחר שכבשו את העיר הפלשתית, והיא סרה למרותם. לפי הארכאולוגים אשר חקרו את המקום, היה האזור אחד ממקורות השמן לעולם כולו[דרוש מקור] (שמן הזית שימש בתקופה העתיקה בעיקר לתאורה).

בגליל נמצאו רק מעט מתקנים ביתיים לייצור שמן מהתקופה הכנענית ומהתקופה הישראלית הראשונה כלל לא נמצאו עדויות לייצור שמן. מרדכי אבינעם טוען שהייצור התעשייתי של שמן זית בגליל החל בתקופה החשמונאית עם המעבר של יהודים רבים מיהודה לגליל אשר העבירו עימם ידע מקצועי בתחום. בתקופה הרומית התיכונה ובתקופה הביזנטית התקיימה בגליל תעשיית שמן זית רחבת היקף המשתקפת בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמקורות תנאיים ואמוראיים. במאה ה-7, בעקבות המלחמות שקדמו לכיבוש הערבי וכן בעקבות השלטון הערבי שהביא חורבן על היישובים הנוצריים והיהודיים בגליל ירד מעמדה של הגליל כיצרנית שמן זית. מרכז הכובד של ייצור השמן במזרח התיכון עבר באותה תקופה לקפריסין אשר לא נכבשה על ידי הערבים.[4]

בית החרושת המודרני הראשון בארץ לכבישה חמה היה חדיד, שהוקם בשנת 1906 בבן שמן על ידי נחום וילבושביץ ואשר עבר לאחר זמן קצר לבית החרושת שמן תעשיות בחיפה.

בישראל נטועים כיום כ-334 אלף דונם של כרמי זיתים,[5] רובם ככולם להפקת שמן זית. תפוקת השמן בישראל משתנה במחזור דו-שנתי - כאשר החורף מתחיל בשנה אי זוגית (לדוגמה חורף 2015–2016) יבול הזיתים קטן יותר. כמו כן התפוקה תלויה במשקעים השנתיים, מאחר שרוב גידולי הזיתים אינם מושקים.

על פי נתוני מועצת שמן הזית העולמית, בין השנים 2009 ו-2015 עמדה התפוקה השנתית הממוצעת בישראל על כ-13,300 טון שמן, שהם כ-0.6% התפוקה העולמית,[6] מול צריכה ממוצעת של כ-18,100 טון שמן.[7]

בישראל יש כ-120 בתי-בד ומפעלי שמן, רובם מתקדמים וגדולים.

הפקת שמן זית ברשות הפלסטינית

שמן זית הוא מוצר חשוב בכלכלת הרשות הפלסטינית, אך הנתונים על היקף הגידול וההפקה אינם עקביים:

  • על פי סקירה של הבנק העולמי משנת 2006, בשטחי הרשות הפלסטינית היו נטועים כ-900,000 דונם של זיתים, כאשר 95% מהם מיועדים להפקת שמן, ועל סמך נתונים שנמסרו ממשרד החקלאות של הרשות הפלסטינית הכמות המופקת (בשנת מסיק טובה) היא 20–25 אלף טון שמן מוכן.[8]
  • על פי ארגון אוקספם, ממוצע הייצור השנתי בשנים 2001–2009 עמד על 17,000 טונות. שמן זית פלסטיני מיוצא למדינות המפרץ ולאירופה. בשנת 2008 יוצאו כ-2,300 טונות שמן זית (13% מהייצור באותה שנה). בשטחי הרשות הפלסטינית קיימים 285 בתי-בד ברמות שונות, הוא מעסיק כ-100,000 פלאחים ותורם 15-19% מכלל הכנסות הסקטור החקלאי (160–190 מיליוני דולר בשנה). להערכת ארגון אוקספם הסרת מגבלות התנועה המוטלות על הפלסטינים עשויות להכפיל את היקף הייצור.[9]
  • על פי נתוני מועצת שמן הזית העולמית, הכמות הממוצעת המופקת ברשות הפלסטינית בין השנים 2009 ו-2015 עמדה על 13,800 טון שמן בלבד,[6] כמות קטנה במעט מהנתון המקביל בישראל.

