תאוברומין
תאוברומין (באנגלית: Theobromine) הוא אלקלואיד מריר של צמח הקקאו, ולכן מצוי בשוקולד. נוסחתו הכימית היא C7H8N4O2, והוא שייך לקבוצת התרכובות מתילקסנטין, הכוללת גם את התרכובות הדומות קפאין ותאופילין. למרות שמה, התרכובת לא מכילה ברום, השם תאוברומין נגזר מתאוברומה, השם של הסוג של עץ הקקאו, (שבעצמו הוא חיבור של המילים היווניות תאו (אלוקים) וברוסי (אוכל), כלומר, "מזון האלים") והסיומת 'ין' שיש לאלקלואידים ולתרכובות אחרות שהן בסיסיות ומכילות חנקן.
תאוברומין היא אבקה גבישית שאינה מסיסה במים, וצבעה רשום כלבן או כחסר צבע. יש לה השפעות דומות לאלה של קפאין, אך פחותות. תאוברומין הוא איזומר של תאופילין וגם של פרקסנטין. תאוברומין מסווג כקסנטין דימתילי, כלומר הוא קסנטין עם שתי קבוצות מתיל.
את התאוברומין בודדו לראשונה מפולי הקקאו בשנת 1878 ולאחר זמן קצר הוא סונתז מקסנטין על ידי הרמן אמיל פישר.
רעילות השוקולד לבעלי חיים
בכמויות גדולות מדי התאוברומין בשוקולד רעיל לחיות כגון סוסים, כלבים ותוכים משום שהם אינם מסוגלים לפרק אותו באופן יעיל. התאוברומין עלול להתקיים במחזור הדם שלהם במשך כ-20 שעות (בניגוד ל-2-3 שעות אצל בני אדם) ולגרום להתקף אפילפטי, התקף לב, דימומים פנימיים ואף מוות.
עבור כלב קטן (במשקל כ־5 קילוגרם), כמות קטלנית של שוקולד חלב היא כ־280 גרם. עבור כלב בינוני, במשקל 25 קילוגרם, כמות קטלנית של שוקולד חלב תהיה כ־1.4 קילוגרם. ככל שהשוקולד מכיל יותר קקאו יש בו יותר תאוברומין ולכן הוא יותר מסוכן לבעלי החיים המוזכרים לעיל.
