תנאים
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרים ריקים [ NoCategory, ללא קטגוריה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
מסירת התורה |
תַּנָּאִים – הוא כינויים של החכמים בתקופה שמימות הזוגות ועד לחתימת המשנה. הכינוי תַּנָּא (שפירושו למסור בעל פה, ללמוד או ללמד) מורה על חכם הנזכר במשנה או חי בתקופת המשנה. תקופת התנאים באה עם תקופת הזוגות, וקדמה לתקופת האמוראים. המילה תנא פירושה ללמוד או לְלַמֶּד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.
נהוג לחלק את תקופת התנאים לחמישה דורות, ועל אלה מוסיפים עוד דור של "תנאים למחצה", שחיו מיד אחרי חתימת המשנה. הרמב"ם[1] כותב שבמשנה מוזכרים 128 תנאים, מהם 91 מוזכרים בעקבות הלכה שאמרו, ועוד 37 מוזכרים על עניין דרש או מעשה שעשו.
התנאים חיו ופעלו בארץ ישראל במרכזים שונים. לאחר חורבן בית המקדש עבר המרכז בראשות רבן יוחנן בן זכאי ליבנה. תלמידיו הקימו מרכזי לימוד תורה בלוד ובבני ברק.
חלק מהתנאים שימשו גם כמנהיגי ציבור ואף ייצגו את עם ישראל בפני השלטונות הרומיים בארץ ישראל.
תולדותיהם
התנאים חיו ופעלו בעיקר בארץ ישראל במרכזים שונים. לאחר חורבן ירושלים עבר המרכז בראשות רבן יוחנן בן זכאי ליבנה. תלמידיו הקימו מרכזי לימוד תורה במקומות נוספים כמו לוד והגליל.
היו מהתנאים שהתפרנסו מעבודת כפיים בנוסף להיותם פוסקי הלכה כמו רבי יוחנן הסנדלר. חלק מהתנאים שימשו גם כמנהיגי ציבור ואף ייצגו את העם היהודי בפני השלטונות הרומיים בארץ ישראל.
בתקופת התנאים אירעו שני מאורעות מרכזיים בתולדות עם ישראל, האחד הוא חורבן בית שני (שנת ג' תתכח) והשני הוא מרד בר כוכבא ודיכויו (שנת ג' תתצה). לאחר חורבן הבית הקים רבן יוחנן בן זכאי מרכז רוחני גדול ביבנה, זאת לאחר שביקש מאספסיאנוס שלא יפגע בעיר יבנה בזמן החורבן ("תן לי יבנה וחכמיה"), תלמידיו ביבנה המשיכו את דרכו והפיצו את התורה בכל רחבי ארץ ישראל, מתלמידיו היו:רבי אליעזר בן הורקנוס שהקים ישיבה בלוד, רבי יהושע בן חנניה, רבי אלעזר בן ערך, ורבי יהושע.
רבי עקיבא למד משני תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, רבי יהושע ורבי אליעזר בן הורקנוס, ושילב את תורתם בשלו, רבי יהושע הלך בעיקר בדרכם של בית הלל, ואילו רבי אליעזר הלך בדרכם של בית שמאי[2] ובכך יצר את הבסיס למשנה שלנו, עד שהגמרא אומרת[3] שכל דברי התנאים שהובאו באופן סתמי, במשנה, בתוספתא בספרא ובספרי, הן מתורתו.
רבי עקיבא העמיד 24,000 תלמידים, וכולם נהרגו באסכרה בין פסח לפרוס עצרת, מלבד חמישה מתלמידיו שהם רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי, רבי נחמיה, רבי מאיר ורבי יהודה. הללו המשיכו את הפצת התורה בעם ישראל.