מטעי הזיתים מהווים מדי פעם מוקד לעימותים מתוקשרים בין תושבי הרשות הפלסטינית למתנחלים ולמדינת ישראל.[10][11]

הפקת שמן זית בעולם

רוב שמן הזית ברחבי העולם מופק בארצות אגן הים התיכון. יצרניות שמן הזית הגדולות בעולם הן ספרד, איטליה, יוון, תוניסיה, טורקיה, מרוקו וסוריה.[6][12]

מחוץ לאגן הים התיכון מפיקים שמן זית בעיקר באוסטרליה ובצ'ילה. כמויות קטנות גדלות גם בארצות הברית.[6]

בתחרות שמן זית עולמית שנערכה בניו יורק בשנת 2016 זכו ברוב הפרסים יצרנים מתוצרת איטליה. כן זכו יצרנים מספרד, ארצות הברית, פורטוגל ויוון.[13]

שמן הזית ביהדות

לשמן הזית, כמו לעץ הזית עצמו, נודע תפקיד חשוב בתרבות החומרית בארץ ישראל ובתרבות העברית הקדומה. עדות לכך היא משל יותם, לפיו פנו תחילה לעץ הזית משום זכותו הטבעית כמלך העצים בזכות תנובתו המועילה והחשובה.

הזית הוא אחד משבעת המינים, ושמן הזית הוא ממאפייני ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ" (ספר דברים, פרק ח', פסוק ח').

שמן זית שימש להדלקת המנורה בבית המקדש: "שמן זית זך כתית למאור" (שמות, כ"ז, כ'). שמן הזית היווה רכיב מרכזי בשמן המשחה ששימש למשיחת כוהנים גדולים, מלכים וכלי המקדש. שמן הזית הוקרב במקדש בחלק מהמנחות.

שמן הזית נקרא גם 'יצהר', ובמקרים רבים הוא מוזכר כברכה מיוחדת לארץ ישראל. למשל בפרשת "והיה אם שמוע", הפרשה השנייה המופיעה בתפילין ובמזוזות, כתוב "ונתתי מטר ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש, ואספת דגנך תירושך ויצהריך" (ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ד).

שמן, שהופק מפרי הזית, שימש בימי קדם לקוסמטיקה ולרפואה (ישעיהו, א', ו'), ולהמסת מיני בשמים כגון: שמן רוקח (קהלת, י', א') ושמן המור (אסתר, ב', י"ב). סוג שמן אחד- ה"אנפיקנון" - שהוזכר במקורות חז"ל, היה שמן יוקרתי לשימוש רפואי וקוסמטי.

כיום משמש גם עבור הדלקת נרות חנוכה.

שמן זית ברפואה העממית

הרופאים הקלאסיים ציינו כי שמן של זיתי בוסר מומלץ ביותר לרפואה. בין השאר שימש מרכיב במשחות ותרופה לקיבה ולכאבי שיניים. שמן זית שימש לסיכת הגוף, לטיפול במחלות מעיים, לטיפול בהרעלות, לגרימת הקאה, לסילוק תולעי מעיים וכן סם משלשל ומרכיב בתרופות מגוונות. בימי הביניים נעשה שימוש רב בשמן בהתאם להמלצותיהם של הרופאים הקלאסיים.[דרוש מקור]

ברפואה העממית בימינו משמשים העלים כמרכיב בתרופה נגד שיעול וסם משתן. שמן הזית משמש למאכל, לסיכת הגוף, לריפוי מחלות עור ומרכיב בתרופות רבות.[14]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שכיחה הטענה כי מקורו בלבנון מקרבת העיר צור ושמו הוא שיבוש השם "צורי", טענה זו חסרת מקורות, והפוסלים אותה מצביעים על רקע פוליטי "ציוני" כמקורה.
  2. ^ רשימת המדינות החברות במועצת שמן הזית העולמית
  3. ^ "הגענו להישג חשוב: חתימה ואישור תקן 191 לשמן זית - ענף הזית". ענף הזית. 2016-11-27. נבדק ב-2018-01-12.
  4. ^ מרדכי אביעם, ‏ראשית הייצור הנרחב של שמן זית בגליל בעת העתיקה, קתדרה 73, תשרי תשנ"ה, ספטמבר 1994, עמודים 26-35
  5. ^ מפת חלקות כרמי זיתים, באתר ענף הזית במועצת הצמחים
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 נתוני תפוקה של מועצת שמן הזית העולמית
  7. ^ נתוני צריכה של מועצת שמן הזית העולמית
  8. ^ Brief Overview of the Olive and the Olive Oil Sector in the Palestinian Territories, נתוני דו"ח הבנק העולמי לשנת 2006
  9. ^ Palestinian olive oil profits in the West Bank could double if Israeli restrictions ended
  10. ^ חדשות nana10, הפלסטינים טוענים: מתנחלים משבי שומרון עקרו 100 עצי זית, באתר של "רשת 13", 5 באוקטובר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
  11. ^ איתמר פליישמן, קרב מתנחלים-פלסטינים: מי כרת את עצי הזית?, באתר ynet, 16 באוקטובר 2012
  12. ^ נתוני תפוקה בארצות האיחוד האירופי
  13. ^ רשימת הזוכים בתחרות שמן הזית בניו יורק 2016
  14. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 104.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0