שפם

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא הערך מכיל דיונים לא אנציקלופדיים וטענות חסרות כל מקור.

ערך זה עוסק בשפמם של בני האדם. אם התכוונתם לשפמם של בעלי החיים, ראו שפם (בעלי חיים) (אנ').

שפם הוא שיער הפנים שנמצא מעל לשפה העליונה, בינה לבין האף. בעלי שפם הם אנשים שמגלחים את שיער הפנים אך לא את אזור השפם. אנשים בעלי שפם שיש להם שיער פנים נוסף נקראים "בעלי זקן". הסיבות לגידול שפם מגוונות. בחלק מהמקרים מדובר בעניין אסתטי. במקרים אחרים מדובר בעניין תרבותי. חלק מן הפסיכולוגים טוענים שגידול זקן ושפם נובע מסיבות פסיכולוגיות, כגון רצון להסתרה של חלק מהפנים^[^{דרוש מקור]}. קצינים באנגליה החלו לגדל שפם משום שלא יכלו לגדל זקן בזמן מלחמה, והשפם שימש כתחליף לזקן כסמל לגבריות. יש ארצות ועמים בהם מרובים בעלי השפם ויש שהם מעטים. לדוגמה, בארצות הקווקז יש שיעור גבוה ביותר של בעלי שפם. לעומת זאת במדינות סקנדינביה השפם אינו נפוץ^[^{דרוש מקור]}.

שפם "מטופח" הוא שפם שבעליו מקדיש לו זמן ומאמצים. הטיפוח מתבטא בעיקר בגזימה שיטתית ומדויקת של גבולות השפם. כמו כן יש שמנים וקרמים שמריחתם על גבי השפם מעשירה את מראהו ומקנה לו ברק. שפם "דק" הוא שפם שנוצר על ידי השארת החלק הצמוד לשפה העליונה וגילוח החלק הקרוב לאף. שפם זה נחשב לפחות גברי לעומת שפם רגיל^[^{דרוש מקור]}.

שפם אצל נשים נחשב בתרבויות רבות לחיסרון אסתטי. נשים בעלות שפם מנסות בדרך כלל להיפטר ממנו בשיטות מגוונות. הסרת שפם אצל קוסמטיקאית נחשבת לטיפול שגרתי.

סוגי שפמים

שפמים שונים נבדלים זה מזה בסגנון הגילוח ובעיצובו.

בישראל

בקרב האוכלוסייה היהודית החילונית בישראל גידול שפם איננו אופנתי כיום והיה נפוץ יותר בעבר, בייחוד בקיבוצים. בשנים האחרונות חזרה הפופולריות של השפם בקרב הקהילה ההיפסטרית. בקרב האוכלוסייה היהודית הדתית מקובל יותר לגדל זקן מלא. בעבר התירו פקודות מטכ"ל לחיילים לגדל שפם מבלי להזדקק לאישור מיוחד. לפקודה זו היה סייג, שאיפשר למפקד להורות לפקודו לגלח את שפמו אם הדבר איננו הולם את הופעתו הצבאית. כיום נדרשים החיילים לקבלת אישור לגידול שפם^[1].

גידול שפם נפוץ יותר בקרב ערביי ישראל, אם כי בקרב מוסלמים אדוקים נהוג דווקא לגדל זקן ולגלח את השפם.