שנה מעוברת
ערך זה עוסק במושג הכללי "שנה מעוברת". אם התכוונתם לשנה מעוברת בשנה מעוברת היא שנה שנוסף לה חודש אחד, כדי לשמור על תיאום בין לוח השנה ובין השנה האסטרונומית.
שנה מעוברת בלוח העברי
ערך מורחב – עיבור השנה
בלוח העברי נוסף בשנה מעוברת חודש בין שבט לאדר המכונה אדר א' (או "אדר ראשון") וחודש אדר הרגיל הופך לחודש אדר ב' (או "אדר שני") ובו נחגג פורים. בלוח הקבוע יש בשנה מעוברת בין 383 ל-385 ימים. בנוסף על עיבור חודש אדר, ישנן הוספות וגריעות של ימים בסופי החודשים חשוון וכסלו, שמתבצעות בלי קשר לעיבור השנה, כדי לתאם בין מועדי החגים לימות השבוע, וכדי לחזות טוב יותר את מועדי מולד הירח.
עיבור השנה, כלומר הוספת חודש כשנוצר פער של מחזור ירח שלם בין לוח השנה לבין ציוני הזמן החקלאיים, היה מקובל בקרב העמים שהשתמשו בלוח הירחי, בפרט בבבל. הבבלים הכירו שיטה לחישוב העיבור מראש כבר במאה ה-6 לפנה"ס, שבה קבעו שלוש שנים מעוברות בכל מחזור של שמונה שנים. במאה ה-4 התפתחה שיטה מדויקת יותר שעל-פיה מעברים 7 שנים בכל מחזור של 19 שנה. נראה שהשיטה האחרונה הייתה ידועה גם בארץ ישראל, ובאמצעותה אפשר היה לחזות את השנים המעוברות, אולם על-פי הכתוב בגמרא ובמקורות אחרים, עד המאה ה-4 לספירה היו נסמכים בעיקר על תנאי מזג האוויר כדי להחליט על עיבור השנה, ופחות על חישובים אסטרונומיים. בלוח השנה הרומי שלפני התקנת הלוח היוליאני על ידי יוליוס קיסר, נהגו להוסיף אחת לשנתיים בערך חודש פברואר נוסף, בן 20 יום, בין פברואר למרץ.
בימי בית שני ובשנים הראשונות לאחר החורבן כל זמן שהייתה סמכות הלכתית אחת לעם היהודי הייתה הסנהדרין מחליטה מדי שנה אם לעבר את אותה שנה על פי שיקולים שונים. עקב קשיי הגלות הוחלט על קבלת הלוח העברי הקבוע שפרסם הלל נשיאה בשנת 359, והופסק הדיון השנתי בנושא והונהג מחזור קבוע של 7 שנים מעוברות בכל 19 שנים. שנה היא מעוברת אם בחלוקה ל-19 היא נותנת שארית 3, 6, 8, 11, 14, 17 או 0 (גו"ח אדז"ט) - בממוצע כל 2.86 שנים.
לעומת זאת, הקראים, המשיכו בלוח השנה הקראי להחליט על עיבור השנה בהתאם להבשלת השעורה בארץ ישראל, גם לאחר המאה ה-9. אולם, עם התפזרות הקראים ברחבי העולם, אמצו קהילות קראיות רבות את שיטת העיבור הרבנית. במאה ה-19, אימצו את העיבור הרבני אפילו הקראים בארץ ישראל. בשנים האחרונות, יש ניסיון אצל הקראים לשוב לעיבור השנה בהתאם לזמן הבשלת השעורה בארץ ישראל.
הלוח היוליאני
הלוח היוליאני נכנס לשימוש עקב רפורמה שערך יוליוס קיסר בלוח השנה הרומי בשנת 45 לפני הספירה. הוא מתבסס על ההנחה כי שנת שמש היא בת 365 ורבע ימים בדיוק (365.25 ימים). הנחה זו התבררה כלא מדויקת בסוף המאה ה-16. בלוח היוליאני מעברים כל שנה שמספרה מתחלק ב-4. בימי יוליוס קיסר מנו את השנים באופן שונה מזה הנהוג כיום, כך שהכלל המתמטי שנקבע מלכתחילה לזיהוי השנים המעוברות היה, מן הסתם, שונה מזה שמקובל היום. בכל מקרה, ידוע כי נפלו שגיאות בקביעת השנים המעוברות בעשורים הראשונים לאחר הנהגת הלוח היוליאני, וכי כלל העיבור החל להיות מיושם כנדרש רק בשנת 4 או 8 לספירה. זאת, לאחר תקופה שבה הופסק עיבור השנים בהוראת אוגוסטוס קיסר כדי לתקן שיבוש בן 3 ימים שהצטבר עקב עיבור מיותר של שנים מסוימות.
