תחנת הכוח חיפה
תחנת הכוח חיפה היא תחנת כוח של חברת החשמל בחיפה. זו התחנה הקיטורית הראשונה של חברת החשמל, והצפונית מבין 5 התחנות הקיטוריות בישראל.
היסטוריה
ב־1925 נחנכה בחיפה תחנה כוח קטנה של חברת החשמל, בהספק קטן מאד (כ־0.5 מגה-ואט). תחנה זו נבנתה כשנתיים לאחר הקמתה של תחנת הכוח הראשונה של חברת החשמל בתל אביב, ובמקביל לתחנת הכוח בטבריה (מבנה תחנה זו נמצא היום בסמוך לגשר פז, במתחם משרדים של חברת החשמל) כל שלוש התחנות היו בהספק קטן מאוד, ופעלו בטכנולוגיית דיזל-גנרטור. לאחר הקמת שלוש התחנות הקטנות התרכז מאמץ חברת החשמל בהקמת תחנת נהריים בעמק הירדן, שייצרה חשמל בהספק של 18 מגה-ואט, ונחנכה בראשית שנות ה־30. הפיתוח המואץ של הארץ והתגברות העלייה הובילו במהרה לביקוש גובר לחשמל. ביקוש זה, שהתרכז בהתיישבות היהודית במישור החוף הוביל לשינוי בגישתו של פנחס רוטנברג, מתוכנית להקמת סדרת תחנות כוח הידרואלקטריות בירדן, להקמת תחנות קיטוריות בסמוך למרכזי האוכלוסייה היהודית. להחלטה זו תרם גם ערעור מצב הביטחון, שהוביל לחשש מפגיעות טרור בקווי המתח של חברת החשמל, והפסדי ההולכה בעת העברת זרם החשמל למרחקים.
ב־1935 הוקמה בסמוך לשפך הקישון תחנת כוח חדשה בטכנולוגיה קיטורית, הראשונה שהוקמה בטכנולוגייה זו בארץ, בהספק של 30 מגה-ואט, שהופעלה באמצעות מזוט כחומר דלק. תחנה זו הובילה להגדלת יכולת הייצור הכללית של חברת החשמל כמעט פי 3. יחד עם הקמת התחנה, עברו לחיפה גם המשרדים הראשיים של חברת החשמל, ששכנו קודם לכן בתל אביב. משרדים אלו שוכנים עד היום באזור חיפה. תחנת כוח זו איפשרה את פיתוח התעשייה הכבדה באזור חיפה, שנסמכה על זרם החשמל שהופק בתחנה. בשנים הראשונות של המדינה הורחבה התחנה ונוספו לה שתי יחידות ייצור בהספק כולל של 60 מגה-ואט. כל יחידות ייצור אלו נקראות בשם חיפה א'.
ב־1962 הורחבה התחנה ונוספו לה שתי יחידות ייצור בהספק כולל של 150 מגה-ואט ('חיפה ב'). המניע להרחבת התחנה היה פיתוח התעשייה באזור, והתכנון להפעלת המוביל הארצי. תכנון חיפה ב' נעשה על ידי חברת AEG, והמימון היה מכספי השילומים. תחנות חיפה א' וחיפה ב' הושבתו במהלך השנים, ואינן פעילות כיום.
ב־1962 נחנכה תחנה כוח סודית בנשר, בשם 'תחנת הכוח אורים', שנועדה לספק צורכי חירום במקרה של פגיעה בתחנת הכוח חיפה. תחנה זו הייתה בהספק של 20 מגה-ואט, והייתה הראשונה בארץ בטכנולוגיית טורבינת גז תעשייתית.
ב־1967 נחנכה תחנת חיפה ג', שהכילה שתי יחידות ייצור בהיקף כולל של 282 מגה-ואט.
בשל בעיית זיהום האוויר שיצרה התחנה במפרץ חיפה (יחד עם מפעלי התעשייה הכבדה), עברה התחנה ב־1992 לייצור חשמל באמצעות מזוט דל-גופרית.
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 הוסבה תחנת חיפה ג' להפעלה באמצעות גז טבעי[1]. ההפעלה בפועל התעכבה עד לסיום עבודות בניית צינור ההולכה של גז טבעי לתחנה. במקביל, הושבתה תחנת חיפה ב'.
ב־2011 נחנכו שתי יחידות ייצור חדשות בתחנת חיפה בטכנולוגיית מחזור משולב, בהיקף ייצור כולל של 748 מגה-ואט. בראשית 2014 הוסרו חלק מהארובות ממבנה התחנה, בשל השינוי בטכנולגיית הייצור והתייתרות הצורך בהן.
נכון ל־2014, חיפה ג' הן יחידות הייצור הוותיקות ביותר הנמצאות עדיין בשימוש מכלל יחידות הייצור של חברת החשמל. יחידות אלו מיועדות לגריטה ב־2018[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סקירה עדכנית דו"ח כספי שנתי של חברת החשמל ל־2013, עמוד 15 ו־18
- ^ דוח כספי של חברת החשמל לשנת 2014, פרק ג', עמ' 18
| אנרגיה בישראל | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תחנות כוח |
| ||||||||||||||||||
| שדות גז ונפט | חלץ • לווייתן • מגד • מרי • נועה • צוק תמרור • ראש זוהר • תמר • תנין • כריש | ||||||||||||||||||
| חברות וארגונים | תשתיות נפט ואנרגיה • חברת החשמל לישראל • נתיבי הגז הטבעי לישראל • נתיבי נפט • חברת קו צינור אירופה אסיה • ערבה פאוור קומפני | ||||||||||||||||||
| אנרגיה גרעינית בישראל • גז טבעי בישראל • משק החשמל בישראל • כלכלת ישראל – אנרגיה | |||||||||||||||||||
