שעם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־12:48, 19 במאי 2020 מאת קובנא (שיחה | תרומות) (←‏קישורים חיצוניים: עיצוב)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עץ אלון השעם מקולף
שעם גולמי
פקקי שעם

שעם הוא חומר עצי, נקבובי וגמיש, אשר נמצא בקליפות צמחים כאלון השעם (Quercus suber) ומשמש את האדם למגוון שימושים. רוב השעם בעולם מופק בפורטוגל.

גמישותו של השעם ואי חדירותו לנוזלים הופכות אותו לחומר מתאים לייצור אטמים, פקקי בקבוקים, ובפרט בקבוקי יין. ייצור פקקים לבקבוקים צורך כ-60% מכל השעם הנצרך בעולם. צפיפותו הנמוכה של השעם הופכת אותו למתאים לייצור מצופים לדיג, ויריעות שעם משמשות לריצוף ולייצור לוחות מודעות. ידוע על שימוש בשעם לכל הפחות לפני כ-2,600 שנה על ידי האטרוסקים באיטליה.

פעילי איכות הסביבה מעודדים את תעשיית השעם, שכן היא מתבססת על מקורות מתחדשים ותוצריה קלים למיחזור. בניגוד לתעשיות העץ האחרות, תהליך הייצור הייחודי של השעם אינו פוגע בעץ עצמו. קליפת העץ מתעבה כל שנה בכמה מילימטרים עד שהיא מגיעה לעובי הרצוי (בין 2 ל־5 ס"מ). כל עץ מקולף רק אחת לעשר שנים, ובין קילוף לקילוף נותנים לעץ להשתקם ולנוח. עץ השעם חי בסביבות 150 שנים דבר שמאפשר כ־15 קילופים בממוצע במהלך חיי עץ.

הדרישה לשעם הולכת וגדלה שכן יותר ויותר יין נמכר בבקבוקים ולא בסיטונאות. מכיוון שניתן לקצור את קליפת העץ רק כפעם בעשור, מחירו של שעם גמיש מאיכות גבוהה הוא יקר למדי. יינות זולים משתמשים לרוב בפקקים משעם זול באיכות נמוכה, בפקקי פלסטיק, פקקי מתכת בעלי הברגה או סגרים אחרים אשר גם מונעים את טעם הלוואי הקל של השעם. פקקים סינתטיים לא מתייבשים ומתכווצים כפקקי השעם, ולכן אין צורך לאחסן את הבקבוקים בשכיבה כדי למנוע את חימצון היין.

הביקוש לשעם עולה גם משום שבשנים האחרונות הביקושים לאריחים עשויי שעם לרצפה ולקיר צמחו משמעותית, לאחר שאלו סומנו כמגמות עיצוביות וכן בשל היתרונות הבריאותיים הגלומים בהם. עקב התכונות המבודדות שלו, השעם משמש גם ליצירת לוחות בידוד המשמשים כתשתית להנחת פרקטים. שעם הוא בעל יכולות בידוד הן אקוסטיות והן תרמיות. ישנם לוחות שעם ייעודיים לבידוד, המגיעים במגוון עוביים, כאשר הם יכולים לשמש לשמירה על חום או קור, או למניעת רעשים. במיוחד בתוך בתים ומשרדים, יש המעדיפים ליצור סביבה בה נושמים אוויר כמה שיותר נקי ולהימנע מחומרים סינטטיים אשר עלולים להיות מסוכנים.[1]

הכנת חומר הגלם

מאז שגיל העץ הוא עשר שנים ויותר, אחת לכמה שנים, בסוף החורף ובאביב, מתים תאי רקמת השכבה החיצונית של גזע העץ אלון השעם, האפיתל. במקומם עולים תאים מרקמת תאים מישנית אפידרמיס, שכבת העור החיצונית, הגדלה באופן מקביל מסביב לגזע. התאים החדשים שנוצרים מרחיקים את התאים הקיימים, יוצרים חללים ריקים בינם וגורמים לניוונם. הרחקת התאים המתים מגזע העץ מונע את זיהומו ממיקרואורגניזם כמו "סוברינה" (suberina)[דרוש מקור] המנסים לחדור לרווחים שנוצרים בין התאים החדשים לבין התאים הישנים. את מלאכת איסוף קליפות גזע העצים משלימים על ידי ניסור מעגלי של הקצה העליון והתחתון של גזע העץ. את הקליפה עצמה מושכים בכח הזרוע. לאחר מכן, מורידים במסור ענפים אחדים מתחתית נוף העץ על מנת לזרז את צמיחתה מחדש של קליפת גזע העץ. כך נשמר הנוף של העץ והוא יכול להמשיך בפעילות הפיזיולוגית שלו ולחדש את הצמיחה של קליפות הגזע.

בבית החרושת

מוצרי שעם

הקליפות המפורקות מועברות לבתי חרושת ומתייבשות במשך שישה חודשים. לאחר מכן הן מתבשלות בחום של 120 מעלות. הקליפות המעובדות עוברות לסוגי שימושים:

  1. אם קליפות העץ מיושרת במידה מספקת, נוצרים לוחות של שעם מקורי בעובי עד 10 ס"מ. הלוחות נחתכים על ידי תבניות של מכונות אשר יוצרות מהם פקקים לסוגיהם ומוצרים לנוי ולקישוט הבית.
  2. חלקי קליפות אשר נשרו בעת הקילוף או העיבוד ולא עוברים תהליך פירוק מומסים לתערובת המשמשת לייצור מוצרים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מהו שעם?, באתר שעם הטבע, ‏19.05.20