מלכתחילה קבע יוליוס קיסר כי בשנה מעוברת היום ה-24 בפברואר יחזור פעמיים (היום ה-24 בפברואר היה בן 48 שעות כביכול בשנה מעוברת). ככל הנראה הייתה הכוונה להוסיף את היום אחרי החג טרמינליה ב-23 בפברואר. הבחירה במועד הזה דווקא קשורה כנראה במסורות רומיות עתיקות שעל-פיהן השנה החלה בחודש מרץ, אם כי בפועל הנוהג הזה בטל זמן רב לפני ימי יוליוס קיסר. כיום מקובל להתייחס ליום ה-29 בפברואר כאל היום הנוסף בשנה מעוברת.
כלל העיבור של הלוח היוליאני עדיין נהוג בכנסייה הפרבוסלאבית לשם קביעת מועדים וחגים, ולכן מועדי החגים בכנסייה זו שונים ממועדי החגים בכנסיות נוצריות במערב. לצרכים אזרחיים, כמו גם בכנסיות המערביות ובחלק מהכנסיות המזרחיות, נהוג הלוח הגרגוריאני שכלל העיבור שלו שונה במקצת, לאור הגילוי בסוף המאה ה-16 כי אורך השנה קצר במעט מ-365 ימים ורבע.
הלוח הגרגוריאני
גם בלוח הגרגוריאני נוסף בשנה מעוברת ("שנה כבושה") יום אחד לחודש פברואר, הוא 29 בפברואר, אולם הכללים לקביעת שנה מעוברת שונים במקצת מאלו של הלוח היוליאני. במאה ה-16 התברר כי שנת השמש (המכונה באסטרונומיה "שנה טרופית") קצרה במעט מכפי שחשבו עד אז. התגלה, כי תופעת שוויון היום והלילה המבשרת את האביב ואת הסתיו, מתרחשת עשרה ימים לפני המצופה. לפי החשבון החדש, אורכה של שנת שמש ממוצעת הוא 365.2422 ימים בלבד (כלומר קצרה ב-11 דקות וכמעט 14 שניות ממה שחישבו בעבר), לפיכך תוקנו כללי העיבור באופן הבא:
כל שנה המקיימת אחד מהתנאים הבאים היא שנה מעוברת:
- השנה מתחלקת ב-4 אך אינה מתחלקת ב-100
- השנה מתחלקת ב-400
למשל, 2004 היא שנה מעוברת, אך 1900 אינה שנה מעוברת, משום שהיא מתחלקת ב-100. 2000 היא שנה מעוברת, משום שהיא מתחלקת ב-400.
לוח השנה האתיופי
לוח השנה האתיופי הוא לוח שנה שמשי, הכולל תריסר חודשים בני 30 יום ומספר ימים הנוספים בסוף השנה. בשנה רגילה מספרם חמישה, בשנה מעוברת - שישה. שנה מעוברת חלה פעם בארבע שנים, ללא יוצא מהכלל.
השנה באסלאם
ביטול התאמת לוח השנה לעונות השנה
השנה המוסלמית היא שנה של 12 מחזורי ירח, אך בניגוד לשנה עברית אין מעברים את השנה לשם התאמת הלוח לחילופי העונות. לוח השנה הערבי הקדום כלל שיטת עיבור כזו, אולם היא בוטלה עם קבלת האסלאם בחצי האי ערב[דרוש מקור]. המסורת המוסלמית מייחסת למוחמד את האמירה כי עיבור השנה הוא כפירה, אך לא מבואר מהי הסיבה לכך. החגים המוסלמיים אינם תלויים בעונות השנה, ועשויים לחול בכל אחת מהן.
קביעת מספר הימים בשנת ירח
כיוון שמספר הימים הממוצע ב-12 מחזורי ירח אינו מספר שלם (354.3747 יום בממוצע), מספר הימים בשנה מוסלמית אינו קבוע ועשוי להיות 354 או 355 ימים. לוח השנה המוסלמי אינו כולל כללי "עיבור" לגבי הוספת יום לשנה, כיוון שראשי החודשים נקבעים עד היום על-פי עדויות על ראיית מולד הירח, וממילא השנה מתארכת ביום על-פי העדויות. לצורך תכנון ארוך-טווח פותחו אלגוריתמים לחיזוי מועדי ראשי החודשים והחגים המוסלמיים. האלגוריתמים האלה כוללים מעין כללי "עיבור" שמטרתם לקבוע מתי יש להאריך את השנה ביום, כך שתהיה בת 355 יום, אך אין לאלגוריתמים האלה כל תוקף מחייב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: גו"ח אדז"ט |
| ערך מילוני בוויקימילון: שנה מעברת |
- הלכות קידוש החודש להרמב"ם, באתר של מכון ממרא.
- עיבור השנה בלוח העברי, אתר שורש בשיתוף "הוצאת לוח".
- אבי בליזובסקי, 2016 – שנה מעוברת – ההסבר האסטרונומי, באתר "הידען", 29 בפברואר 2016
- הרב יוסף מיכאל יוסקוביץ, עיבור השנה בהיסטוריה, באתר בינינו
| סוגי שנים בלוח העברי | |
|---|---|
|
