תנועת המוסר
ערך זה עוסק בתנועה ביהדות. אם התכוונתם לספר אודות תנועה זו, ראו תנועת המוסר היא תנועה שייסד הרב ישראל סלנטר במזרח-אירופה בתחילת המאה השישית לאלף השישי במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.
יסודות ועיקרי התנועה
תנועת המוסר קמה עקב מה שהיא ראתה כצמצום היהדות ונסיגה מדרך מקוריותה השלמה. תנועת המוסר רואה ביהדות תורה המשלימה את האדם בכל תחומי החיים: באמונת היהודי וההכרה בה', בהשקפת העולם ובמחשבה, בקווי אופי ותכונות נפש, בתיקון גדרי חוק ומשפט. אולם בפועל, יחס ההמונים אל היהדות היה כאל דת פולחנית, העומדת על מספר מסוים של מצוות עשה ולא תעשה. חלקים גדולים מן התורה העוסקים בתיקון המידות וביחסים שבין אדם לחברו הוזנחו, אף על פי שהם משמשים כבסיס לכל המצוות והמעשים. גם עיקר תלמודו של העם היה נתון ברובו לדינים ה'דתיים' שבתורה, וכמעט ללא התייחסות לחלקים שלמים בתורה, כגון לימוד ספרי היראה, עבודה על מידותיו של האדם ועיסוק לא רק בצד הטכני של קיום המצוות אלא גם בצד המחשבתי-אמוני שלהן. תנועת המוסר השיבה לתחייה ספרי יראה ומוסר קדמוניים, רעיונות תורניים ומצוות נשכחות, הכניסה אותם לסדר לימודי יומיומי, ויצרה על פיהם שיטה חינוכית מקיפה ורבת גוונים להשתלמות האדם, ובמקביל התרחקה מתורות סוד כמו הקבלה.
ניתן לחלק את יסודות תנועת המוסר לשלושה חלקים: שלמות התורה, המעשים והאדם.
שלמות התורה
תנועת המוסר נלחמה במקיימי מצוות היהדות לחצאין, כלומר בשמירת מצוות ידועות בלבד, ובהפליה בין מצווה למצווה ובין עבירה לעבירה. התנועה לימדה שעל היהודי שומר התורה להרחיב ולהשלים את כל קיום התורה, הן מצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו, הן מצוות שבמעשה והן במחשבה, באיברים ובחושים. כשם שנזהרים מחילול שבת, איסור חמץ ומאכילת טרפות, כך יש להזהר מכעס ולשון הרע, הלבנת פנים ונטירת איבה, גזל וכו'. כמו שמקיימים מצוות קריאת שמע ותפילה, ציצית והנחת תפילין, תקיעת שופר וארבעת המינים, כך יש לקיים מצוות אהבת רעים ורדיפת צדק, הליכה בדרכי ה' ועשיית הישר והטוב, צדקה, גמילות חסדים וכו'. אם מהדרים במצה שמורה, סוכה נאה ואתרוג מהודר, כמו כן יש לדקדק במסחר הגון, בשיחה מכובדת ומנומסת ובהארת פנים לכל אדם.
שלמות המעשים
תנועת המוסר התנגדה לקיום המעשים והמצוות כ'מצוות אנשים מלומדה' מתוך שגרתיות, ללא כוונה ומחשבה. התנועה קראה למעשים מתוך כנות ואמת, בהירות מחשבה ורגש פנימי.
ר' ישראל מסלנט הביא כדוגמה לחוסר שלמות במעשים, אדם העוסק בחודש אלול בענייני התשובה, אומר סליחות ומתענה, אך מזניח את עיקרי התשובה שהם חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד, שבלעדיהן התשובה לא שלימה. כך גם הוא האדם שזהיר מאד בביעור כל חשש חמץ לפני פסח, ומרבה בניקיון ושטיפת הבית, אך אינו מבטל ומוכר בלב שלם את החמץ הגמור שברשותו, ועובר על הלאו "בל יראה ובל ימצא".
שלמות האדם
תנועת המוסר רואה את מטרתה של התורה ואת תכליתו של האדם בשלימות האישית: שלימות הדעות והמידות, וחינוך האדם למוסריות. מעלות אלה לא נקנות בלימוד או בהסכמה בלב בלבד, אלא בעמל ובהתאמצות מרבה, עד ההגעה לקניינן המוחלט.
את יסודות אלה לא כיוונה תנועת המוסר רק כלפי המון העם הפשוט, אלא גם לתלמידי החכמים, שגם הם אינם חסינים מפני המידות הרעות, וזקוקים גם הם לשפר את מידותיהם תדיר, ולתקן דעות משובשות ומעשים רעים.
