שריה בן נריה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה היה משרי צדקיהו מלך יהודה[1].
שריה, בנו של נריה ונכדו של מחסיה, היה ככל הנראה אחיו של ברוך בן נריה[2] ואם כך אבי סבו היה חלקיה[3].
במקרא נזכר תפקידו של שריה כ"שר מנוחה"[1]. לדעת פרשני המקרא כוונת הדבר היא שהיה מביא אל המלך את האנשים הרוצים לתת לו מתנה[4] וכך גם בתרגום השבעים ובתרגום יונתן[5]. או שהכוונה שהיה עם המלך בזמן מנוחתו[6]. במדרש נכתב על שריה שהיה נביא[7].
בספר ירמיה נזכר שריה, לאחר שירמיה כותב על ספר אחד את כל נבואות הזעם על בבל, הוא פונה אל שריה המלווה את צדקיה המלך כשהלך לבבל[8], ומורה לו לקרוא בבבל את הספר, ולאחר שיסיים, שיקשור אבן על הספר, ויזרוק אותו אל נהר פרת. לסיום מורה ירמיה לשריה לומר לאחר הטלת הספר למים;
”כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ”[9].
קישורים חיצוניים
- שריה בן נריה באתר התנ"ך
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק נ"ט
- ^ ברוך בן נריה, מחבר: אבי ורשבסקי - ההנחה ששריה וברוך היו אחים מתבססת על שמות אביהם וסבם המשותפים
- ^ ראה הערה קודמת
- ^ רש"י, ירמיה נ"א נ"ט; "מנוחה" לשון "מנחה"
- ^ יאיר הופמן, מקרא לישראל: ירמיה כו - נב', ירושלים, מאגנס, 2001, עמ' 867.
- ^ רבי דוד אלטשולר, "מצודות דוד" על ירמיה נ"א נ"ט
- ^ על פי המדרש "מנוחה" פירושה "נבואה" (כדוגמת "ונחה עליו רוח ה', ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ב') במדבר רבה, פרשה י', פסקה י"ד
- ^ ירמיה נא,נט; לפי תרגום השבעים הוא רק שלח את שריה ולא הלך בעצמו
- ^ ספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק ס"ד
