תהליך ברגיוס
תהליך ברגיוס הוא שיטה לייצור פחמימנים נוזליים לשימוש כדלק סינתטי, על ידי הידרוגנציה של ליגניט (פחם חום) בטמפרטורה ולחץ גבוהים. התהליך פותח לראשונה על ידי פרידריך ברגיוס ב-1913, שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1931.
התהליך
ליגניט או פחם תת-ביטומני, נטחנים לאבקה דקה, ומעורבבים עם שמן תעשייתי כבד הממוחזר מהתהליך. בדרך כלל מוסיפים זרז כלשהו לתערובת. במהלך השנים פותחו מספר זרזים, ביניהם טונגסטן או מוליבדנום סולפיד, בדיל או ניקל אולאט ואחרים.
מכניסים את התערובת לכור (כלי התגובה). התגובה מתרחשת בטמפרטורה של 400 עד 500 מעלות צלזיוס, ולחץ גז מימן של 20 עד 70 פסקל. התגובה מייצרת שמנים כבדים, בינוניים, בנזין וגזים. ניתן לתאר את סך התגובה כך:
ניתן להעביר את הפרקציות השונות לעיבוד נוסף (כמו פיצוח, רפורמציה קטליטית) לייצור דלק סינתטי באיכות הרצויה. בסך הכל, 97% מהפחמן בחומר התגובה מומר לדלק סינתטי. ניתן לייצר את המימן הדרוש לתהליך מפחם, בעזרת תהליך רפורמצית קיטור.
התהליך שימש את גרמניה הנאצית להפקת דלק נוזלי לשימושה בזמן מלחמת העולם השנייה - לגרמניה היו משאבי פחם גדולים, אך הסתמכה על יבוא נפט, ובעת המלחמה יבוא זה נפגע קשות. כיום, החברה הדרום אפריקנית סאסול משתמשת בתהליך דומה לייצור דלק נוזלי מפחם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של פרידריך ברגיוס באתר קרן נובל
- דף מחלקת האנרגיה האמריקנית בנושא המרת פחם לדלק נוזלי