תולדות התנועה
הרקע להקמת התנועה
את ראשיתה של התנועה תלה מחוללה הרב ישראל סלנטר במורו ורבו רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין. רבי יוסף זונדל, הייתה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.
יש הטוענים כי במידה רבה, צמחה 'תנועת המוסר' כתגובה להשכלה[1] ולתנועת החסידות.[2]
הדור הראשון
מחולל התנועה היה תלמידו של רבי יוסף זונדל, רבי ישראל מסלנט. הוא קיבץ סביבו בקובנה קומץ תלמידים והדריכם בעבודת המוסר, והם שהקימו את הדור הבא של ישיבות המוסר ברחבי מזרח אירופה.
כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל מצוות שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו. לכן הוא טען שעל האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו (מושג שנלקח ככל הנראה מכתבי עמנואל קאנט[3]). הדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
הדור השני והלאה
תלמידיו של רבי ישראל פיתחו אסכולות שונות בנוגע לדרך החינוך הראויה לבניין הנפש והמידות:
- אסכולת "הסבא מקלם", הרב שמחה זיסל זיו, דרשה מהאדם שיחיה חיים מסודרים עם משמעת עצמית קפדנית, עקביות ויישוב הדעת. כך יוכל לחיות על פי השכל. שיטה זו ראתה את הבלבול וחוסר הבהירות כגורמים עיקריים להשחתת האדם.
- אסכולת "הסבא מסלובודקה", הרב נתן צבי פינקל, הדגישה את החדרת המוסר דרך ההכרה בעקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.
- אסכולת "הסבא מנובהרדוק", הרב יוסף יוזל הורוביץ, החזיקה בשיטה הפוכה מן הקודמת, המדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע לאמת. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאד גם את מידת ה"ביטחון" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.
ההתנגדות לתנועת המוסר
המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי. על הכרוז הקורא למלחמה גלויה בתנועה חתמו רבנים מהשורה הראשונה בליטא וסביבותיה: רבי צבי הירש רבינוביץ, רבה של קובנה; רבי משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה; רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'; רבי יהודה ליפשיץ ממארץ'; רבי חיים סגל מיאנובה; רבי אבא יעקב הכהן בורוכוב מווקשנה; רבי אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, אז בריטובה; רבי משה שמואל שפירא מקורשן ורבי צבי יעקב אופנהיים מקלם.
הרב דב כץ, מתלמידיו של הסבא מסלובודקה (רבי נתן צבי פינקל) פרסם מונוגרפיה בת חמישה כרכים על התנועה. בכרך נפרד, שאינו כלול בסדרה, מתואר 'פולמוס המוסר'. לפולמוס היו שני שלבים. בשלב הראשון, שהתרחש בעיקר באמצע המאה השישית לאלף השישי, התנהל מאבק סוער עם חדירת לימוד המוסר לישיבות ליטא. מאוחר יותר הותקפה תנועת המוסר באופן עיוני יותר, על ידי רבנים חשובים כמו החזון איש והרב סולובייצ'יק.[4]
כיום אין כמעט זכר לאותה מחלוקת. כמעט בכל הישיבות ישנו סדר מוסר (מלבד ישיבות בריסק) אולם רוב הוגי תנועת המוסר לא היו מסתפקים בכך והיו דורשים עיסוק מסיבי ומשמעותי יותר בתכנים מוסריים.
מונחי יסוד
- אמונה חושית - הפנמת האמונה עד כדי התייחסות אליה כנתפשת בחושים.
- מדרגה - רמה רוחנית.
- בעל מדרגה - אדם הנמצא ברמה רוחנית גבוהה.
- תיקון המידות - שיפור תכונות האופי.
- הרגש - קליטה רגשית פנימית של מסר הגלום בפסוק ברעיון או במאמר חז"ל.
- התפעלות - מצב שבו מידה אחת כובשת את הנפש ומשתקת את המידות האחרות.
- עלייה - התקדמות במצב הרוחני האישי.
- ירידה - נסיגה במצב הרוחני האישי.
- כוחות בהירים - מודע.
- כוחות כהים - תת-מודע.
- מבהיל - מזעזע את המחשבה ואת הרגש עד כדי שינוי פנימי באישיות.
- מחייב - גורם הדוחף להתקדמות רוחנית כללית או לשיפור בתחום מסוים.
- מידה - תכונת אופי, מולדת או נרכשת.
