תאוריית הצרכים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:07, 1 בספטמבר 2019 מאת דויד (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " מאוד " ב־" מאד ")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תאוריית הצרכים היא תאוריה של הפסיכולוג אברהם מאסלו, העוסקת במניעים של אדם בחייו. לתאוריה זו השלכות על תחומים רבים, ביניהם ניצול מוטיבציית עבודה. עם זאת, רבים שוללים את התאוריה מכיוונים שונים, והיא לא הוכחה באופן חותך על ידי מחקר מתאים. מחקר מקיף שכלל כ-60 אלף משתתפים מ-123 מדינות הראה כי אמנם קיימים צרכים אנושיים אוניברסליים, אך אין ביניהם היררכיה והם פועלים במקביל.[1]

התאוריה שוכללה על ידי החוקר אלדרפר, שפיתח את "תאוריית קיום-השתייכות-צמיחה".

יסודות התאוריה

תאוריית הצרכים מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם, והמניעים אותם. צרכים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, בהתאם לסיטואציה התרבותית המסוימת.

הרעיון בתאוריה אומר שקיימת היררכיה של צרכים, אשר מאורגנים על-פי סדר חשיבות. התאוריה מניחה כי רמה מסוימת של צורך עשויה לבוא לידי מימוש, ואז לא תפעל עוד כגורם המניע את האדם. עם זאת, כאשר רמה מסוימת של צורך מסופקת, האדם פונה להגשמת הרמה הגבוהה הבאה במעלה.

חמשת השלבים בתאוריה נובעים משני סוגי מניעים בסיסיים: מניעי החסך ומניעי הגדילה.

מניעי החסך פועלים כדי למלא חסך מסוים בדברים שהם חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכולוגי של האדם, כגון מזון, ביטחון ואהבה. מניעים אלה פועלים להפחתת מתח בלתי נעים הקיים באדם בעקבות צורכי החסך, ופועלים להחזרתו למצב של רגיעה, הומיאוסטאזיס.

כאשר האדם חופשי מלספק את צורכי החסך, מופיעים מניעי הגדילה, אשר אינם חיוניים לעצם קיומו של האדם, אבל מספקים לו את התוכן שבשבילו כדאי לחיות. דוגמאות לכך הן הצורך באומנות, ביופי, יצירתיות, והענקת אהבה. מניעים אלו אינם פועלים להפיג מתח, אלא יוצרים מצב של מתח נעים. מניעים אלה פועלים על עקרון ההטרוסטאזיס - אדם שסיפק את רעבונו לא ירצה להמשיך לאכול, אבל אדם שנוסע לארץ רחוקה לראות תרבות שונה משלו ונהנה מכך, ירצה לנסוע לעוד ועוד ארצות.

הרעיון הבסיסי של התאוריה, כפי שניסח אותה מאסלו, קובע כי לא ניתן לעבור לרמה עליונה יותר של צורך, בלי סיפוק צרכים ברמה תחתונה יותר. עם זאת, מבקרי התאוריה טוענים כי קביעה זו איננה מדויקת, וקיימים מקרים יוצאי דופן בהם מספיק סיפוק מרבי (אך לא מלא) של צרכים מרמה מסוימת על מנת לעבור רמה.

  • אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה, גם אם היא נחוצה לו לקיומו, וכן לא יטרח בחיפוש בת-זוג לסיפוק צרכיו המיניים והרגשיים.
  • אדם שאין לו ביטחון בקיומו היום יומי, לא יחשוב על הקמת מפעלים לעזרה לזולת.



תאוריה זו אינה מתארת את הכלים השונים להגשמת כל רמה וייתכן כי כלי מסוים ישרת עבור שני בני אדם שונים ברמת הצרכים שלהם מטרות שונות. המדרג מתחיל בצורך הבסיסי ביותר של האדם, הצורך לקיום פיזי הוא המזון, ומסתיים בקודקוד הפירמידה, שהוא הצורך במימוש עצמי. מאסלו טען כי ”העלייה לדרג העליון של הפירמידה כמעט ולא ניתנת להשגה, ואכן המציאות מראה שמעט מאד אנשים יכולים להגיד על עצמם כי הם הגיעו למימוש עצמי בחייהם. אפשרות זו קיימת אך הסיכוי להגיע אליה הוא קטן”.

