תיאטרון האמזונאס
תיאטרון האמזונאס (בפורטוגזית: Teatro Amazonas) הוא בית האופרה של העיר מנאוס, השוכנת לגדות נהר האמזונאס בצפון ברזיל.
בסוף המאה ה-19 נהנה אזור האמזונאס משגשוג כלכלי, כתוצאה מהתפתחות תעשיית הגומי. ערים כמנאוס, בלם ופורטו וליו שבברזיל, וכן איקיטוס שבפרו גדלו והתפתחו במהירות. פרנסי העיר מנאוס שאפו להקים בעירם בית אופרה מפואר, כמו בערים החשובות בעולם. ב-1882 אישר מושל מחוז אמזונאס תקציב להקמת בית האופרה, וב-1883 נבחר משרד אדריכלים פורטוגלי מליסבון לשם תכנונו. היסודות הונחו ב-1884, והבנייה נמשכה לסירוגין עד 1896. ב-7 בינואר 1897 נחנך תיאטרון האמזונאס באופן רשמי, כשעל בימתו הועלתה האופרה לה ג'וקונדה מאת אמילקארה פונקיילי.
בית האופרה נבנה בפאר רב, בהשראת אדריכלות הרנסאנס, ורבים מחומרי הגלם ששימשו לבנייתו והאלמנטים המקשטים אותו הובאו במיוחד מאירופה. הרעפים הובאו מאלזאס, הריהוט עוצב בפריז בהשראת רהיטיו של המלך לואי החמישה עשר, וגרמי המדרגות, העמודים והפסלים הפזורים ברחבי התיאטרון נוצקו משיש איטלקי מקרארה. התאורה הפנימית בבית האופרה כללה 198 נברשות, 32 מהן מזכוכית מוראנו. את התיאטרון מעטרים פסלים רבים בדמויותיהם של מלחינים ומחזאים בעלי שם, הן מהעולם (כגון ג'וזפה ורדי, וולפגנג אמדאוס מוצרט או מולייר) והן מברזיל (כגון הייטור וילה לובוס וקרלוס גומס).
חלק מהקישוטים עוצבו בהשראת האזור. כך, למשל, המסך שעל הבמה מעוטר באיור "מפגש הנהרות", המתאר את מפגש הנהרות ריו נגרו וסולימואס[1], שבסמוך לעיר. מפגש זה, שבו ניכרים הבדלי הגוונים בצבעי המים, היווה השראה גם לרצפת העץ בקומה השנייה של התיאטרון, העשויה שתי וערב של לוחות עץ בגוונים כהים ובהירים. בנוסף, 26 אלף אריחי קרמיקה בצבעי דגל ברזיל מכסים את כיפת התיאטרון.
אף שהוקם כבניין אופרה, נערכו בתיאטרון האמזונאס בעיקר מופעי תיאטרון ומוזיקה, והוא אף מארח פסטיבל קולנוע שנתי. למעשה, בין 1911 ל-2001 לא הוצגה בו אף לא אופרה אחת. באותה שנה החליט מושל מדינת אמזונאס להגדיל את ההשקעה בתקציב התרבות. מופעי האופרה חזרו, ומאז 2004 נערך בתיאטרון פסטיבל אופרה שנתי. בנוסף, הוקמו מקהלה, להקת בלט ותזמורת שתיאטרון האמזונאס הוא אולם הבית שלהם (אם כי התזמורת מתבססת בעיקר על נגנים ממזרח אירופה ולא על נגנים מקומיים).
לאורך השנים שופץ הבניין מספר פעמים, האחרונה שבהן בין 1988 ל-1990. הוא מכיל כיום 701 מקומות ישיבה, חלקם באולם עצמו וחלקם בשלוש קומות של יציעים פרטיים, המרכזי שבהם שמור למושל מדינת אמזונאס. ב-1966 הוכרז התיאטרון כאתר מורשת לאומית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