- נגיעה - אינטרס או תאווה הגורמים לשיפוט שגוי של המציאות.
- ציור - הדמיית מצב או מאורע, בדיבור או במחשבה, לשם חיזוק האמונה או לתיקון האופי.
- שפתיים דולקות - ביטויו הציורי של רבי ישראל סלנטר לצורת לימוד המוסר הנאותה (ע"פ לשון ספר משלי[5]).
- קבלה - התחייבות אישית או קבוצתית לביצוע מעשה מסוים או להימנעות ממנו.
- קניין - תכונה נרכשת.
- תביעה - דרישה למעשה או לרמה רוחנית גבוהה, הנלמדת מהמקרא, מחז"ל או מספרות המוסר.
- סדר מוסר - פרק זמן קבוע במשך היום המוקדש ללימוד מוסר.
- שיחה - הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור.
- ועד - הרצאת רעיונות מוסריים בפני ציבור מצומצם תוך התמקדות בנקודות פרטניות.
- משגיח - האחראי על החינוך המוסרי בישיבה.
- אלול - החודש האחרון בשנה העברית, המוקדש להכנה רוחנית לקראת הימים הנוראים.
דמויות מרכזיות בתנועת המוסר
- המייסדים
- הרב יוסף זונדל מסלנט, אביה הרוחני של תנועת המוסר
- הרב ישראל מסלנט, מייסד התנועה
- הדור השני
- הרב שמחה זיסל זיו, המכונה "הסבא מקלם"
- הרב אברהם שינקר
- הרב יצחק בלאזר
- הרב נפתלי אמסטרדם
- הרב אליעזר גורדון מטלז
- הרב נתן צבי פינקל, המכונה גם "הסבא מסלובודקה"
- הרב יוסף יוזל הורוביץ, המכונה "הסבא מנובהרדוק"
- הדור השלישי
- הרב אברהם אליהו קפלן
- רבי ירוחם ליבוביץ ממיר
- הרב נפתלי טרופ
- הרב יוסף יהודה ליב בלוך
לאחר השואה
- הרב אליהו לופיאן
- הרב אליהו דסלר
- הרב יחזקאל לווינשטיין
- הרב אייזיק שר
- הרב שלמה וולבה
- הרב מאיר חדש
- הרב גדליה אייזמן
ימינו
לקריאה נוספת
- הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר - תולדותיה אישיה ושיטותיה.
- עמנואל אטקס, ר' ישראל סלנטר וראשיתה של תנועת המוסר.
- בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית - אישים ורעיונות
- רוונה, גבריאל יצחק, החזק במוסר אל תרף, מורשתנו יג (תשנ"ט) 162-157 1999.
קישורים חיצוניים
- דב כ"ץ, פולמוס המוסר, ירושלים תשל"ג 1973, באתר היברובוקס
- אליעזר אליהו פרידמן, לתולדות כתת המוסראים, ירושלים: התור, תרפ"ו, באתר אוצר החכמה
- קטעים נבחרים מסדרת "תנועת המוסר" בתוך "האתר למקוריות המצוות"
- שמואל חגי, הרקע ההיסטורי של תנועת המוסר, באתר דעת (מתוך: מחניים, גיליון פ"א)
- חגי סמט, תנועת המוסר של רבי ישראל סלנטר והאידיאולגיה המתנגדית - המשך או מהפכה?, באתר "דעת"
- מקבץ מקורות על תנועת המוסר, בהוצאת האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך
- תנועת המוסר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- 'האדם דומה לכינור: אם הוא שלם בלי פגם, הריהו מנגן': על רבי ישראל סלנטר ותנועת המוסר, פרק בפודקאסט 'הסיפור שלנו'
בנימין בראון, האוניברסיטה המשודרת: תנועת המוסר, באתר iCast
הערות שוליים
- ^ מרדכי ברויאר, אהלי תורה, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשס"ד, עמ' 57
- ^ צבי א. קורצוייל, ר' ישראל מסלאנט והתנועה המוסרית , אתר דעת
- ^ עמנואל אטקס, ר' ישראל סלנטר, ירושלים תשמ"ד, עמ' 327
- ^ חזון איש, אמונה וביטחון, פרק ג; הרב סולובייצ'יק, איש ההלכה, עמ' 67
- ^ משלי פרק כו פסוק כג כֶּ֣סֶף סִ֭יגִים מְצֻפֶּ֣ה עַל־חָ֑רֶשׂ שְׂפָתַ֖יִם דֹּלְקִ֣ים וְלֶב־רָֽע ולשון מדרש רבה שם.
