תומכן

תומכנים

תּוֹמְכָן (באנגלית: סְטֵנְט, Stent)‬ הוא גליל מרושת שמוחדר בתהליך הצנתור, על ידי רופא קרדיולוג, לעורק סתום בלב. תפקידו של התומכן לשמור שהעורק, המזין חלק מסוים בשריר הלב, יישאר פתוח למעבר דם. קפיץ המתכת הוא מתקן גלילי קשיח שקוטרו כקוטר העורק אליו הוא מוחדר. ההחדרה נעשית באמצעות צנתר. התומכן מותקן בחלקו הפנימי של העורק הסתום ומונע בצורה מכנית את היצרותו המחודשת.

היסטוריה

שמו הנוסף, סטנט, קרוי על שמו של רופא בריטי מהמאה ה-19, צ'ארלס סטנט שפיתח אמצעי לסימון טביעות שיניים. הראשון שהשתמש בכינוי סטנט היה יאן אסר. [1]

טכנולוגיית הצנתורים הוצגה לראשונה בספטמבר 1977 על ידי ד"ר אנדריאס גרונציג, רופא גרמני, שלקח מטופל בן 38 עם היצרות קשה של 80% בעורק הקדמי היורד של הלב, ובמקום לבצע בו בדחיפות ניתוח מעקפים מסוכן - הכניס אותו לטיפול קצר ולא כואב של חצי שעה בציריך. בתום הפרוצדורה, בלי שהיה צריך לנסר לו את עצם בית החזה ולהעביר אותו ניתוח לב פתוח מסוכן - יצא המטופל כאשר העורקים הכליליים שלו חופשיים מפלאק (הצטברות של שומן וסידן), וללא ההיצרות שהייתה בהם קודם לפעולה. המטופל האריך שנים רבות לאחר הטיפול.

התומכן הראשון בעולם אושר לשימוש ב-1994, ואיפשר לפתוח את הסתימות בעורקים באמצעות בלון, ואז להשאיר במקום מעין "פיגום", שימנע מהם היצרות חוזרת באותו חלק של העורק. יצרנית מובילה של תומכנים היא חברת מדינול הישראלית שבבעלות קובי ו יהודית ריכטר.

סוגים

תומכן ב העורקים הכליליים

תומכנים מסוגים שונים משמשים לטיפול בעורקים הכליליים, שופכן, שופכה, כלי-דם שאינם העורקים הכליליים, ושט, תעלת המרה, ומפרצות.

יש תומכנים העשויים מחומר בעל זיכרון תצורה (ניתינול) כך שניתן להובילם ליעדם בצורה מכווצת והם מתרחבים בתוך העורק.

תומכן מצופה תרופה

תומכן מצופה תרופה הוא פיתוח של התומכן הרגיל. הציפוי מהווה פתרון לבעיית היצרות חוזרת הקיימת בחלק מהמקרים. התומכן משחרר תרופה אשר מעכבת גידול של תאי העורק. בעיה זו הוותה אתגר גדול לקרדיולוגים אשר עסקו בתחום, ועל כן אומצה טכנולוגיה זאת בהתלהבות על ידי השוק.

בעיות ופיתוחים בשימוש בתומכן מצופה

לאחר בחינת תוצאות ההשתלה לאורך זמן, העלו מחקרים את הממצא הבא: ציפוי התרופה מעלה את ההסתברות להיווצרות קרישי דם בתוך התומכן כמעט פי שניים - מ-0.7% ל-1.2%. יחד עם זאת, הסיכוי להיצרות מחודשת של התומכן פחת. מחקרים מוקדמים הראו סיכוי גבוה יותר לתמותה עם הדורות הראשונים של תומכנים מסוג זה^[1] ועל כן פחתה מעט ההתלהבות משימוש בתומכנים מצופים. בעיה נוספת בעת השימוש בתומכן מצופה תרופה היא הצורך של המנותח לקחת תרופות מדללות דם מסוג קלופידוגרל למשך תקופה של שנה לפחות, לעומת תקופה של כחודש לאחר השתלת תומכן שאינו מצופה.

לאחרונה קיימות עדויות לפיהן ייתכן שתומכנים מדורות חדשים יותר מהווים בכל זאת פתרון טוב לבעיות קליניות שונות^[2]. פריצת דרך בתחום הושגה לאחרונה על ידי פיתוח סטנט, אשר מפחית בצורה ניכרת היצרות חוזרת של העורקים, לא על ידי תרופה אלא על ידי ציפוי של רשת מיקרונית על גבי התומכן. הציפוי מפזר את הלחץ אשר מפעיל התומכן על הדופן ומפחית את הגירוי ליצירה מוגברת של תאים בדופן התא. תוצאה זאת היא נגזרת של הפתרון עליו עמלו המפתחים למניעת תסחיפים בדם כתוצאה מצנתור. תומכן זה הוא הדור הרביעי של התומכנים, ונכנס לשימוש בהדרגה ברחבי העולם.