מבנה הפירמידה של מאסלו

רמה ראשונה - צרכים פיזיולוגיים

הצרכים הביולוגיים של האורגניזם, המאפשרים את קיומו (הומאוסטזה), תופסים את החשיבות העליונה. אלה מורכבים בעיקר מ:

רק לאחר מילוי הצרכים הביולוגיים מסוגל האדם למלא את הצרכים הנוספים.

רמה שנייה - צורך בביטחון

ברמה הזאת, האדם שואף להבין את העולם ולהפוך אותו למובן וצפוי. האדם מנסה עוד מינקותו למצוא סדר בעולם, ועם התבגרותו הוא מאמץ לעצמו תפיסות עולם ופילוסופיות חיים, שנועדו ליצור סדר בעולם. העדר סיפוק של צורך זה, יוצר חרדתיות, ואף דיכאון.

השגת צורכי הביטחון עשויה להתבטא ביומיום למשל בהשגת יציבות תעסוקתית, ביתית, משפחתית ועוד. היציבות בתחומי חיים שונים מאפשרת יכולת צפייה וניבוי מסוים של העתיד להתרחש, ויוצרת תחושת ביטחון.[2]

רמה שלישית - צורך השתייכות

צרכים חברתיים. צורך להיות מקובל, להיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב. בשלב הזה האדם לומד להכיר את עצמו ולגבש זהות עצמית. צורך זה בא לידי ביטוי רק כאשר הצרכים הנמוכים יותר באים לידי ביטוי. חסכים בשלב זה יכולים להביא לבדידות, חרדה חברתית ודיכאון.

רמה רביעית - צורך בהערכה חברתית

צורך להרגיש מכובד על ידי אחרים, צורך לכבוד עצמי ולכבד אחרים. אלה יכולים למצוא ביטוי דרך מעמד, הכרה חברתית, הערכה מצד הסביבה והכרה בעבודה. חסכים בשלב זה יכולים להוביל לערך עצמי ירוד ותסביכי נחיתות.

רמה חמישית - צורך במימוש עצמי

הצורך של האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להגיע למימוש היכולת האישית הטמונה בו. זוהי הרמה הגבוהה ביותר ועל פי מאסלו לא רבים זוכים להגיע אליה.

עקרונות התאוריה של מאסלו

  • השלבים בנוים בצורת פירמידה על מנת להמחיש את סדר השלבים, וגם על מנת להמחיש כי אחוז האוכלוסייה המגיע לכל אחד מהשלבים הולך וקטן. כלומר מספר האנשים הנמצאים בשלב הצרכים הפיזיים בעולם גדול מאלו הנמצאים בשלב השייכות, למשל, ובהתאם לכך רק מעטים מאד מגיעים לשלב האחרון.
  • מניעי החסך משותפים לכל בני האדם, והם כרוכים בסיפוק החסר בעזרת מקורות חיצוניים. מניעי הגדילה לעומת זאת, שונים מאדם לאדם, מכיוון שהם כרוכים בהגשמת טבעו הייחודי של כל פרט. כדי לספקם האדם שואב מכוחותיו הפנימיים ואינו תלוי במקורות חיצוניים.
  • אם צורך מסוים אינו מסופק, לא תהיה אפשרות להתקדם בפירמידה ולפעול למימוש צרכים גבוהים יותר.
  • בשלבים שונים בחיים או בגלל אירועים חיצונים יכולה להתרחש רגרסיה לאחד השלבים המוקדמים יותר. דוגמה: אדם שאיבד בעקבות שיטפון את ביתו ואת כל רכושו, יחזור לעיסוק בצרכיו הפיזיים.
  • העקרון המהותי הוא, כי בהינתן תנאים שווים - כל בני האדם שואפים בצורה אינסטינקטיבית להתקדם במעלה הפירמידה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כתבה על המחקר, באתר The Atlantic, ‏17 באוגוסט 2011
    המחקר המלא
  2. ^ פירמידת הצרכים של אברהם מאסלו, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0