בסוף תקופת התנאים חיבר רבי יהודה הנשיא את המשנה, הוא ערך וסידר את כל דברי התנאים שהובאו לפניו וחילקם לשישה סדרים (זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות), כל סדר מחולק למסכתות (כמו שבת פסחים וכדומה), וכל מסכת מחולקת לפרקים, כך שההלכות נסדרו בצורה מסודרת, על אף שעל פי ההלכה יש איסור להעלות על הכתב את התורה שבעל פה[4] מכל מקום רבי יהודה הנשיא חשש שתשתכח התורה שבעל פה מעם ישראל ועל כן התיר לכתוב את התורה שבעל פה בהתבסס על הפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך". הגמרא מעידה כי סתם משנה רבי מאיר, כלומר כאשר נאמר דין במשנה בלא שם החכם בדרך כלל הדברים הם מדברי רבי מאיר.
נשיאות
במשך תקופת התנאים פעל נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין אשר כונה גם ראש ישיבה. תקפיד זה למעשה התחיל כבר בתקופת הזוגות (ג' תרי"א) ביוסי בן יועזר. החל מתקופת הלל הזקן התפקיד עבר בירושה בשושלתו.
שושלת הנשיאות
- הלל הזקן
- בנו, רבן שמעון
- בנו, רבן גמליאל הזקן
- בנו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, מכונה רשב"ג (הראשון).
- רבן יוחנן בן זכאי, מצעירי תלמידיו של הלל.
- רבן גמליאל דיבנה, בנו של רשב"ג הראשון.
- רבי אלעזר בן עזריה, כיהן כנשיא תקופה קצרה כשהשהו את רבן גמליאל.
- רבן שמעון בן גמליאל השני, בנו של ר"ג דיבנה.
- רבי יהודה הנשיא (מכונה "רבי"), חותם המשנה.
מי שהחזיק בתואר נשיא, נקרא "רבן", כיוון שהוא נחשב ל"רבן של כל ישראל". ר"א בן עזריה לא נקרא כך, כיוון שכיהן רק תקופה קצרה, ורבי יהודה הנשיא גם כן לא כונה כך מפני ענוותנותו[5].
דרך התנאים בלימוד התורה שבעל פה
דרכם של התנאים בלימוד התורה הייתה כדרך הפרושים, כלומר התבססות על תורה שבעל פה ולא על תורה שבכתב גרידא, לכן עיסוקם היה בדרישת דרשות מהפסוקים בדרך של י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם או דרישת מילים ואותיות מיותרות, כך למשל דרשו נחמיה העמסוני ושמעון העמסוני[6] את כל הפעמים בתורה בהם מופיעה המילה "את", ולמדו מכל "את" דבר נוסף שהכתוב בא ללמדנו ברמז, חכמי התנאים היו מקפידים לדרוש את התורה בדקדוק רב עד כדי כך שנאמר על רבי עקיבא שהיה מגדולי התנאים, שהיה לומד מכל קוץ תילי תלים של הלכות. הצדוקים, כפרו בתורה שבעל פה והאמינו רק בתורה שבכתב, אמנם התנאים היו המנהיגות הרוחנית המרכזית של העם היהודי, וכך נשמרה הלכה המבוססת על תורה שבעל פה עד ימינו.
המחלוקות
בתחילה לא היו מחלוקות בעם היהודי בענייני הלכה, כיון שכל מחלוקת הוכרעה מיד על ידי בית הדין הגדול, אמנם בשלהי תקופת הזוגות החלה להיווצר מחלוקת בין התנאים, המחלוקת הייתה סביב עניין הסמיכה ביום טוב ונחלקו בה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן[7]. וכך החלו להיווצר המחלוקות בעם ישראל באופן הדרגתי, כך שהלל ושמאי נחלקו בעצמם בשלוש מחלוקות, ולאחריהם, במשך כשני דורות, היו שני בתי מדרש נפרדים בית הלל ובית שמאי, שנחלקו בכ-300 מחלוקות. מחלוקות אלו נותרו ללא הכרעה עד שיצאה בת קול והורתה כי הלכה כבית הלל[8], עד כדי כך שנקבע כי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה[9], ברם אף על פי כן ישנם מקומות בודדים בהם הלכה כבית שמאי (רובם מנויים בתחילת מסכת עדיות), וכן לעולם בדברי המשנה דברי בית שמאי קודמים לדברי בית הלל ("בית שמאי אומרים ... ובית הלל אומרים").
אחרי תקופה קצרה בהנהגת הדור, ריב"ז התרחק לברור חיל, והעביר את הנשיאות לרבן גמליאל דיבנה המכונה בסתם "רבן גמליאל".
דורות התנאים
דור ראשון
הדור הראשון של תקופת התנאים חי תחת השפעתו של רבן יוחנן בן זכאי, הוא היה האיש שארגן מחדש את החיים היהודיים לאחר חורבן בית המקדש. רבן יוחנן התנגד למרד ברומאים, אלא ביקש מהם להקים מרכז תורני ביבנה. לאחר החורבן תיקן רבן יוחנן 9 תקנות[10] שמטרתן העיקרית הייתה זכר לחורבן. רבן יוחנן לא נשאר נשיא ביבנה עד סוף ימיו. כאשר ניתן היה להכתיר את רבן גמליאל שהיה משושלת בית הלל - פרש רבן יוחנן מיבנה ועמד בראש בית מדרש שהקים בברור חיל.
לפני חורבן הבית:
- הלל הזקן - עלה מבבל והתמנה לנשיא הסנהדרין
- שמאי הזקן
- חוני המעגל
- עקביא בן מהללאל
- שמעון בן הלל
- יונתן בן עוזיאל
- רבן גמליאל הזקן
דור שני
בין החורבן למרד בר כוכבא:
דור שלישי
דור מרד בר כוכבא :
- רבי עקיבא מהרוגי מלכות
- רבי טרפון
- רבי ישמעאל
- רבי אלעזר בן עזריה
- רבי יוסי הגלילי
- רבי אלישע בן אבויה
דור רביעי
לאחר המרד -
- רבן שמעון בן גמליאל השני
- רבי מאיר
- רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), לו מיוחס ספר הזוהר
- רבי יהודה בר אילעאי
- רבי יוסי בן חלפתא
- רבי אלעזר בן שמוע מהרוגי מלכות
דור חמישי
חותמי המשנה
דמויות נוספות בכינוי תנא
בספרי חז"ל נזכרים גם אנשים שאינם תנאים ובכל זאת מוזכרים פעמים רבות, אף בהקשר של פסיקת הלכה. כגון: ביתוס (בייתוס) בן זונין. כמו כן החכמים שבזמן האמוראים שהיו בקיאים בברייתות בעל פה והיו שונים אותן לפני האמוראים, היו נקראים בשם "תנאים"[11].
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: תנא |
ציטוטים בוויקיציטוט: תנאים |
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:תנאים |
- "תַּנָאִים", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 276–278, באתר HebrewBooks
- תנאים - יצירתם, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
- תנא, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
- תקופת התנאים לפני חורבן הבית, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- תקופת מרד בר כוכבא והתנאים שאחרי חורבן הבית, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
- המשנה ופסיקת ההלכה, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר מכון מאיר.
הערות שוליים
- ^ הקדמה לפירוש המשניות
- ^ ויש אומרים שזו הסיבה שרבי אליעזר מכונה בגמרא 'שמותי' דהיינו שהוא מבית שמאי (ועל כן אין הלכה כמותו בדרך כלל).
- ^ סנהדרין פו ע"א
- ^ כמבואר במסכת גיטין דף ס ע"א
- ^ ספר מגן אלוקים לר' יצחק אבוהב
- ^ פסחים דף כג ע"ב
- ^ חגיגה דף טז ע"א
- ^ עירובין דף יג ע"ב
- ^ ברכות לו ע"ב
- ^ ראש השנה דף לא ע"ב
- ^ לרוב בהופעה זו: "תני תנא קמיה ד...". ראה לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה' עמוד א'; דף ל"ט עמוד א'; דף נ"ז עמוד א'; מסכת שבת, דף ס"ו עמוד ב'; דף צ"ג עמוד ב'; ועוד. ראה גם תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ד עמוד א' וברש"י ד"ה שונין.